האקטיביזם חשוב מכדי להפוך למקפצה בדרך לכנסת
אין ספק שהמועמדים שנבחרו לרשימת המפלגה הדמוקרטית יעלו את הרמה האישית והאנושית של הכנסת. אבל הגישה שלפיה הפרלמנט הוא הזירה האולטימטיבית שיש לשאוף אליה פוגעת גם בפוליטיקה המפלגתית ובעיקר בזירה האקטיביסטית
ברשימת המועמדים של המפלגה הדמוקרטית, שנבחרו אתמול בבחירות המקדימות של המפלגה, נמצאים כמה מהפעילים הראויים ביותר בזירת האקטיביזם הישראלית, ובראשם חברי האהוב ברק כהן, שנבחר לראשות הרשימה. אין כל ספק שכל אחת ואחד מהפעילים המצוינים האלה, אם אמנם יגיעו לכנסת, יעלו את הרמה האישית והאנושית של המשכן החבוט הזה ויצילו משהו מכבודו האבוד.
ברק כהן, (צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס)
עם זאת, עצם הקמת המפלגה, שהתגבשה במידה רבה על גלי מחאת בלפור, מעלה הרהורים על מהותה של הפעולה האזרחית, האקטיביזם, ומערכת הגומלין שאלה מקיימים עם הפוליטיקה הממוסדת, המפלגתית.
דומה שבתפיסה הציבורית הישראלית, וביתר שאת מאז המחאה של 2011, התקבעה מעין היררכיה ברורה שלפיה הכנסת היא הזירה האולטימטיבית שיש לשאוף אליה, המקום שבו הדברים "באמת קורים". האיחול השגור ביותר לכל פעיל/ה בולט/ת הפך להיות "שנזכה לראות אותך בכנסת". ואני שואלת – האמנם?
הגישה הזו, לטעמי, חוטאת כלפי שתי הזירות – האקטיביסטית והפרלמנטרית – גם יחד.
על אף הפיחות החד והעגום שחל במעמדה של הכנסת עם השנים, למוסד המפלגה במובנה המסורתי יש עדיין – או צריכה להיות – חשיבות עצומה בדמוקרטיה פרלמנטרית מהסוג הישראלי. מפלגה לא יכולה להיות אוסף אקלקטי של אנשים שהמכנה המשותף היחיד להם הוא השאיפה להגיע למוקדי השפעה ארציים "כדי לשנות", וחוסים יחדיו תחת שמיכה אמורפית של מערכת ערכים כללית מאוד.
ערכים הם כמובן חיוניים למשנה פוליטית, אבל הם אינם המשנה הפוליטית עצמה, שאמורה לתרגם את הערכים הללו לפרוגרמה קוהרנטית שמשקפת חזון מנוסח לגבי תחומי החיים השונים במדינה, מערכת היחסים בין המדינה לפרט, ועוד.
מפלגות האינסטנט, על כן, אינן מסוגלות למלא את הפונקציה הזו באופן אינהרנטי, משום שהסוציאליזציה הפוליטית שמפלגה מאפשרת לחבריה היא חלק מהותי והכרחי של התהליך, שפשוט לא יכול להתקיים במפלגת אינסטנט.
למעשה, לא מעט מהחוליים של הפוליטיקה הישראלית נובעים בדיוק מהכשל הזה – מהתפיסה שהרצון לשינוי מספיק כשלעצמו כדי להוות אלטרנטיבה. מפלגה שמתמודדת לכנסת אמורה להציע לבוחריה הרבה יותר מזה. וזה לא משהו שאפשר לעשות "תוך כדי תנועה", כלומר להקים מפלגה תחת ערכים כלליים מאוד של צדק ואחווה, או ניקיון כפיים והתנגדות לשחיתות, ובהמשך, בהתאם לנסיבות, לגזור מהם תוכנית פוליטית. ניסיון השנים האחרונות מוכיח בדיוק עד כמה עקרה (ובמקרים לא מעטים אף מזיקה והרסנית) התפיסה הזו.
אך, כאמור, לא רק הפוליטיקה המפלגתית יוצאת נפסדת מיחסי הגומלין האלה, אלא גם זירת האקטיביזם עצמו. בראייה דמוקרטית, התפיסה שלפיה הבחירה לכנסת היא "לקיחת האקטיביזם לשלב הבא", או מיצוי אולטימטיבי של יכולת ההשפעה שלו, היא תפיסה בעייתית, מפני שהיא מייצרת היררכיה מדומה ומסוכנת בין הזירות, איזה סולם מדומיין שבו האקטיביזם בשטח הוא השלבים המובילים אל הפסגה, קרי הכנסת. זאת איננה ולא יכולה להיות מהות הפעילות האזרחית לשינוי.
חברה דמוקרטית מתפקדת אסור שתעשה רדוקציה של האקטיביזם לזירה שהיכולת לחולל בה שינויים נופלת מהיכולת לעשות זאת בפרלמנט. פעילות מאורגנת, מחויבת ואפקטיבית של חברה אזרחית מתפקדת חיונית למרחב הדמוקרטי לא פחות מהפרלמנט, ויותר מזה – גם היכולת שלה לחולל שינויים בפועל לא נופלת מזו של נבחרי הכנסת, ודאי אם מדובר באלה שנדונו מראש לכלות את ימיהם באופוזיציה.
באופן אירוני, פעילי מחאת בלפור, המהווים את ליבת המפלגה הדמוקרטית החדשה, אמורים להבין זאת טוב מכולם. האימפקט התודעתי והציבורי שאלה חוללו בנוכחות העיקשת ברחובות, בהכשרת הלבבות, בהשפעה העצומה של האקטיביזם שלהם על השיח הציבורי – כל אלה אינם נופלים בחשיבותם מהפעילות של חבר/ת הכנסת הנמרצ/ת ביותר.
נכון, אנחנו רוצים שבכנסת ישבו אנשים ראויים, לא מנותקים מהעם, המחוברים לשטח וניזונים מצרכיו. אין כל ספק שהרמה האישית, המוסרית והמקצועית של נבחרי הציבור שלנו בפרלמנט ירודה באופן מביש, עד כדי ייאוש.
אבל את התיקון לחולי הזה צריך לעשות באמצעות עבודה מאומצת בתוך המפלגות עצמן, לא על ידי ניסיון "להזרים" לכנסת אקטיביסטים ראויים. ולא רק בגלל הפגם המובנה במפלגות האינסטנט, אלא גם – ואולי בעיקר – משום שבמעבר האפשרי הזה לכנסת, הזירה האקטיביסטית מאבדת אנשים מיומנים בעלי ניסיון של שנים שלא יסולא בפז. התרומה שלהם בניהול אפקטיבי של פעילויות חברה אזרחית והכשרת התודעה בקרב הדורות הבאים חשובה לאין ערוך יותר מכל מה שיוכלו להשיג בכנסת.
אני כמובן מאחלת הצלחה מעומק הלב לכל החברות והחברים המצוינים במפלגה הדמוקרטית. בלי ספק, אם אמנם יגיעו לכנסת הם יהפכו אותה למקום אנושי, ערכי וראוי יותר. אני גם מבינה היטב את השימוש בפוליטיקה מפלגתית כדי להציג פומבית עמדה פוליטית; אני עצמי שובצתי ברשימה של מפלגת בל"ד במערכות הבחירות האחרונות. אלא שבניגוד לחבריי בדמוקרטית, האקט הזה היה מלכתחילה הצהרתי בלבד, במקום לא ריאלי במודע, כדרך להביע את ההזדהות שלי עם הפרוגרמה המגובשת של המפלגה, ללא כל שאיפה להגיע במסגרתה לכנסת.
דווקא בשעה הזו, כאשר הרושם הוא שהשדה הפרלמנטרי הביס את הזירות האחרות לשינוי, ראוי לומר גם כמה מילים בזכות הזירה האקטיביסטית ולתבוע את עלבונה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
