newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דמות הבוגר: עוד מהלך עקר של מטה משרד החינוך

גם כשהדרג המקצועי במשרד החינוך מנסה להגדיר מדיניות אסטרטגית במנותק ממעורבות של פוליטיקאים, הוא נתקע בשלב העיוני – והכל נבלע חזרה לתוך אותה "מערכת שעות" משמימה ואחידה של "מקצועות ליבה" מחייבים

מאת:

במטה משרד החינוך שוקדים מזה כשנתיים ויותר על הגדרת "דמות הבוגר" של מערכת החינוך. החדשות הטובות הן שיש בכוחו של הדרג המקצועי במשרד החינוך להגדיר מדיניות אסטרטגית, במנותק מהזיהום האידיאולוגי של הפוליטיקאים.

החדשות הרעות הן שבכירי המשרד לא מצליחים (ולא לראשונה) לממש את כוחם ולשחרר את מערכת החינוך. מטה המשרד אינו פועל בשיתוף אנשי החינוך בשטח, ולכן תוצרי עבודתם נותרים עיוניים ולא יישומיים. יש במסמכים את כל המילים החינוכיות הנכונות ביותר, אבל בסופן הכל נבלע חזרה לתוך אותה "מערכת שעות" משמימה ואחידה של "מקצועות ליבה" מחייבים.

תוצרי העבודה נותרים עיוניים ולא יישומיים. אדם מחופש לסופרמן בתל אביב (צילום: בועז אופנהיים / פלאש90)

תוצרי העבודה נותרים עיוניים ולא יישומיים. אדם מחופש לסופרמן בתל אביב (צילום: בועז אופנהיים / פלאש90)

כתבתי על פספוסים דומים של הזדמנויות לשינוי, בהקשר לתוצרי העבודה של הוועדה להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21, ולתוצרי עבודת המטה לקידום רפורמת הלמידה המשמעותית.

מטרות החינוך: פוליטיקה ללא פדגוגיה

הגדרת "דמות הבוגר" של מערכת החינוך חופפת במידה רבה להגדרת מטרות החינוך. אלה שני מהלכים מקבילים, שמבטאים את האסטרטגיה הגבוהה ביותר של משרד החינוך: בעבור מה הוא קיים ופועל.

מטרות החינוך בישראל לא נקבעו על ידי אנשי חינוך, אלא דווקא על ידי פוליטיקאים, במסגרת "חוק חינוך ממלכתי", שנחקק לראשונה בכנסת באוגוסט 1953. נוסח המטרות הקיים כיום הופיע לראשונה בהצעת חוק ממשלתית מ-1996.

החוק מגדיר 11 מטרות, שכל אחת לעצמה ראויה וטובה, אבל כולן יחד לא אומרות כלום. יש בהן את הכל: בוגר מחונך, נאמן, אוהב אדם, מכבד את משפחתו, מודע לזהותו, מכיר באחר, שומר חוק, חותר לשלום, משכיל, יהודי ודמוקרטי, ארץ ישראל, מדינת ישראל, מורשת ישראל, מסורת יהודית, השואה והגבורה, ביקורתי, מעורב, מכבד, שוחר שוויון, עצמאי, אקולוגי וכך האלה. בקיצור: בוגר מושלם.

חברי הכנסת שניסחו את החוק הזה זיהמו אותו בפוליטיקה של זהויות כדי לרצות את כל מפלגות הכנסת, ולא כדי להציע כלי עבודה למורים. אני לא מכיר אחד מתוך 120 חברי הכנסת שניתן לייחס לו את כל התכונות הטובות והראויות המוזכרות בחוק.

דמות הבוגר: מטה המשרד ללא אנשי השטח

בשונה ממטרות החינוך, הניסיון העכשווי של מטה משרד החינוך לנסח את דמות הבוגר נעשה על ידי אנשי המקצוע. אלה חדשות טובות. הניתוק מהפוליטיקאים בכנסת מאפשר להם לחשוב חינוך ולכתוב חינוך.

אבל גם הם חטאו ביוהרה: באחד המסמכים (שטרם פורסם) מוזכרים כ-60 בעלי תפקידים, שהיו חברים בצוותי העבודה של ניסוח המסמך. כולם מראשון ועד אחרון עובדי מטה המשרד הבכירים. אף לא נציג אחד של אנשי החינוך בשטח: לא מנהל בית ספר, לא מורה, לא הורה, לא רשויות מקומיות, לא ארגוני העובדים, אפילו לא נציגי המחוזות (של המשרד) ובטח לא נציגי ציבור.

במטה המשרד יושבים בעלי תפקידים מקצועיים, מנוסים ומדופלמים. ללא ציניות. אבל דווקא משום כך הם אמורים לדעת שבידי אנשי השטח מצוי "ידע מעשי" שלא עומד לרשות המטה. לא פלא, אם כך, שבסופו של דבר הם כתבו מסמך שהוא אמנם "פדגוגי", אבל חסר כל סיכוי יישומי.

אני כבר יכול לנחש מה יכתוב על כך מבקר המדינה בעוד כמה שנים. בדיוק כפי שהמבקר כתב על מהלך אסטרטגי קודם של משרד החינוך: "יחידות המטה המרכזיות פעלו אמנם לקידומה של רפורמת הלמידה המשמעותית, אך לא היה בזה די לצורך יצירת תשתית מספיקה להטמעה ממשית. בנסיבות אלה, איכות השינוי הפדגוגי תלויה במידה רבה ביוזמה, ביצירתיות ובחשיבה ביקורתית של צוותי החינוך בבתי הספר, לצד משאבים וכלים שהצליחו לגייס ולפתח בעצמם".

אין חדש תחת השמש

על פי מסמכים שפורסמו, דמותם של בוגרי מערכת החינוך נסמכת על שלושה יסודות: ידע, ערכים ומיומנויות. וביתר פירוט: "למידה מעמיקה המשלבת ידע, מיומנויות וערכים, המעניקה לבוגר יכולות להתמודדות מוצלחת עם אתגרי הסביבה המשתנה ברמה האישית, החברתית אזרחית והתעסוקתית". כלומר, בוגר שיודע את כל מה שיש לדעת, ערכי ומחויב לחברה, ומיומן בהתאם לדרישות שוק העבודה.

האמת שבשביל זה לא היה צריך לדון במשך שנתיים בצוותי העבודה של מטה המשרד. מילים דומות כבר נכתבו ב-1645 על ידי המחנך יאן עמוס קומניוס: "אם נבחן את המבנה של הנפש האנושית נגלה שהיא עשויה משלוש תכונות יסוד, והן הבנה, רצון והיכולת לפעול".

אם לא הוא, אז אולי המחנך יוהאן פסטאלוצ'י, שכתב ב-1782: "אך האדם הרי אין לו ראש לבדו, לב לבדו וידיים לבדן […] ואם לא יתורגל אחד מראשי חלקיו של האדם, השכל או הלב או ידיו – סופו שיהיה האדם לוקה במגרעה גדולה".

ואם לא הם, אז אולי פשוט להעתיק מאתרי האינטרנט של משרדי חינוך בעולם. למשל זה באנגליה: "שלוש מטרות הנחו בעקביות את תוכנית הרפורמה שלנו: העצמת הצעירים להצליח בשוק הכלכלי, לקחת חלק בתרבות, ולסיים את בית ספר מוכנים לחיים הבוגרים".

המונחים בכל המקורות מעט שונים אבל כוונתם דומה: הבנה, שכל ותרבות הם הידע; רצון, לב ומוכנות לחיים הם הערכים; פעולה, ידיים ושוק העבודה הם המיומנויות.

מיומנויות חשובות ללא דרך יישום

בשלב הבא של התכנון האסטרטגי פירטו בצוותי העבודה מה הם הידיעות, המיומנויות והערכים שבהם יש לצייד את הבוגרים.

מסמך פירוט המיומנויות פורסם זה מכבר, והוא כולל פירוט לארבע קבוצות מיומנויות מרכזיות, שבתוכן 13 מיומנויות ראשיות: שבע מיומנויות קוגניטיביות, חמש מיומנויות תוך אישיות ובין אישיות, ועוד: "אוריינות גופנית תנועתית".

כל אחת מ-13 המיומנויות הראשיות פורטה לכמה עשרות מיומנויות משנה. למשל המיומנויות "אוריינות לשונית" מפורקת ליכולת לקרוא באופן שוטף ומדויק, היכולת להשוות מידע ממקורות שונים, היכולת לבחון באופן ביקורתי טקסט כתוב, ועוד ועוד.

המיון מצוין ומאיר עיניים. אבל מה עכשיו? כיצד הוא יקבל ביטוי הלכה למעשה בתוכנית הלימודים ובארגון הלימודים? על כך אין לפי שעה תשובה.

ערכים חשובים ללא דרך יישום

כך גם בתחום הערכים. המטה קבע חמישה ערכים מרכזיים: אהבת הדעת וחדוות הלמידה, מחויבות לערכי מדינה ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כיבוד ערכי המורשת והתרבות במדינת ישראל, כבוד האדם והמשפחה, צדק חברתי וערבות הדדית. גם כאן, כל "ערך" מפורט לכמה ערכי משנה.

במיון הזה אין חדש. אלה בדיוק אותן מילים גבוהות הקיימות בהגדרת מטרות החינוך של הכנסת (לעיל). אנשי המקצוע במטה המשרד (בשונה מחברי הכנסת) היו צריכים להתמקד בשינוי ארגון הלימודים, כך שהערכים החשובים יקבלו ביטוי בשגרת החיים בבתי הספר. אבל הם לא עשו זאת לפי שעה.

והופ – חזרנו אל "מקצועות הלימוד"

אבל שיא השיאים מגיע בפרק המפרט את הידע שיש להקנות לבוגרת ולבוגר. במסמך (שטרם פורסם) נכתבו מילים יפות על "ידע פעיל", "הבניית ידע", "רשת מנטלית"; למידה בין-תחומית, רב-תחומית ואפילו על-תחומית; תכנון למידה "סביב רעיונות גדולים"; וגם: למידה עצמאית, שיתופית והתנסותית.

אבל מה כל זה שווה, אם בעמוד הבא, תחת הכותרת "תחומי הידע בדמות הבוגר" מופיעה רשימה של… "מקצועות הלימוד" שהם בגדר חובה אחידה לכולם: עברית, אנגלית, מתמטיקה, מדע, היסטוריה, ספרות, תנ"ך, מורשת, אזרחות, גיאוגרפיה, אומנויות, חינוך גופני וכך הלאה.

בשביל הרשימה הזאת באמת שלא היה צורך לכנס צוותי עבודה וחשיבה במטה המשרד. די היה לפתוח את אתר האינטרנט של משרד החינוך, בעמוד תיק תוכניות הלימודים. הכל כתוב שם כבר מזמן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf