newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בתעשיית ההפחדה של נתניהו תמיד יש מישהו על הכוונת. הפעם זאת אני

העובדות לא עניינו איש בליכוד כשהפיצו את הסרטון המזעזע שבו סומנתי בעיגול אדום עם קריינות מאיימת שמבהירה כי אני "אויבת!" אבל מי שמפחדות משותפות יהודית-ערבית הן בעיקר האליטות שמרוויחות על חשבון הציבור

מאת:

ביום שני שעבר נחת לי בטלפון הסרטון המזעזע של מפלגת הליכוד בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, יחד עם שאלה מהשולח: "גנץ באמת הבטיח לכם שימנה שר מהרשימה המשותפת, או שזה שקר?" מיד עניתי שבליכוד השתמשו בתנועת "עומדים ביחד  نقف معًا" כדי להתנגח ביו"ר מפלגת כחול לבן, בני גנץ, ולהוכיח שהוא בעצם שמאלן בתחפושת.

העובדות לא באמת עניינו את נתניהו, וגם לא אף אחד אחר בליכוד. לא עניין אותם, למשל, שהדרישה שלנו מגנץ היתה לפעול למינוי שר ערבי בממשלה בראשותו, וכי הוא בתגובה אמר שיעשה מאמץ לעשות זאת. אף אחד לא דיבר על זהותו של השר התיאורטי הזה.

אבל בתעשיית ההפחדה של הליכוד, העיקר הוא תמיד לשים מישהו על הכוונת. פעם זה הערבים, פעם זה השמאל, ופעם זו התקשורת. הפעם הם בחרו אותי ואת "עומדים ביחד", התנועה שאני חברה בה – תנועת שמאל עממית, שהפכה את השותפות היהודית־ערבית לעמוד התווך שלה.

הם סימנו אותי, אישה ערבייה עם חיג'אב, בעיגול אדום ומפחיד, עם קריינות מאיימת שמבהירה – סכנה! אויבת! ואם גנץ מדבר איתה, ואפילו חלילה מבטיח לה שינסה להבטיח ייצוג ל-20% מהציבור בממשלה בראשותו, הוא מיד הופך ל"בוגד" או גרוע מכך – לשמאלן.

אבל הפחד האמיתי הוא לא של הציבור היהודי בישראל מהערבים. הפחד הוא של שלטון נתניהו והימין המתנחלי. כי אין דבר שמפחיד יותר את האליטות שמרוויחות על חשבון הציבור מאשר האפשרות היחידה שבאמת יכולה לעשות כאן שינוי – שותפות יהודית-ערבית. הם מנסים לתייג אותי ואת חבריי כקיצוניים, אבל מה קיצוני בשאיפה לשוויון ולצדק חברתי? ומה כל כך רדיקלי ברצון להשכין שלום במקום הזה?

זה מה שאנחנו מנסים לקדם, בשותפות ערבית-יהודית, מתוך ראיית החיבור הבלתי מעורער בין המאבקים השונים והרבים שקיימים כאן במדינה ורצון לאחד ביניהם – כדי שכל מאבק יהיה חזק יותר מאשר בנפרד וכדי שכולם יחד יצליחו לייצר כאן מקום לכולנו, בין אם אנחנו יהודים, יהודיות, ערבים, ערביות, מהפריפריה והמרכז, צעירות ומבוגרים, ילדי הארץ או עולים. שותפות בין כל מי שלא מרוויחים  מהמצב הקיים, מי שהמציאות הנוכחית פוגעת בהם. וזה מפחיד את אלה שבשלטון, כי הם יודעים שאם המאבקים שלנו יצליחו, הם יצטרכו לוותר על כל הפריווילגיות שלהם.

תקופת הבחירות הזו היא הזדמנות להזכיר לפוליטיקאים שאנחנו הציבור – יהודים וערבים – ושלכולנו מגיע ייצוג ולכולנו יש צרכים שחייבים להיות על השולחן. הרי בסופו של דבר, כולנו בסך הכל רוצים שאנחנו וילדינו נזכה לקום כל בוקר, ללכת לעבודה, לחזור הביתה, לבלות עם המשפחה – לחיות חיים טובים. כולנו רוצים להפסיק לסבול מהקשיים הכלכליים והחברתיים הרבים שיש כאן, כולנו זקוקים לדיור, לבריאות, לתחבורה, לתעסוקה, למסגרות חינוך טובות לילדינו. הגיע הזמן לשים את השותפות היהודית־ערבית בראש סדר העדיפויות.

גדיר האני היא פעילה למען שותפות ערבית-יהודית, חברה בין השאר בתנועות "עומדים ביחד" ו"נשים עושות שלום", וממייסדות פרויקט ואדי עתיר

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf