newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם המהגר ליברמן מוכן להיפרד גם מהקרקעות של הפלסטינים או רק מאזרחותם?

ליברמן שוב פורש את משנתו הגזענית, כנראה לקראת עוד סבב מו״מ מדיני עם הפלסטינים. אולי רק כדאי להזכיר לכבוד השר מי הילידים האמיתיים כאן

מאת:

לא ברור אם זה באמת "הניסיון החדש להתניע את המו"מ", כפי שליברמן מנמק את הסטטוס האחרון שלו בפייסבוק, או העליצות שהפיח בו חג פורים, אבל הנה כבוד השר שוב מאוורר את תוכנית חילופי השטחים והאוכלוסיה שלו כפתרון לסכסוך. "הדרך היחידה להגיע להסדר בר-קיימא היא חילופי שטחים ואוכלוסיות כחלק מהסדר אזורי כולל", הוא מצהיר, רגע לפני שהוא שולל את האזרחות של חנין זועבי, באסל גטאס והשיח' ראיד סלאח ושולח אותם להיות אזרחי מדינת פלסטין.

אם זה לא היה כל כך עצוב ומקומם היה בזה משהו כמעט קומי, במהגר שרק הגיע ורגע אחרי שניער את אבק הדרך מעל בגדיו כבר סוחר באדנותיות באזרחות של אנשים שהם ילידי המקום מזה דורות רבים. כמה מהר הפכה אותו הציונות לבעל הבית שמבקש לשלול מהאוכלוסיה הילידית את אזרחותם.

> מדינה אחת? קונפדרציה? תקשיבו גם לחמאס: הפתרון עובר דרך שתי מדינות


בוא נעשה לך קצת סדר, אדון ליברמן

אולי באמת ראוי להבהיר משהו למהגר ליברמן: הציבור הפלסטיני בישראל לא ביקש את האזרחות הישראלית, היא נכפתה עליו לאחר הנכבה פשוט כי נשארו על אדמתם. מאז הם חיים תחת משטר גזעני שמפלה ומנשל אותם בכל דרך אפשרית. האזרחות הישראלית, במתכונתה הנוכחית, היא לא כזה צ'ופר עבור האזרחים הפלסטינים, השר ליברמן.

ונניח לרגע לתפיסה המעוותת והבלתי דמוקרטית שלך את מושג האזרחות. בוא נדבר רגע על מה שאתה מציע לאזרחים הפלסטינים שאתה מבקש לשלוח להיות אזרחי מדינה-לא-מדינה שישראל תמשיך ודאי לשלוט על כל נשימה שלה, עם כלכלה לא קיימת ותשתיות קיימות עוד פחות. מה שאתה מציע זה לשרטט מחדש את הגבולות של ישראל ולהעביר את הקו כך שאזור המשולש ומרכזי אוכלוסיה ערביים יוותרו מצדו השני, בצד הפלסטיני. למעשה אתה מציע לפתוח מחדש לא רק את הדיון על קווי 67׳, אלא על אלה של 48׳. האמת, יש בזה פוטנציאל מהפכני. אבל אם כבר מחזירים את הגלגל לאחור, הוא צריך לחזור לאחור על כל המרכיבים שלו, לא רק אלה שאתה בוחר באופן סלקטיבי.

בוא נדבר למשל על עירו של השיח' סלאח, אום אל-פחם, שאתה רוצה להעניק בנדיבות כזו לפלסטין. לפני הנכבה, שטחה של אום אל-פחם כלל 77,242 דונמים. כיום מצויים בתחום השיפוט שלה 26,060 דונמים בלבד. בנובמבר 1953 המדינה הפקיעה אלפי דונמים מאדמות העיר, לצרכי "התיישבות ופיתוח חיוניים". כאשר לפני כעשר שנים עתרו בעלי הקרקעות לעליון בדרישה להחזיר להם את הקרקעות שהפכו בינתיים ליער ולא שימשו מעולם לייעוד שבשמו הפוקעו, העליון דחה את עתירתם "כי גם שטחים פתוחים הם טובת הכלל".

בדרכים דומות הפקיעו עשרות אלפי דונמים נוספים בעוד ישובים פלסטיניים, כך שכיום סך השטח הכלול בשטחי השיפוט של הרשויות הערביות בישראל הוא פחות מארבעה אחוזים, למרות ששיעורם באוכלוסיה הוא מעל 18 אחוזים.

אז בחזרה לרעיון המקורי שלך, השר המהגר ליברמן – אם אנחנו פותחים מחדש את קווי 48', אם מחזירים את הגלגל לאחור, אז הבה, בשם ההגינות, נחזיר לאחור גם את ההפקעות וגניבות האדמות המסיביות שישראל עשתה מאז. האם אתה מוכן לנסח מחדש את הצעתך כך שתכלול גם את כל האדמות שהיו בבעלות פלסטינית לפני ההפקעות? או שאסא כשר חיבר קוד אתי חדש שמנסח את מוסר הגנבים הציוני וסגר לכם גם את הפינה הזו?

> נישול וגזל: כך חומקת ישראל מאחריות על הנזק לפלסטינים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf