newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במקום להגביל את שכר הבכירים צריך להעלות מסים

במשרד האוצר מתגאים במס חדש שיגביל את שכר הבכירים - אבל את המס הזה ישלם בכלל הציבור. במקום תכסיסים זולים ופופוליסטיים צריך להעלות מסים לעשירים ולצמצם את הפגיעה במעמדות החלשים יותר

מאת:

יוזמת משרד האוצר להגביל את שכר הבכירים בחברות פיננסיות מעוררת תמיהה במספר רמות.

ראשית, האוצר טוען שיש להטיל מגבלות דווקא על חברות פיננסיות מכיוון שהן מנהלות את כספי הציבור. לא ברור מה הקשר בין שני הדברים: חברות פיננסיות צריכות לנהל את כספי הציבור על פי סטנדרטים גבוהים, אבל הכנסותיהן (שמהן ממומנות משכורות הבכירים) מגיעות מתוך התשלום על השירותים שהן נותנות, בדיוק כמו חברות שנותנות שירותים קמעונאיים או שירותי בניה.

שנית, הדרך שבה האוצר רוצה להגביל את השכר היא באמצעות הטלת מס על כל חריגה מהתקרה של 3.5 מיליון ₪ לשנה. אבל מי ישלם את המס? לא הבכירים עצמם. גם לא מועצת המנהלים שאישרה את השכר זה. מי שישלם את המס הנוסף היא החברה עצמה, כלומר בעלי המניות. ורוב המניות הן בבעלות קרנות הפנסיה והחיסכון של הציבור הרחב. כלומר, לא די בכך שהציבור צריך לשלם את השכר המופרז של הבכירים – עכשיו הוא גם צריך לשלם מס על זה.

ההנחה שעומדת מאחורי הצעת האוצר היא שהחברות יגבילו את השכר מכיוון שהן לא ירצו לשלם את המס הנוסף, אבל מי שמקבל החלטות עבור "החברות" הם  אותם הבכירים שמקבלים את השכר המופרז וחברי הדירקטוריון שאישרו אותו. אם הם העדיפו לשלם סכומי עתק לעצמם על פני טובת החברה, מדוע שישנו את עמדתם רק בגלל שהעלות תהיה גבוהה יותר? כדי להתמודד עם בעיה זו, דורש האוצר ששכר חריג יאושר ע"י בעלי המניות של החברה. אלא שמי שמייצג את בעלי המניות – כלומר את הציבור – הן החברות הפיננסיות האחרות. לא מצב מבטיח במיוחד.

האמת היא שלא ברור מה מטריד את משרד האוצר בשכר הבכירים. הוא מרגיש שהם מרוויחים יותר מדי, שיש פה "חגיגה" על חשבון כספי הציבור. אבל זהו אותו משרד אוצר שדוחף את מדיניות ההפרטה ועומד מהצד מול "תספורות" למיניהן, שבאות גם הן על חשבון כספי הציבור. בהתחשב בכך ציניקן עשוי לטעון שמדובר במהלך פופוליסטי זול, שמטרתו להסיח את הדעת מדרכים מהותיות יותר להתמודד מהפערים החברתיים המתרחבים בישראל.

במקום תמרונים מורכבים שהשפעתם לא ברורה, ניתן להשתמש בדרך פשוטה ומוכחת לצמצם אי שוויון: להעלות את המסים על העשירים (כולל הבכירים בחברות פיננסיות), ולהשתמש בכסף כדי להפחית מסים על בעלי הכנסה נמוכה יותר, ולממן שיפורים בשירותים הממשלתיים וברשת הביטחון החברתית. בישראל, שבה המסים על עשירים נמוכים, המסים על המעמד הבינוני והנמוך גבוהים והשירותים החברתיים בהתדרדרות קשה, יש כר נרחב לשיפור בנושאים אלה. אין צורך בתכסיסים זולים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf