הטעויות של ישראל הן שייצרו את ההישגים שחמאס מתגאה בהם

מבקש לתת תחושה שהציבור הפלסטיני מאחוריו. שוטרים של חמאס בעזה אחרי הפסקת האש, אוקטובר 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

לפני שנה ניתחנו את המסמך שפרסם אז חמאס תחת הכותרת "הנרטיב שלנו" ובו הסביר לציבור הפלסטיני ולדעת הקהל העולמית מדוע פתח במתקפה ב-7 באוקטובר ומה תגובתו להאשמות ישראל על ביצוע פשעי מלחמה. בימים אלו פרסם חמאס מהדורה חדשה של "הנרטיב שלנו", הפעם עם כותרת משנה מפורטת יותר: "מבול אל-אקצא, שנתיים של עמידה איתנה ונחישות להשתחרר". בהשוואה למסמך הוקדם, המסמך הנוכחי מלמד על תנועה יותר בטוחה בעצמה, העומדת איתן על רגליה וחשה שהציבור הפלסטיני תומך בה.

>> אדוני הארץ, הבאתם שואה על אחינו בעזה. תנו לנו לעזור להם

בניגוד לשנה שעברה, חמאס אינו רואה צורך לכלול במסמך התנצלות בחצי פה על פגיעה בנשים, ילדים, קשישים ואזרחים במהלך מתקפת 7 באוקטובר. לפי חמאס, ההאשמות שמטיחה ישראל בו נועדו להכשיר את הג'נוסייד שהיא ביצעה. "הרג אזרחים אינו חלק מהדת, המוסר או החינוך שלנו ואנו נמנעים מהם ככל שאנו יכולים", כותב חמאס במסמך בניסוח שמזכיר את הודעות דובר צה"ל על מחויבות הצבא לחוק הבינלאומי.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

הצורך לפרסם מהדורה עדכנית של המסמך הוא כפול. מצד אחד, בציבור העזתי מושמעת ביקורת חריפה על הנהגת חמאס ורבים מטילים עליה אחריות, אם כי לא בלעדית, לתוצאות האיומות של הג'נוסייד, העקירה וההרעבה שישראל הובילה. ראו בהקשר הזה את הפתווה של השייח' סלמאן בן נצר א-דאיה הנחשב לגדול חכמי הדת ברצועת עזה, תחת הכותרת "מנהיגים: עצרו את הסחף הזה!", שתרגומו לעברית על ידי "הפורום לחשיבה אזורית" יופיע בימים אלה. מצד שני, חמאס רואה צורך להבהיר את עמדתו ביחס להפסקת האש ותוכנית טראמפ, שלא עמדו על הפרק לפני שנה.

המסמך של חמאס נטוע במקום, בפלסטין. הזווית המקומית של חמאס בולטת בהשוואה למאמרו רחב היריעה של טארק בקעוני. בקעוני ממקם את המלחמה בהקשר גלובלי ורואה את ההצלחה העיקרית של חמאס בהפיכת העניין הפלסטיני "לציר המוסרי והפוליטי של תודעה עולמית מתפתחת". בסגנון אופייני למבט של אינטלקטואלים פלסטינים צעירים בתפוצות על המאבק הפלסטיני, מציב בקעוני כמטרה את "פירוק הקפיטליזם האימפריאלי, המיליטריזם וההיררכיות הגלובליות המקיימות אותם". חמאס מעוניין לחולל תמורה במצבם של הפלסטינים במולדתם. הדבר אפשרי גם אם אינו "חלק מסדר יום משותף" שמחולל שינוי מערכתי גלובלי, כפי שמתאר בקעוני.

כמו לפני שנה, גם המסמך הנוכחי אינו אסלאמי אלא פוליטי. חמאס נתן גט לתנועת האחים המוסלמים במסמך המדיניות והעקרונות שפרסם ב-2017 (שעליו כתבנו כאן). מסגור הטקסט הנוכחי נעשה באמצעות המאבק הלאומי נגד הקולוניאליזם ההתיישבותי, האפרטהייד והטיהור האתני שהחלו ב-1948. המבט על העימות עם ישראל דרך עיניים פוליטיות ולא תיאולוגיות מהווה גם הוא המשך למסמך העקרונות והמדיניות מ-2017.

לא היתה מטרה מדינית למתקפה. יחיא סינוואר בעצרת בעיר עזה ב-24 במאי 2021 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

שלא כמו בקודמיו, המסמך הנוכחי אינו עוסק בכינון מדינה פלסטינית ובשיבת הפליטים, מעבר לאזכורם כיעד עקרוני. השגתם נראית רחוקה. מי שחי בעזה רואה סביבו אסון הומניטרי נורא. אם הוא מרים קצת את מבטו לעבר אחיו ואחיותיו בגדה המערבית, הוא רואה אלימות ישראלית קשה שדוחקת את הפלסטינים למכלאה של שטחי A, מהדורה מוקדמת של כלא עזה בימים שלפני 7 באוקטובר.

לכן, המסמך החדש של חמאס מתמקד בשנתיים האיומות שעברו מאז אוקטובר 2023 ומה שצפוי בחודשים הקרובים, שתוכנית טראמפ עוסקת בהם. הקביעה כי סופו של האויב/הפולש יהיה כסופם של כל הפולשים לפלסטין – גירוש או קבורה באדמת פלסטין – נראית לא שייכת וכנראה נוספה כדי לרצות את האגף הקיצוני בחמאס.

עמדת חמאס סובבת סביב שלושה צירים: גלוריפיקציה של העם הפלסטיני שעמד איתן מול הניסיון להשמידו; דמוניזציה של האויב הישראלי האכזר; והישגיו חסרי התקדים של חמאס במלחמה.

כמו לפני שנה מסביר חמאס כי המתקפה היתה צעד של חוסר ברירה נוכח מה שישראל חוללה. נדגיש: בניגוד לשיח המקובל בממסד הישראלי, כולל הביטחוני, כאילו חמאס תקף משום שזיהה שישראל חלשה ומפוצלת פנימית עקב ההפיכה המשטרית, חמאס אומר את ההפך. הפלסטינים היו על סף ייאוש וללא אופק פוליטי.

לפי המסמך, במסווה שקרי של תהליך שלום הרחיבה ישראל את ההתנחלויות והודיעה שתמנע מהפלסטינים להקים מדינה עצמאית. העולם לא הגיב כראוי ואף אטם את אוזנו לזעקות העזרה שעלו מצעדות השיבה ב-2018 על גבול רצועת עזה. לאחר מכן הגבירה ישראל את מאמציה לכונן אזור תפילה יהודי במתחם אל-אקצא ולאכוף בו תפילת יהודים. המצור בן 17 השנים על רצועת עזה והחמרת תנאי הכליאה של האסירים הפלסטינים בהנחיית השר איתמר בן גביר גזרו על הפלסטינים מוות איטי.

התקפת 7 באוקטובר היתה "רגע של אמת כי נעלו בפנינו את כל הדלתות לחיים וחירות, [זו] לא הרפתקה או צעד רגשי". זו כנראה תשובה למבקרים מבית. במענה לביקורת על כך שהמתקפה היתה גדולה מדי וגררה אסון קולוסאלי על רצועת עזה, טוען חמאס כי המתקפה "היתה שווה במידתה לכאב שנגרם לעם הפלסטיני".

המתקפה היתה "פעולה מחושבת שביטאה את הרצון לשנות את כיוון ההיסטוריה". "הקְרָבה היא הדרך לגאולה", ממשיך המסמך. המתקפה הצליחה לחלץ את הפלסטינים, לפי הנאמר בו, מהיותם "קורבן פסיבי" והפכה אותם ל"לוחמים על כבוד ושחרור". זהו אימוץ לא מפורש של התפיסה של פת"ח בשלהי שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 במאה שעברה.

כל האשמה לאסון ההמוניטרי מוטלת על ישראל. אמבולנס בין ההריסות בח'אן יונס, אוקטובר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

חמאס מייחס לעצמו את התהילה על היוזמה ההתקפית ועל הצלחתה. את האשמה על התוצאה הקטסטרופלית הוא זורק לפתחה של ישראל. יזיד סאיע', אינטלקטואל פלסטיני שחי בלונדון, חולק על הקביעה שחמאס הצליח במתקפה שלו. הוא תוהה מה רצו יחיא סינוואר ומוחמד דף להשיג במתקפה שלהם, מלבד שחרור אסירים, ומה היו המטרות המדיניות הריאליות שלהם.

מהמסמך ניכר שאכן למתקפה לא הוצבו מטרות מדיניות. חמאס כנראה מבין שאינו יכול לענות על השאלה הכבדה הזו בדיבורים על ההתנגדות וההקרבה, ולכן הוא מציג במסמך שורת הישגים שיש להם אופי מדיני: החזרת הנושא הפלסטיני ללב ההתעניינות העולמית; עצירת תהליכי הנורמליזציה של מדינות ערב עם ישראל; בידוד ישראל בזירה הבינלאומית והפיכתה למדינה מצורעת; הגברת ההגירה מישראל; השגת הכרה במדינת פלסטין מצד מדינות חשובות באירופה; החרפת הפיצול הפנימי בישראל; ופגיעה קשה בדימוי של ישראל כמקלט בטוח ליהודים.

אולם אם נחזור לביקורתו של סאיע', תוצאות אלה, ככל הנראה, לא היו פרי תכנון מראש של חמאס, ולא ברור כיצד הן מקדמות באופן קונקרטי את השגת המטרות המדיניות של התנועה הלאומית הפלסטינית. למעשה, אלו הן תוצאות הג'נוסייד הישראלי, כלומר תגובתה המוטעית והקיצונית להחריד של ישראל היא שגרמה להתרחשותן, ולא התכנון המוקדם של חמאס. אולם חמאס לא רק זוקף לזכותו את שגיאותיה של ישראל. הוא גם נכשל בקריאת החברה הישראלית. הוא אינו מעריך נכון את הרדיקליזציה שעברה החברה היהודית כמענה לחרדה הקיומית שמתקפת 7 באוקטובר עוררה בקרבה ואת הפיכתה לחברת ג'נוסייד.

"הגיעה העת", כותב חמאס במסמך, "שהעם יקטוף את פירות חוסנו", ואת מה שהעם השיג במלחמה צריך להשלים בתחומי הפוליטיקה, החברה והמנהל, זאת כדי שהקורבנות לא יהיו לשווא. בזאת מסמן חמאס שפניו למהלכים פוליטיים במסגרת יוזמת טראמפ.

נקודת ההתחלה שלו היא ההנחה שחמאס ניצח במלחמה. לכן הוא דורש נסיגה ישראלית מלאה מרצועת עזה, הסרת כל המגבלות על הכנסת סיוע ומזון, הפקדת ניהול ענייני רצועת עזה בידי מומחים פלסטינים שמייצגים גם את חמאס. חמאס מתנגד למשטר חסות בינלאומי וקורא לעריכת בחירות למוסדות אש"ף וארגונם מחדש. הוא רואה במצרים, קטר וטורקיה את משענתו המדינית מול הציר של ארה"ב וישראל.

בניגוד לאבו מאזן שעמל כל השנים לרצות את ישראל וארצות הברית, שהפשיטו אותו אפילו ממעט הנכסים שירש מערפאת, גישת חמאס כלפי ישראל היא לעומתית. אם יוזמת טראמפ תתקדם לשלב ב' מבלי שישראל, המתוסכלת מאי-השגת הניצחון המוחלט, תחדש את הלחימה, ישרור מאזן אימה בין שתי ישויות – חמאס וישראל – שיחלקו ביניהן את השליטה על רצועת עזה הדוויה. לחמאס אין תוכנית מדינית מעבר לכך, ובעצם גם לא לממסד הכושל של אבו מאזן.