newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בי"ח שחרר נער פצוע במצב קשה, ובעזה נאלצו לכרות את רגלו

אדם סאלם, בן 15, אושפז בבי"ח ברזילי לאחר שנפצע ברגלו ליד הגדר ונלקח לישראל. הוא שוחרר כשרגלו נפוחה ושחורה, מבלי שברזילי תיאמו המשך טיפול עם בי"ח בעזה. ברל"א טוענים שהשחרור המוקדם דרדר את מצבו. "נהרסו לי החיים", הוא אומר

מאת:

צעיר פלסטיני מעזה, שאושפז בבית חולים ברזילי לאחר שנפצע בהפגנות ליד הגדר, שוחרר מבית החולים בלי שהיה כשיר לכך מבחינה רפואית, בלי תיאום עם רשויות הבריאות בעזה, וכתוצאה מכך מצבו הרפואי החמיר ובית החולים בעזה נאלץ לקטוע את רגלו מעל לברך. כך נטען בעתירה שהגיש ארגון רופאים לזכויות אדם (רל"א) לבית המשפט העליון בדרישה שבית החולים, משרד הבריאות והצבא יחקרו את המקרה.

אדם סאלם בביתו בפתח ביתו במחנה שאטי בעזה. "רוצה ללכת כמו כולם" (צילום: מוחמד זאנון)

אדם סאלם בביתו בפתח ביתו במחנה שאטי בעזה. "רוצה ללכת כמו כולם" (צילום: מוחמד זאנון)

אדם סאלם, נער עזתי בן 15 ממחנה הפליטים שאטי, נפצע במהלך הפגנות ליד גדר ב-18 ביוני 2018 מכדור שפגע ברגלו והותיר בה רסיסים רבים. לדבריו, הוא לא השתתף בהפגנה. "הלכתי לאדמה של דוד שלי צפונית מזרחית לג'באליה", סיפר סאלם לשיחה מקומית. "עמדתי, לא עשיתי כלום. זה היה יום רביעי, היה שקט, לא היו כמעט אנשים (כמו בימי שישי, אז התקיימו הפגנות המוניות, א"ז). הצבא נכנס לרצועה, היו עימותים בין  הצעירים לבין הצבא, נפצעתי ונפלתי ארצה. זה היה מפתיע".

לאחר הפציעה סאלם צה"ל העביר אותו לבית החולים ברזילי באשקלון, שם טופל, נותח ושוחרר כעבור שבועיים לביתו, ב-10 ביולי, ללא שהוגש נגדו כתב אישום. למחרת שחרורו וחזרתו לרצועת עזה, פונה סאלם לבית חולים בעזה ושם נכרתה רגלו הימנית מעל לברך.

בתיק  הרפואי מבית החולים ברזילי, המצורף לעתירה, נאמר כי סאלם ״משוחרר לביתו״ ומועבר ל"אחריות צה"ל". בתיק נכתב עוד כי יום לפני שחרורו, הוא עבר ניתוח, וביום שחרורו עדיין קיבל עירוי נוזלים ואנטיביוטיקה וסבל מ"צניחת כף רגל ללא  תחושה" ועדיין לא הצליח לתת שתן ללא קטטר.

מכתב השחרור נכתב בעברית ונמסר לחייל שליווה את סאלם למחסום ארז. במכתב נרשמה המלצה לקטיעת רגלו של סאלם מתחת לברך ימין. במכתב לא צוין מי הגוף הרפואי שאמור לבצע את ההמלצה הזו. "לא ניתן להבין מי  קיבל את  ההחלטה לשחרר (את סאלם, א"ז) מאישפוז ועל סמך איזה שיקול רפואי", נכתב בעתירה שהגיש ארגון רל"א.

במהלך אשפוזו של סאלם בברזילי, בני משפחתו לא הורשו להיכנס לישראל לבקר אותו. סאלם הגיע לביתו בעזה ב-10 ביולי בלילה, ויום למחרת לקחה אותו משפחתו לבית החולים שיפא בעזה, שם נקבע כי מצבו חמור ויש צורך לקטוע את רגלו  מעל הברך. זאת לעומת ההמלצה בברזילי לקטוע את רגלו מתחת לברך.

"קשה להבין את ההחלטה על סיום אשפוז כאשר ברור שהטיפול טרם הסתיים, ונדרשת התערבות מצילת חיים נוספת"

על פי דבריו של הרופא המטפל בבית החולים שיפא, המצוטטים בעתירה, סאלם "הגיע לבית החולים עם כף רגל וגפה שחורה/כחולה ונפיחות פי שלוש מהגפה השנייה, בנוסף  לדלקת ברגל". הרופא דיווח שסאלם סיפר לו  שהגפה היתה נפוחה ושחורה כבר חמישה ימים קודם לכן. הרופא המטפל כתב כי "אין מנוס מכריתה של הגפה לאור המצב ולאור התפוררות עצמות".

"הפציעה הזו הרסה את חיי", אמר סאלם לשיחה מקומית בביתו במחנה שאטי. "החיים שלי נגמרו. פעם הייתי הולך, הייתי משחק כדורגל. עכשיו נגמר. אני חושב כל הזמן על העתיד שלי, איך להמשיך את חיי. אני מבקש רגל תותבת שתתאים לרגל שלי, לבית שאני גר בו, למדרגות ולרחוב, ואוכל ללכת כמו האנשים, אוכל לשחות, לשחק כדורגל, אני זקוק לטיפולים לרגל שלי".

מחוות דעת רפואיות שצורפו לעתירה עולות שאלות קשות לגבי שחרורו של "קטין במצב רפואי מסכן חיים" לפני שהטיפול בו הסתיים. על פי העתירה, סאלם שוחרר מבית החולים ברזילי "בלא תיאום הולם או סביר וללא הסבר רפואי לשחרור דווקא בעת הזו״.  בצבא טענו בפני רל״א כי לא הם ביקשו או פעלו להעברתו של סאלם לרצועה.

"נסיבות השחרור תמוהות". חולים בבי"ח ברזילי במקלט (צילום: אורי לנץ / פלאש 90)

"נסיבות השחרור תמוהות". חולים בבי"ח ברזילי במקלט (צילום: אורי לנץ / פלאש 90)

ברל״א טוענים כי מהמסמכים הרפואיים של סאלם עולה שהוא "לא היה  כשיר" לשחרור לביתו. "על פני הדברים השחרור לא נעשה מסיבות רפואיות, (אלא, א"ז) משיקולים ועל פי הוראה של גורמים לא רפואיים", נכתב בעתירה. "השחרור לא תואם מול גורם מקבל ובסופו של  יום, הליך השחרור כפי שהתבצע הביא, לכאורה, לפגיעה נוספת באדם (סאלם, א"ז), ויתכן שאף גרם לכך שקטיעת הרגל בוצעה מעל הברך במקום מתחת לברך".

ברל״א מדגישים כי אין להם השגות על אופן הטיפול בזמן האשפוז בברזילי, אלא על אופן שחרורו. "למרות  שאדם לא  היה  כשיר – כך  על פי  המסמכים שהועברו מתיקו הרפואי –  לשחרור לביתו, בית  החולים לא תיאם העברתו לבית חולים ברצועת עזה, ושיחררו לביתו ובכך גרם לסיכונו", נכתב בעתירה.

"כל ההתנהלות סביב השיחרור של אדם סאלם תמוהה", אומרת הדס זיו, סמנכ״ל תוכן ואתיקה ברל״א. "לא ברור מי דרש את השחרור, וגם אם הצבא אומר שהוא לא במשמורת ומפסיק לשלם עליו, מהרגע הזה בית החולים הוא שאמור להחליט איך ולאן משחררים, וכמה מאמץ להשקיע באיתור ההורים שלו לפני השיחרור כדי שיהיו שותפים להחלטה על המשך הטיפול".

זיו טוענת כי במצבו סאלם היתה חובה לתאם את העברתו לבית חולים בעזה ולא לשלוח אותו הביתה ללא השגחה רפואית. "לבית החולים יש אחריות כי הוא חותם מקצועית על השיחרור, וגם אם לא איתר את הוריו, היה עליו לכנס ועדת אתיקה ובוודאי לתאם העברה לבית חולים", אומרת זיו.

סאלם טען בראיון לשיחה מקומית כי גם במהלך הטיפול בבית החולים, חיילים ישנו ליד מיטתו, לא אפשרו לו לאכול כמו שצריך, ואף היכו אותו. הוא נאלץ לבקש מעובדת ניקיון בבית החולים שתקנה לו מצרכים, מה שעורר את זעמם של החיילים, לפי דבריו.

ברל״א מציגים שתי חוות דעת שנכתבו בהתבסס על התיק הרפואי שנמסר מבית החולים.

"על סמך ניסיוני בתחום הסיעוד, אני מעלה תהיות אתיות קשות בשאלה כיצד ניתן היה לשחרר נער בן 15 במצבו הביתה לעזה", כתבה פרופ' מרים הירשפלד המתמחה בסיעוד. בחוות הדעת היא מפרטת את מצבו הרפואי של סאלם: כאב כרוני, זיהום, חוסר יכולת לדרוך על רגלו וצורך בקטטר כדי לתת שתן. "האמור לעיל מעורר תהיות קשות בשאלה כיצד ניתן היה לשחרר בן אדם במצב הרפואי הזה. השאלה קשה עוד יותר לאור הידוע ברבים על הטיפול הרפואי הקיים בעזה, הלוקה מאוד בחסר".

ד״ר דני רוזין, סגן מנהל מחלקה כירורגית ומנהל המחלקה לניתוחי יום במרכז הרפואי שיבא-תל השומר, כתב כי ״לאור הטיפול המקצועי שניתן בכל מהלך האשפוז, ולאור ההחלטה על קטיעה שהיא התערבות מצילת חיים במצב של רגל נמקית, עולה השאלה מדוע הוחלט לשחרר מאישפוז את המטופל, יום לאחר ניתוח נוסף, וזאת ללא תיאום רפואי ישיר עם הצד המקבל, ומתוך ידיעה שתנאי הטיפול הצפויים נחותים ממה שניתן לתת במרכז הרפואי ברזילי".

עוד מציין ד״ר רוזין כי "העובדה שהומלץ על קטיעה מתחת לברך ובסופו של דבר בוצעה קטיעה מעל הברך עשויה להעיד שההעברה וההמתנה, תרמו להחמרת מצב הרגל ולהתקדמות הנזק עד כדי צורך בהתערבות קיצונית יותר, טראומטית יותר (ודאי לנער בן 15) וקשה יותר לשיקום".

רוזין מוסיף כי מהמסמכים הרפואיים לא ניתן להבין מי קיבל את ההחלטה לשחרר את סאלם. "קשה להבין את ההחלטה על סיום אשפוז כאשר ברור שהטיפול טרם הסתיים, ונדרשת התערבות מצילת חיים נוספת", נכתב בחוות הדעת.

אדם סאלם עם משפחתו ברצועות עזה (צילום: מוחמד זאנון)

אדם סאלם עם משפחתו ברצועות עזה (צילום: מוחמד זאנון)

מאז המקרה מנסים ברל״א לברר מול בית החולים והצבא את נסיבות האשפוז והשחרור של סאלם. באפריל 2020, נמסר מדובר צה"ל לרל"א כי לא נמצא "תיעוד כלשהו להתכתבות בין הגורמים בצה״ל לבין בית החולים ברזילי בנוגע לשחרור מאשפוז של אדם סאלם… לא נמצא מידע לפיו גורם בצה״ל ביקש את שחרורו".

בתשובת בית החולים ברזילי, שניתנה דרך משרד הבריאות בינואר 2019, נאמר כי כריתת כף רגל דורשת אישור הורים ושיקום ארוך, ולכן "החלטנו להעבירו בדחיפות למוסד רפואי סמוך למקום מגוריו". על התשובה חתום פרופ' חזי לוי, אז מנהל בית החולים שמונה מאוחר יותר למנכ"ל משרד הבריאות וחזר לאחרונה לברזילי.

אולם בעתירה נטען כי בית החולים ברזילי לא יצר תיאום עם גורמים רפואיים בעזה. יצוין שעל מכתב השחרור נכתב "משוחרר לביתו", ואילו במסמך אחר נכתב כי כי סאלם "משתחרר לאחריות צה״ל".

"הגשנו את העתירה גם כי משרד הבריאות פשוט לא בירר מול בית החולים כלום", מסבירה זיו, "כאילו לא היה פגם נוראי בהתנהלות. בית החולים פעל בניגוד לאתיקה הרפואית כאשר שחרר בן אדם בלי שום המשך טיפול, בלי לדעת לאן הוא משחררו ובלי לכנס ועידת אתיקה".

בלא קשר למקרה של סאלם, רל״א פועלת כבר תקופה ארוכה  מול משרד הבריאות וגורמי שב"ס וצה"ל במטרה שיסדירו את נושא עדכון משפחות אסירים ועצורים המועברים לאשפוז ויקבעו נהלים מתאימים בנושא. פרופ' איתמר גרוטו, לשעבר המשנה למנכ״ל משרד הבריאות, ענה לרל"א ב-2017 כי לאחר דיונים פנימיים הוחלט ש"אין תועלת, מקום או צורך בחוזרים או הנחיות רגולטוריות נוספות".

מבית החולים ברזילי נמסר: ״העתירה תתברר בערכאות משפטיות״. ממשרד הבריאות נמסר: ״התביעה תיענה בבית המשפט כמקובל״. ממשרד המשפטים נמסר: ״העמדה (של המדינה) טרם  נמסרה לביהמ"ש״.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf