newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הכנסייה הפרסביטריאנית מושכת השקעות מהכיבוש

התהליך בדרך להחלטה ההיסטורית להתנתק מקטרפילר ועוד חברות שמרוויחות מהכיבוש נמשך עשור. כשמשיכת השקעות מאומצת על ידי המיינסטרים בארה"ב מדובר לא פחות מאשר בשינוי כללי המשחק. חדשות טובות, מישהו?

מאת:

שלשום (שישי) הצביעה אסיפת החברים של הכנסייה הפרסביטריאנית בארצות הברית בעד משיכת השקעות מהחברות קטרפילר, מוטורולה ו-HP בשל מעורבותן בכיבוש הישראלי בגדה המערבית ורצועת עזה. בכך הגיעו לסיומן עשר שנות פעילות מאומצת במטרה למנוע השקעות שמזיקות לקידום השלום במזרח התיכון.

> ההחלטה של הכנסייה הפרסביטריאנית: לתשומת לב המערכת התאגידית בארה"ב

דלית באום, רכזת תוכנית המזרח התיכון בארגון הקווייקרים (AFSC), ובעבר רכזת פרויקט המחקר "מי מרוויח מהכיבוש" (כלומר, קולגה שלי מתקופת עבודתנו בקואליציית נשים לשלום), ליוותה את התהליך מקרוב, השתתפה והעידה בכינוס הכנסייה.

דלית, מה משמעות ההחלטה?

"מה שמעניין בהחלטה, זה שהיא מאד מיינסטרימית. כדי שכנסייה כל כך מבוססת תקבל החלטה, זו צריכה להיות החלטה של המיינסטרים, שאומר את כל מה שהוא אומר: אנחנו בעד ישראל, ובעד שתי מדינות לשני עמים, ואנחנו נגד להעניש את ישראל, אבל גם – אנחנו לא יכולים להשקיע בכיבוש".

ניכר שלובי פרו-ישראלי ניסה למנוע מההצבעה לעבור.

"ההצעה הזו עמדה מול משא התעמולה של ממשלת ישראל, שמנסה להציג כל פעולה של חרם או משיכת השקעות כפעולה שהיא לא רק רדיקלית, אלא כפעולה שמתקשרת לאיזושהי 'תנועת בד"ס עולמית' שמטרתה להשמיד את ישראל. זה הקו שהם הובילו, בניסיון לשדר את המסר, שאם הכנסייה תתמוך במשיכת השקעות, היא תהפוך להיות חלק מאותה 'תנועה עולמית' מסתורית".

וזה לא הצליח הפעם?

"ההחלטה מראה שהקו הזה לא עובד יותר. בסופו של דבר, למה להיות מושקעים בדברים שלא מסכימים איתם? חשוב להבין שההחלטה שלהם מבוססת על עקרונות הכנסייה. מי שהתמידו ופעלו הם קבוצת פעילים בתוך הכנסייה הפרסביטריאנית עצמה, IPMN (Israel Palestine Mission Network). למעשה, השאלה שעמדה על הפרק היא לא אם להפעיל על ישראל סנקציות מיוחדות, אלא האם לתת לה את אותו היחס, כבכל מקרה אחר שבו משיכת השקעות מתבקשת על פי עקרונות הכנסייה".

האם נכון עדיין להגיד שזה נצחון מאד משמעותי לתנועת ה-BDS, גם אם הכנסיה לא רואה זאת כך?

"בוודאי. זה ההישג הכי חשוב של התנועה עד כה. תנועת ה-BDS זה כל האנשים שפעילים לחרם ו/או משיכת השקעות, הרי אין באמת 'תנועה עולמית' מסתורית. זו הייתה פעולה מבפנים, עם תמיכה מבחוץ של ארגונים יהודיים כמו קול יהודי לשלום, כמו הקוויקרים (AFSC) שכבר משכו השקעות מחברות אלו, וארגוני שלום אחרים".

הרקע להחלטה למשוך השקעות

עוד בשנת 2004, הורתה האסיפה הכללית לוועדה מיוחדת לבחון את ההשקעות במזרח התיכון. התהליך כלל מחקר בלתי תלוי, במטרה לקבוע אילו תאגידים מעורבים בפעילות עסקית החותרת תחת מאמצים לקידום השלום. מדיניות ההשקעות האחראית של הכנסייה קודם כל מחייבת לפנות לתאגיד ולפתוח עמו בדיאלוג. רק לאחר שכל המאמצים כושלים, והתאגיד מסרב לשקול מחדש ולשנות את התנהלותו, הופכת משיכת השקעות לצעד מתבקש. ואכן, שנים ארוכות של דיונים לא הובילו לשינוי בהתנהלות העסקית של החברות, ואף להפך: המעורבות שלהן בכיבוש הלכה והעמיקה.

איך נראית מעורבות עסקית בכיבוש? למשל, קטרפילר מוכרת ציוד כבד לשימוש הצבא והמשטרה בישראל המשמש להריסת בתים ואדמות חקלאיות של פלסטינים, כמו גם ציוד לבניית התנחלויות בלתי חוקיות וסלילת כבישים האסורים לנסיעה לפלסטינים, ובניית החומה.

ל-HP ישראל חוזים עם הצבא לאספקת כל הניידים והשרתים, כמו גם חוזה לווירטואליזציה של חיל היבשה. אבל העיקר זה הכרטיסים המגנטיים שצריכים הפלסטינים כדי לעבור במחסומים ("מערכת בזל") וכל מערכות תעודות הזהות בישראל, שמפרידות אנשים לפי מוצא אתני. בהתנחלויות, שהן כידוע בלתי חוקיות על פי החוק הבינלאומי, יש לחברה חוזה עם עיריית אריאל לאינטרנט, מרכז פיתוח תוכנה בביתר עילית ושירותי מיקור חוץ במודיעין עילית.

במקרה של מוטורולה, חברת הבת הישראלית שלה מספקת שרותי תקשורת נרחבים לצבא המשמשים אותו בשטחים הכבושים. את המידע המלא על מעורבות חברות אלו, וחברות בינלאומיות וישראליות בכיבוש, ניתן למצוא בקלות וביעילות באתר "מי מרוויח מהכיבוש?"

עם כל שלושת החברות, פניות חוזרות ונשנות של הכנסייה ובעלי מניות נוספים לא הועילו. כך, בדצמבר 2013, חתמה חברת הבת הישראלית של מוטורולה חוזה תקשורת ל-15 שנים עם צה"ל ומשרד הביטחון, בעלות של מאה מיליון דולר, שמחציתו ממומן מכספי סיוע צבאי של ארה"ב.

בביקור האחרון שלי בישראל קבעתי עם קולגה לשעבר בננוצ'קה. עד שזו מצאה חניה, מצאתי את עצמי בשיחה עם בחור שישב לידי על הבר, והתגלה כנציג בנק פורטוגזי, אשר עושה עסקים עם בנקים בישראל. "מה אתה אומר", הקפדתי להישמע נונשלנטית, "בדיוק במקרה קראתי דו"ח על מעורבות הבנקים הישראלים בהפרות זכויות אדם בשטחים הכבושים". הם, כלומר אנחנו, לא כל כך מתעניינים בדברים האלה, הוא ענה. תזכורת מצערת לכך שהעולם שלנו נשלט לרוב על ידי כוח וכסף, עם מעט מאד עניין בבני אדם. מיליארדי דולרים שזורמים למלחמות, ניצול, זיהום, עם אפס עניין בהשלכות האנושיות והסביבתיות.

ההישג האחרון בכנסייה הפרסביטריאנית הוא תזכורת לקיומם של ערכים ואנשים המאמינים בהם ופועלים למענם. והוכחה מרגשת לכך שלפעמים, אנחנו אפילו מצליחים. בגדול.

***

לגבי ננוצ'קה: אני ממליצה בחום על פחאלי, מנה ראשונה המורכבת מסלטים שונים, שהייתה ללא ספק השיא של הארוחה שלנו. מהמנות העיקריות לא נפלנו. חינקלי תרד ואגוזים היו מונוטוניים בטעמם. פרשקי פטריות לא הותירו עלי רושם, וזאת למרות שמעט דברים בעולם יכולים לרגש אותי כמו בצק מטוגן ולקט פטריות יער. סלסה עגניות הייתה חריפה ומשמחת, אך לא הצליחה להוות תחליף ראוי לשמנת חמוצה, ובמקום להדגיש את הפרשקי, השתלטה עליהם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf