newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המונדיאל הפלסטיני הראשון

פלסטין לא הגיעה למונדיאל, אבל בציבור הפלסטיני בישראל התחושה היא שהיא הנבחרת ה-33 בקטר. דגלים בכל מקום, וישראלים שמרגישים לא רצויים. "חווינו ניתוק מהעולם הערבי, עכשיו אנחנו עם האחים שלנו"

מאת:
אפילו אוהדים מדרום אמריקה באו לצטלם עם הדגל הפלסטיני. מהא אגבאריה (במרכז) עם דגל פלסטין (צילום: באדיבות מהא אגבאריה)

אפילו אוהדים מדרום אמריקה באו לצטלם עם הדגל הפלסטיני. מהא אגבאריה (במרכז) עם דגל פלסטין (צילום: באדיבות מהא אגבאריה)

"האווירה בקטר היא של משהו שקורה פעם במיליון שנה, חלום שהתגשם, חלום ערבי. הדגלים הפלסטיניים בכל מקום, באצטדיונים, בשוק. איפה שתסתובב תפגוש קטרים בלבוש מסורתי ועם דגל פלסטין ביד או על הצוואר. גם האוהדים הדרום אמריקאים באים להצטלם איתנו ואומרים 'ויוה פלסטין'".

כך מתארת מהא אגבאריה, פעילה פוליטית פלסטינית מאום אל-פחם, שנסעה לקטר לנכוח במונדיאל – שרבים ברחוב הפלסטיני בישראל מגדירים כ"מונדיאל הפלסטיני". מה שאגבאריה מתארת מורגש בהחלט ביישובים הערביים בישראל. לא רק צעירים חובבי כדורגל מתעניינים במונדיאל. ברשתות החברתיות אפשר לראות משפחות שלמות, כולל נשים וילדים, עוקבים אחרי המונדיאל הראשון אי פעם שנערך במדינה ערבית.

כולם היו מאוחדים בעידוד הנבחרות הערביות, כולל סעודיה – שבשנים האחרונות לא אהודה בקרב הפלסטינים. וכולם, כמובן, חגגו את העובדה שדגלי פלסטין הונפו על ידי אוהדי הנבחרות הערביות, כפי שתיארה אגבאריה. גם העובדה שנציגי התקשורת הישראלית נתקלו בהתנגדות עממית מצד האוהדים הערבים מכל המזרח התיכון גורמת לקורת רוח. "תרגישו איך אנחנו מרגישים כאן בישראל ואיך התקשורת הפלסטינית מרגישה", כתב מגיב בפייסבוק ביחס לתקשורת הישראלית.

מה שחיזק את תחושת האחדות היו ההישגים של הנבחרות הערביות. מרוקו העפילה מראש הבית שלה, אחרי ניצחונות גדולים על בלגיה וקנדה ותיקו עם קרואטיה, ותתמודד מחר (יום שלישי) מול ספרד על מקום ברבע הגמר; סעודיה לא הצליחה לעלות לשמינית הגמר, אבל ניצחה את ארגנטינה של ליונל מסי; ותוניסיה, שגם היא לא עלתה לשלב הבא, ניצחה את אלופת העולם צרפת; סנגל, מדינה עם רוב מוסלמי, העפילה לשמינית הגמר (והפסידה בו אתמול לאנגליה); ואיראן היתה קרובה להעפלה אחרי שניצחה את וויילס, אבל הפסידה לארצות הברית.

מי שנהנה מהפופולריות הזו היא קטר. אחרי "האביב הערבי" והתפקיד שמילאה בו הערוץ הקטרי "אל-ג'זירה", רבים בעולם הערבי הסתייגו מקטר, אבל עכשיו הפופולריות שלה חזרה. דווקא העובדה שסירבה לאפשר סממני תמיכה בלהט"בים, והאיסור על מכירת אלכוהול באיצטדיונים חרף הלחץ המערבי, זיכתה אותה באהדה בחברה הערבית השמרנית.

האוהדים הערבים אימצו בחום. דגל פלסטין ומרוקו באיצטדיון במונדיאל בקטר (צילום: מהא אגבאריה)

האוהדים הערבים אימצו בחום. דגל פלסטין ומרוקו באיצטדיון במונדיאל בקטר (צילום: מהא אגבאריה)

מאותה סיבה בדיוק ירדה הפופולריות של נבחרת גרמניה בעולם הערבי, אחרי ששחקניה צולמו עם יד על פה, כביכול כמחאה על השתקת העניין הלהט"בי. בעולם הערבי ראו בכך צביעות. "אנחנו כופים והמערב מוחה. זה שלב חדש", כתב מגיב בפייסבוק. "עד עכשיו המערב תמיד קבע ואנחנו מחינו. המערב, שמתיימר להתנגד לערבוב ספורט עם פוליטיקה, תומך בישראל ובכיבוש ומונע מרוסיה להשתתף במונדיאל בגלל מלחמתה באוקראינה. זה מוסר כפול".

אבל הדבר המרכזי היה התחושה שהמונדיאל החזיר את הסוגייה הפלסטינית ואת הפלסטינים למרכז העניין של העולם הערבי, לאחר שנים של דעיכה ותחושת בידוד. העובדה שהישראלים גילו שהם זרים ולא רצויים בעולם הערבי, אחרי שלכאורה חשבו שהסכמי אברהם הפכו אותם למקובלים ולגיטימיים באזור, חיממה את לבם של הפלסטינים. הראיונות שעשתה התקשורת הישראלית עם אוהדים ערבים שהעלו את העניין הפלסטיני, זכו לפופולריות ברשתות החברתיות.

הנבחרות הערביות הביאו גאווה

"אין ספק שהמונדיאל הזה הוא מונדיאל הערבים, הראשון במדינה ערבית מוסלמית, קטר, שהצטיינה בתכנון ובארגון בצורה נפלאה", אומר ח"כ אחמד טיבי, יו"ר תע"ל, אוהד כדורגל מושבע. "גם ההשתתפות המכובדת של הנבחרות הערביות הביאה גאווה. תוניסיה ניצחה את צרפת עם כל המשמעויות ההיסטוריות של זה, שלא לדבר על מרוקו והישגיה האדירים".

כמו רבים אחרים, טיבי ציין את הנוכחות של הדגלים הפלסטיניים. "אף שלא העפילה למונדיאל, פלסטין השתתפה בו", אומר טיבי. "פלסטין נכחה בחוזקה בכל איצטדיון, דגל פלסטין התנופף בכל מקום. אחרי שהיתה תחושה שהסוגיה הפלסטינית נסוגה אצל הערבים, העם (הערבי) אמר שהנושא הזה הוא הסוגייה המרכזית לכל האומה הערבית".

אוהד שפרץ למגרש מניף דגל פלסטין (מתוך הפייסבוק של מהא אגבאריה)

טיבי התייחס לעיתונאים הישראלים ש"התאכזבו" מהעוינות נגדם. "העיתונאים הישראלים התנהגו ביהירות ובחוצפה וניסו לדחוף את המיקרופון לאנשים, אמרו 'אני מישראל' וציפו שיקבלו את פניהם בשושנים ובחיבוקים. אבל העם שונא את הכיבוש ואת הכובשים. בכעס של הישראלים יש הרבה צביעות, כי הם שוכחים איך ישראל התנהגה ומתנהגת עם העיתונאים הפלסטינים, מקללות עד תקיפות פיזיות, בזמן שאף עיתונאי ישראלי לא הותקף בקטר".

"ידיעות אחרונות", מזכיר טיבי, הגדיר את המונדיאל הזה כ"מונדיאל השנאה", אבל בעיניו "המונדיאל הזה הוא מונדיאל החופש ומונדיאל פלסטין והערבים. אי אפשר להפריד לחלוטין בין פוליטיקה לספורט. העולם, שהדיר את רוסיה מתחרויות ספורט על רקע כיבוש אוקראינה, מחבק את ישראל, שאחראית לכיבוש הארוך בעולם. גרמניה, שניסתה לדכא את מסוט אוזיל (שחקן הנבחרת הגרמנית לשעבר; ב"ז) בגלל שגילה סולידריות עם המוסלמים האויגורים המדוכאים בסין, מבקרת את קטר בנושא ההומוסקסואלים. המונדיאל הזה חשף את בעלי המוסר הכפול".

מה שתמיד חלמנו עליו

אגבאריה, שנמצאת בקטר מתחילת המונדיאל, אומרת שאחד הדברים המעניינים הוא שרוב האוהדים שהגיעו לקטר באו ממדינות ערב או מדרום אמריקה. "הלבנים מאירופה החרימו", אומרת אגבאריה. בעיניה זו דווקא תופעה חיובית, כי "העליונות של הלבנים על פני הערבים" נעדרה מקטר.

"יש תחושה של אחדות שתמיד חלמנו ודיברנו עליה, והיתה מאוד רחוקה מלהתגשם", אומרת אגבאריה. "זה לא שפלסטין מחר משתחררת או שמחר העולם הערבי משתנה מבחינת זכויות ורווחה, אבל צריך להוריד את הכובע בפני היכולת של קטר לארח אירוע בסדר גודל כזה. היא הוכיחה לעולם המערבי, לעולם הערבי ולנו שהיא מסוגלת ועוד איך".

את הארגון של המונדיאל אגבאריה מתארת כ"מוצלח פלוס פלוס. ניקיון, תאורה, מסעדות, אפילו ברים. מי שאומר שאין אלכוהול מטעה את האנשים, יש מקומות שמיועדים לאלכוהול". את הביקורת בעולם, וגם בישראל, על מצב זכויות האדם בקטר, אגבאריה רואה כצביעות. "ישראל הולכת עם העולם המערבי, מה שהוא יגיד, היא תגיד", אומרת אגבאריה. "ישראל היא מדינת זכויות אדם? זה ממש עלוב ומצחיק".

העיתונאים הישראלים, טוענת אגבאריה, "לא כיבדו את המקום שנמצאים בו, לא את קטר ולא את הערבים. ראינו איך יצאו עיניהם ממקומן אחרי שראו שהם שנואים בקטר. הכי מצחיק ופתטי שהם מופתעים. אתה ישראלי, כובש עם אחר, מדכא אותו עשרות שנים, רוצח אותו בדם קר, עושה נגדו פשעים נגד האנושות, באיזה קטע אתה מופתע? שהחלום של הנורמליזציה התפורר לך מול העיניים? קטר היא לא האמירויות".

הנבחרת ה-33. נבחרת פלסטין במשחק באיצטדיון בא-רם (צילום: אורן זיו)

הנבחרת ה-33. נבחרת פלסטין במשחק באיצטדיון בא-רם (צילום: אורן זיו)

אבל הדבר החזק ביותר, עבור אגבאריה, היה שבירת מחסום הבדידות. "אנחנו, הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל, חווינו נתק עם העולם הערבי", היא אומרת, "פתאום אנחנו נמצאים פה בין האחים שלנו, הם רואים אותנו מחבקים את הדגל הפלסטיני ומנופפים בו. קטר נתנה לנו תחושה שלא ידענו אותה קודם. הדגל הפלסטיני נוכח כמו כל הדגלים של המדינות שמשתתפות, כאילו פלסטין היא המדינה ה-33 במונדיאל (במונדיאל משתתפות 32 נבחרות; ב"ז). אנחנו פוגשים את הערבים מכל מדינות העולם הערבי, וכולם מחבקים אותנו. זה משהו שאי אפשר לתאר".

עבור הפלסטינים בישראל, מחזק את דבריה נביל סלאמה, עיתונאי ושדרן ברדיו א-שאמס, המונדיאל הזה שונה מכל המונדיאלים הקודמים. "השפה הערבית, הקהל הערבי, האיצטדיונים המתקדמים, שנבנו מאפס במדינה שנחשבת חדשה ואין לה מורשת כדורגל. גם רוסיה וגם ברזיל לא הצליחו לעשות את זה. הנבחרות הערביות הופיעו טוב יחסית והיה חסר להן קצת מזל, אולי בגלל נאיביות וחוסר ניסיון. הערבים אוהבים כדורגל, ולכן ראינו התעניינות רבה מצד הערבים, גברים ונשים".

נוסף לעניין הפוליטי, סלאמה מייחס את היחס הישראלי הצונן למונדיאל גם בצרות עין. "ישראל חשה קנאה כי מדינה קטנה ממנה, וערבית, הצליחה לארגן אירוע כזה", אומר סלאמה. "באחת הכותרות כתבו 'מונדיאל במדבר'. איזה מדבר? אפשר לומר שהמונדיאל נמצא בנווה מדבר לא במדבר".

השורה התחתונה של סלאמה דומה לאחרים. "התקשורת הישראלית גילתה שוב שהעמים הערבים לא הולכים לפי ההסכמים של מנהיגיהם עם ישראל ושהם עומדים עם אחיהם הפלסטינים".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf