newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החיים שלנו תלויים בכך שהסולידריות תתפתח מהר יותר מהמגיפה

הסתמכות על תקנות לשעת חירום ואכיפתן עלולה לפגוע ביכולתנו להתמודד עם הקורונה. רק השקעה ממשלתית ואזרחית בבניית סולידריות חברתית תגדיל את שיתוף הפעולה מרצון. עדיין לא מאוחר לשינוי כיוון, שכולנו נרוויח ממנו בטווח הבינוני והארוך

מאת:

איום הקורונה מחייב התגייסות חסרת תקדים לקיום הוראות של ריחוק פיזי, אבל עד כה עיקר התקשורת עם האזרחים נעשית באמצעות הטלת תקנות שעת חירום ואכיפתן. רבות דובר על הצורך באמצעים האלה, על הפגיעות הכלכלית והחברתיות שהם גורמים, ועל פגיעתם בדמוקרטיה וזכויות אדם. אך חשוב לדבר גם על משהו בסיסי יותר – הסתמכות על פקודות ואכיפה שלטונית כאמצעי מרכזי הוא בעייתי, ואף עלול לפגוע ביכולתנו להתמודד עם המגיפה בטווח הבינוני והארוך.

מחסום משטרתי בירושלים, כדי לאכוף את הסגר שנועד למנוע את התפשטות הקורונה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

מחסום משטרתי בירושלים, כדי לאכוף את הסגר שנועד למנוע את התפשטות הקורונה (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

משבר הקורונה יכול להתברר לא רק כסכנה חמורה, אלא גם כהזדמנות יחידה במינה, ואפילו כנקודת מפנה בתולדות החברה הישראלית. כל מה שנדרש זה לשנות גישה, ולמנף את התפיסה המתהווה של תלות הדדית. לצורך זה, על הממשלה ומובילים חברתיים להתגייס כדי לעודד ולטפח סולידריות חברתית ושיתוף פעולה מבחירה. דברים אלה הם הערובה לחברה אזרחית חזקה ומרוצה, הרבה יותר מאשר שיתוף פעולה שמבוסס על כפייה בלבד.

גם אם לא ניתן להשיג שיתוף פעולה מרצון בטווח הזמן המיידי, יש להציבו כמטרה ולפעול להשגתו תוך שימוש בכל המשאבים הנדרשים. כפי שראינו, ניתן לעקוב אחרי צעירים שמפרים בידוד בעזרת איכון הטלפונים הסלולריים שלהם, אך לצד זה אפשר גם לרתום מפוטרים צעירים למשימה המשותפת. לצד הטלת סגר על בני ברק, אפשר גם להשקיע בהבנה של המחסומים לשיתוף פעולה מרצון בקהילה החרדית ולהשקיע את כל הנדרש כדי שיוכלו למשל להשיג מצרכי מזון בביטחה.

ניתן לשאוב השראה מקריית יערים, יישוב חרדי בדרך לירושלים. כשהתברר כי היישוב הפך למוקד הידבקות, פעלה הרשות המקומית במלוא המרץ ובחוכמה. מעבר להוראה להישאר בבתים, היא וידאה שניתן להשיג מזון בביטחה, סיפקה ערכות משחק, והשקיעה בהסברה. רב היישוב נכנס לבידוד כדוגמה אישית אף שלא נדרש לכך. לפי הדיווחים, אמצעים אלה הביאו לעצירה מרשימה בהידבקות.

הרשות השקיעה בהסברה ובסולידריות, וההידבקות נעצרה. הכניסה ליישוב קריית יערים (צילום: פלאש90)

הרשות השקיעה בהסברה ובסולידריות, וההידבקות נעצרה. הכניסה ליישוב קריית יערים (צילום: פלאש90)

הידיעה שהתנהגותו של כל אחד מאתנו משפיעה על מידת הסיכון למוות של חברים אחרים בחברה ולהיפך היא דוגמה מוחשית לתלות ההדדית בינינו, שיכולה להוות בסיס לבניה של אמון הדדי וסולידריות. הן ההיסטוריה והן מחקרים סוציולוגיים מצביעים על החיוניות של סולידריות חברתית כדי להתמודד בהצלחה עם איומים קולקטיביים. הקורונה מספקת הזדמנות נדירה לבנייתה של סולידריות כזאת בין כלל אזרחי המדינה.

לעומת מצבים אחרים שידענו, הנגיף אינו איום שנובע מקבוצת "אויב" מבפנים או מבחוץ, אלא מתייחס בצורה דומה לחילונים, לחרדים, לפלסטינים, לפליטים, למקומיים ולזרים. ואכן, מכיוון שאזרחים ערבים רבים הם חלק משמעותי מכוח האדם הרפואי הנלחם "בחזית", אנו עדים לניצני תפיסה חדשה של גורל משותף.

למדינה יש תפקיד מרכזי בטיפוח הסולידריות הזאת, שמתבטאת למשל במחויבותה לדאוג לרווחת כולם – חזקים וחלשים כאחת. אך בינתיים, דומה שהמדינה פועלת הפוך. הפגיעות הכלכליות והמצוקה החברתית שהיא כבר מנת חלקם של רבים בעקבות ההגבלות הקיצוניות מובילה להתמרמרות, ואף לירידה בנכונות או ביכולת לציית להוראות החירום.

ממשלות דמוקרטיות אחרות מדגימות שקיימות אפשרויות אחרות. שבדיה ודרום קוריאה מסתמכות רבות על האחריות ושיתוף הפעולה של האזרחים. צרפת ודנמרק הבטיחו רשת ביטחון מקיפה. אפילו ארה"ב ובריטניה הצהירו על סיוע כלכלי נרחב. תמיכת המדינה באזרחים, וראייתם כשותפים מלאים למאבק אינה רק "נחמדה". היא תנאי הכרחי להתמודד בהצלחה עם המגיפה.

זה לא מאוחר מדי. כולנו – הממשלה, רשויות השלטון והאזרחים – צריכים לזכור שהחיים שלנו תלויים בכך שהסולידריות החברתית תתפתח בקצב יותר מהיר מהווירוס. במקום שהממשלה והרשויות יסתמכו (רק או בעיקר) על הוראות מחייבות ואכיפה, יש לחשוב על טיפוח מכוון של הסולידריות וחיזוק הנכונות שלנו כאזרחים להתגייס למאמץ הכללי.

סולידריות משמעה ראיית האזרחים כשותפים, ומחייבת השקעה ותמיכה בהם ככאלה. השקעה בבניית סולידריות מכילה היא דרך המלך לעבור את המגיפה הזו בשלום. ככל שהמצב יחריף, הצורך בה רק יגבר. הקורונה מספקת לנו תנאים חסרי תקדים. אם נשכיל לנצל את ההזדמנות, נוכל לא רק לשרוד את המשבר הנוכחי אלא אף לצאת ממנו מחוזקים.

ד"ר לימור יהודה היא חוקרת פוסט דוקטורט בתוכנית לצדק מעברי במרכז מינרבה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, וממייסדות תנועת ארץ לכולם/שתי מדינות, מולדת אחת

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf