בלי ויתור על פטנטים רפואיים, גם חיסון שלישי לא יעצור את המגפה

בתחילת אוגוסט, ארגון הבריאות העולמי הפציר במדינות העולם לחכות עם מתן מנת חיסון שלישית נגד הקורונה כדי להותיר מנות חיסון עבור המדינות העניות יותר, שם בקושי התחילו לתת מנת חיסון ראשונה.

נכון לסוף אוגוסט, קצת יותר מ-60% מתושבי המדינות בעלות הכנסה גבוהה קיבלו לפחות מנת חיסון אחת, בעוד פחות מ-2% מתושבי המדינות בעלות ההכנסה הנמוכה קיבלו את מנת החיסון הראשונה. במדינות בעלות ההכנסה הבינונית-נמוכה שיעור מתן מנת החיסון הראשונה הוא כ-20%, ואילו במדינות ברמת הכנסה בינונית-גבוהה השיעור הוא 40%.

מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי ומומחים אחרים מדגישים שמדובר לא רק בסוגיה מוסרית, אלא בהכרח רפואי כדי למנוע ממדינות עניות לשמש כמדגרה לווירוס ולמקום שבו פורחים זנים חדשים, המגיעים בסופו של דבר גם למדינות העשירות ומרחיקים את סוף המגיפה עבור כולם. לפי המלצת הארגון, יש לדאוג בראש ובראשונה שעובדי הבריאות במדינות העניות יחוסנו באופן מלא.

למרות בקשת ארגון הבריאות העולמי, בישראל החלו לתת מנת חיסון שלישית, ואתמול הוחלט להרחיב את מתן החיסון לכל האוכלוסייה. מעל דפי "הארץ" הציעו מומחים שונים סוג של פשרה: על כל חיסון שניתן בישראל, יש לתרום מנת חיסון עבור המדינות העניות.

ואכן, כאשר מדינות או אינדיבידואלים יכולים להשיג הגנה מירבית מהווירוס, קשה לצפות מהם לוותר עליה עבור אנשים מרוחקים או עבור היעד המרוחק של חיסון העולם ובלימת המגיפה. גישת "תרומה על כל מנה" הולכת בכיוון הנכון, כי היא מבקשת לחסן במדינות העניות בנוסף, ולא במקום, במדינות עשירות כמו ישראל.

אולם במקביל לוויכוח על אופי חלוקת החיסונים, מונחת על השולחן הצעה קונקרטית הנהנית מתמיכה רחבה מאוד, השואפת לפתרון מערכתי של המחסור במנות חיסון ומערערת על הסדר הכלכלי שעליו בנויה השיטה הנוכחית. ההצעה היא להסיר את ההגנה על פטנטים בכל הנוגע לייצור חיסונים ומוצרים רפואיים אחרים המשמשים למאבק במגיפת הקורונה.

שיתוף ידע ופתרונות שווא

למשך זמן קצר בתחילת המגיפה, העולם היה מאוחד במאבק מול הווירוס. שיתופי פעולה מדעיים בינלאומיים פרחו באופן חסר תקדים, ונראה היה שברור לכולם כי אסור שדבר פעוט כמו זכויות יוצרים יעכב את המאמץ הבהול להבין ולהביס את הווירוס. אולם עם הזמן, הסדר הישן הושב על כנו, והחיסונים השונים שנכנסו לשימוש בשנה האחרונה שמורים היטב מאחורי חומות הקניין הרוחני.

ארגון מרכזי האחראי להגנה על זכויות קניין רוחני ברמה הבינלאומית הוא ארגון הסחר העולמי (WTO). באוקטובר 2020, לקראת הגעת החיסונים, הגישו הודו ודרום אפריקה הצעה לארגון להסיר זמנית את ההגנות על קניין רוחני בכל הנוגע לטיפול בקורונה.

מאז, יותר ממאה מדינות הצטרפו ליוזמה – מירב מדינות העולם. מרביתן מדינות עניות יותר וקטנות יותר, אך במאי הצטרפה אליהן, במהפך היסטורי של ממש, ארה"ב, ולצדה גם סין ורוסיה.

את הצעה זו מגבים מאות ארגוני חברה אזרחית ברחבי העולם. בישראל ארגון רופאים לזכויות אדם (רל"א) קרא לממשלה כבר מאז אפריל 2020 לתמוך בהצעה ברוח זו. רל"א ביקשה גם שישראל תתחייב למכור חיסון ישראלי, אם יפותח, ללא פטנט ולחלוק את הידע שלה בנושא, ותפעל לחלוק את המידע שהיא מוסרת לחברת פייזר גם עם גורמים אחרים.

משרד הבריאות השיב לרל"א כי הצטרף למיזם COVAX, מיזם בינלאומי בהובלת קרן ביל ומלינדה גייטס ובשיתוף ארגון הבריאות העולמי והאו"ם, שמטרתו היא שחיסונים יגיעו גם למדינות עניות, מבלי לאיים על הקניין הרוחני של חברות התרופות.

המיזם מוצג בתור הפתרון לאפרטהייד החיסונים הגלובלי מחד, ומאידך בתור חלופה להסרת ההגנות על פטנטים. באמצעות שורה של מנגנונים חוקיים ועסקיים מתוחכמים, ובמימון מתרומות וממכירת חיסונים למדינות עשירות, המיזם אמור לספק מנות חיסון למדינות העניות בעולם.

אולם בפועל, המיזם נוחל כישלון מוחלט, ולא מתקרב לעמוד גם ביעד הצנוע מדי שהעמיד לעצמו: חיסון של 20% מאוכלוסיית המדינות העניות בעולם, יעד שהוא רחוק ממספיק כדי להביא לחסינות עדר עולמית.

במכתב למשרד הבריאות מה-19 באוגוסט מתריעים ברל"א על כישלון המיזם עד כה, ומציינים כי אף שהצטרפה למיזם, ישראל טרם העבירה לו כל סיוע. גם בכך, ישראל היא חלק מדפוס רחב יותר בעולם: מדינות רבות שהצטרפו למיזם לא העבירו לו סיוע בפועל, אחת הסיבות לחוסר התפקוד המשווע שלו עד כה. כפי שצייצו ברל"א בשבוע שעבר, "ככה לא נראית מחויבות למאבק גלובלי במגפה!"

קיימים גם רעיונות אחרים לקידום חיסונים למדינות עניות. האיחוד האירופי, אחד הגורמים המרכזיים המתנגדים להסרת הפטנטים, מציע דרך שלישית: להקל על ממשלות לכפות לתת רשיונות לייצור החיסונים, ללא הסכמת בעל זכויות הקניין הרוחני.

אולם ניתוחים שונים שריכז ארגון Human Rights Watch (HRW) מראים כי מערך הקניין הרוחני המורכב העומד מאחורי ייצור החיסונים הופך את הפתרון הזה למסורבל עד בלתי אפשרי, ולא יעיל מספיק. לכן גם ארגון זה תומך ביוזמה ההודית-דרום אפריקאית.

תרופות גנריות, מגיפות ומיקסום רווחים

המאבק הנוכחי סביב הזכות לייצר ולקבל תרופות הוא סבב נוסף בסאגה ארוכת שנים.

במאמר מעמיק מחודש אפריל ב"ניו רפבליק" מספר העיתונאי אלכסנדר זאיצ'יק (Zaitchik) כיצד ביל גייטס הפך מאוליגרך היי-טק שנוא לפילנתרופ בעל ההשפעה העולמית החריגה שיש לו כיום, וכיצד תפס תפקיד מרכזי בעיצוב המענה העולמי למגיפה הנוכחית. לשדה הבריאות הציבורית נכנס גייטס ב-1999, בעת שהתנהל מאבק קודם על הגנות הקניין הרוחני סביב התרופות לאיידס.

דרום אפריקה של נלסון מנדלה אישרה בזמנו למשרד הבריאות שלה לייבא תרופות גנריות לטיפול במחלת האיידס שהשתוללה במדינה. בתגובה, 39 תאגידי תרופות בינלאומיים הגישו נגדה תביעת ענק. הסכסוך הזה עורר דיון ציבורי ער, ודעת הקהל בעולם החלה להתגבש כנגד תעשיית התרופות והגנות הקניין הרוחני שהיא נהנית מהן.

זאיצ'יק מספר שתעשיית התרופות, ואתה גם גייטס, טענו אז וטוענים גם היום שתמריץ הרווח הוא שמביא לפיתוח וניסוי של תרופות חדשות, והרווחים מתרופות הקיימות הם שמממנים את המחקר שמביא תרופות נוספות לשוק.

אולם המציאות ציירה תמונה אחרת למדי. בעניין דרום אפריקה, תעשיית התרופות נכנעה, וענקית תרופות הודית ייצרה כמות אדירה של תרופות גנריות עבור דרום אפריקה. מחירן של התרופות צנח ב-97%, הן נהיו נגישות להמוני אנשים, והמגיפה נבלמה. אולם ירידת המחירים לא הביאה לצמצום במחקר ופיתוח של תרופות – להיפך. אפילו תרופות נוספות לאיידס פותחו והגיעו לשוק מאז אותו הפסד מפואר של התעשיה.

פיתוח חיסוני הקורונה מומן למעשה באמצעות השקעה ציבורית ענקית, גם במדינות הקפיטליסטיות ביותר. נוסף על מימון זה, החברות הללו כבר גרפו רווחי עתק ממכירת מנות החיסונים. פייזר לבדה הרוויחה, למשל, 3.5 מיליארד דולר מהחיסון שלה רק בשלושת החודשים הראשונים של 2021.

קשה מאוד להאמין שאם שטף הרווחים האדיר הזה יצטמצם כעת בגלל תחרות עם יצרניות גנריות, פייזר ודומותיה יגררו רגליים במגיפה הבאה ויסרבו לקבל מענקים ציבוריים נדיבים כדי לפתח חיסון או תרופה.

כלומר השאלה היא לא אם חברות התרופות יקבלו תגמול עבור פיתוח חיסונים או אם יהיה להן תמריץ להמשיך במחקר ופיתוח, אלא פשוט בגודל הרווחים שלהן. תאגידי התרופות הרוויחו המון, ושואפים להרוויח עוד יותר. זוהי בסופו של דבר משימתם של תאגידים ומחויבותם של העומדים בראשם מול בעלי המניות. זה לא אינטרס ציבורי.

יותר מכך. בפנייה של רל"א למשרד הבריאות הם מצטטים מחקר של מכון ראנד (Rand) שבו נכתב כי "לפי הערכות, עלות אספקת החיסונים למדינות עם הכנסה נמוכה היא כ-25 מיליארד דולר בעוד שהמדינות העשירות […] יפסידו 119 מיליארד, אם המדינות העניות לא יקבלו את החיסונים. כלומר על כל דולר שישקיעו בחיסונים למדינות העניות, ירוויחו המדינות העשירות 4.8 דולרים".

להסיר חסמים

בינואר השנה אמר גייטס כי "בנקודה הזו, מנות חיסון נוספות לא יהפכו לזמינות, אם נשנה את החוקים". אז האם במה שנוגע לקורונה מדובר כבר במקרה אבוד?

מומחי בריאות הציבור מקואליציית המחקר הקליני על הקורונה, המאגדת מאות מוסדות ומאות בעלי מקצוע מהתחום ברחבי העולם, טוענים אחרת. ביולי כתבו: "זכויות קניין רוחני נותנות לתעשיית התרופות לגיטימציה לקבל החלטות חד צדדיות למי נמכרים החיסונים ובאיזה מחיר. [בזכות הגנות על זכויות אלו והיעדר התחרות מתרופות גנריות] הן מסוגלות לשלוט בשווקים ולווסת מחירים גבוהים".

בקואליציית המחקר מציינים כי מפעלים בדרום אפריקה ובקניה יוכלו להתחיל לייצר מנות חיסון נוספות בהיקף גדול מרגע שייפתר נושא הרשיונות. לפי HRW, נכון ליוני, מפעלי תרופות בשורה של מדינות נוספות זמינים ומחכים לרישוי מתאים כדי לייצר מנות חיסון, ביניהן מפעלי טבע בישראל.

וכאמור, רל"א, קואליציית המחקר ו-HRW אינם לבד. מרבית מדינות העולם ושורה ארוכה של מוסדות ומומחים מגבים את היוזמה של הודו ודרום אפריקה. רק קומץ קטן של מדינות עשירות חוסם את היוזמה – האיחוד האירופי, בריטניה, יפן, אוסטרליה, נורבגיה, סינגפור, שוויץ, ודרום קוריאה, וגם ברזיל, העשירה פחות. בהרבה ממדינות אלו יושבים תאגידי תרופות גדולים, ונראה שממשלותיהן מגינות על שאיפתם למיקסום רווחים.

בקואליציית המחקר מדגישים כי הסרת הגנות הקניין הרוחני דרך ארגון הסחר העולמי היא רק צעד ראשון הכרחי: עדיין יידרש סיוע בינלאומי כדי להביא את מנות החיסון ליעדן ולעודד התחסנות בקרב האוכלוסיות השונות.

לכן קוראת הקואליציה בדחיפות לאמץ את הצעת הודו ודרום אפריקה ולהסיר את החסמים המלאכותיים, ולהתחיל לפעול במרץ להתגבר על החסמים הנותרים כדי שהעולם יתקדם אל עבר חסינות עדר גורפת, שטף הווריאנטים ייעצר, והמגיפה תוכל להגיע יום אחד לסופה.