newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הוועדה על רצח נשים – ניצחון קטן בדרך למטרה הגדולה

יש משהו מצמרר באופן שבו רצח של אישה מזעזע את דעת הקהל לרגע ואז מתפוגג. הוועדה שעל הקמתה הוסכם אתמול תאפשר לעקוב אחרי קידום ויישום התוכנית הממשלתית הקיימת להתמודדות עם התופעה באופן רצוף, בין רצח לרצח

מאת:

ב-2018, לאור עוד גל מצמרר של רצח נשים, עלתה הצעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הזה. בשבוע האחרון לפני פיזור הכנסת, הממשלה ביקשה מחברות הכנסת היוזמות למשוך את ההצעה תמורת הבטחה שמשרדי הממשלה יקדמו באופן מיידי את התוכנית הממשלתית להתמודדות עם רצח נשים, שאושרה שנה קודם לכן עם תקציב של 250 מיליון שקל לחמש שנים.

התוכנית המדוברת מצוינת. היא כוללת מענה טיפולי לנשים ולילדים, תוכנית לטיפול בגברים האלימים ותוכנית חקיקה להתמודדות עם תופעות ייחודיות לאלימות המגדרית, כמו למשל אלימות כלכלית. דחיית ההצבעה על ההצעה הציתה מחאה אזרחית רחבה, שבעיצומה נחסמו כבישים בקרית הממשלה בתל אביב וברחבי הארץ. אלא שהתוכנית לא יושמה ולא תוקצבה מאז, ונשים המשיכו להירצח.

מחאה נגד רצח נשים בכיכר הבימה בתל אביב, ב-18 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

מחאה נגד רצח נשים בכיכר הבימה בתל אביב, ב-18 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

מאז תחילת משבר הקורונה במרץ נרצחו תשע נשים. מתחילת מאי נרצחו שלוש נשים. מדיניות הסגר הובילה לעלייה של 40% בדיווחים על אלימות בתוך המשפחה, ומקלטי החירום נמצאים בתפוסה מלאה.

יש משהו מצמרר באופן שבו רצח של אישה מזעזע את דעת הקהל לרגע ועובר. זה הופך להיות "התופעה הזאת", שמצקצקים מולה וממשיכים הלאה. זו הסיבה שבחרתי להחזיר השבוע לסדר היום את ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא, ולהעלות אותה להצבעה במליאת הכנסת.

"מה יש עוד לחקור?" שאלו אותי חברות בשיחת זום אתמול עם המטה הפמיניסטי, מטה של פעילות שמתכללות פעילות פמיניסטית בכל התחומים. צודקות. לא נשאר מה לחקור. התופעה ידועה ומוכרת. אין כמעט תופעה אוניברסלית יותר מאלימות נגד נשים. היא לא פוסחת על אף מגזר או מעמד, אם כי כמעט כמו כל תופעה חברתית, היא מסוכנת יותר ככל שגדלה המוחלשות. מדובר בסכנת חיים, והאופן הגלי שבו הנושא עולה ויורד מסדר היום מקשה על הטיפול הרצוף בין רצח לרצח.

השבוע הושבעה ממשלה חדשה, ולמרות גודלה המנופח להחריד וכמה וכמה שרים מיותרים, לא הושבע אף שר שיטפל באלימות הרצחנית הזאת. אין אפילו שרה לשוויון מגדרי. מטרתו של הכלי הפרלמנטרי הזה הוא להקים ועדה שתאפשר פיקוח פרלמנטרי על קידום ויישום התוכנית הממשלתית שכבר קיימת. כך יהיה ניתן להשאיר את המאבק בחיים לאורך זמן ולעשות את מה שכנסת אמורה לעשות – לפקח על הממשלה ולדאוג שהיא מבצעת את תפקידה.

אתמול (רביעי) הצלחנו להביא הישג משמעותי, ניצחון קטן בדרך למטרה ענקית. במקום עוד עיסוק פנימי בדמות החוק הנורווגי, הנהלת הקואליציה הגיעה אתי להסכמה שתוקם ועדת משנה בראשותי, שתלווה את יישום התוכנית הממשלתית. לוועדה בכנסת יש משמעות גדולה. היא מחייבת את בעלי התפקידים לתת דין וחשבון, וזה בדיוק מה שאדרוש.

אין ספק שזה לא היה קורה בלי התגייסות ציבורית משמעותית, כולל אלפים שהתגייסו לקמפיין מיילים לחברות הקואליציה. נראה שהקואליציה פשוטה לא רצתה, ובצדק, להתחיל בהצבעה נגד נשים ביומה הראשון בתפקיד. היא ידעה שמסתכלים עליה.

בדרך להקמת הוועדה ותפקודה התקין יש עוד כמה מכשולים, בעיקר לאור העובדה שעדיין לא הוקמה אף ועדה בכנסת, בגלל קשיים פוליטיים בין הקואליציה לאופוזיציה ובתוך הקואליציה. אבל השלב הקשה מאחורינו, ונמשיך הלאה כדי להפעיל את הוועדה ולהפוך אותה למוקד של פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי. מדובר בהצלת חיים.

תמר זנדברג היא חברת כנסת מטעם מפלגת מרצ

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf