newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בבאר שבע מתים צעירים יותר

כאשר אין גישה לרפואה איכותית, התזונה דלה יותר, הפרנסה דחוקה ושעות הפנאי ריקות מתוכן, חיים פחות ופחות טוב. דוח "פני החברה" לשנת 2014 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה את האמת המרה על באר שבע, זו שממתגי העיר כל כך מנסים להסתיר

מאת:

יש דבר אחד איתו שום מערך תעמולה, משומן וכוחני ככל שיהיה, אינו יכול להתמודד: עובדות בשטח ונתונים סטטיסטיים. המספרים לא משקרים. דוח "פני החברה", השביעי במספר, היוצא לאור על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספק הצצה על הערים הגדולות בישראל, עליהן נמנית גם בירת הנגב. העיר גדולה, הנתונים לא טובים.

בשלטון המקומי מנסים באופן נואש לשווק את באר שבע כבירה של הזדמנויות, אבל למרות הבטחות הממשלה להשקיע סכומי עתק בעיר, רק מיעוט נבחר נהנה מהבוננזה, בעיקר זה שבסופי השבוע חוזר הביתה לתל אביב. הדוח מצייר תמונה עגומה, לא מחמיאה. הוא מציג את האמת הערומה: ללא טיפול יסודי, ללא אפליה מתקנת וללא העדפה של התושבים המקומיים על פני "אוכלוסיה חזקה ואיכותית שתגיע ממרכז הארץ", באר שבע תמשיך להיות, במקרה הטוב, עיר קשה כמו בעולם השלישי.

תרבות הפנאי בבאר שבע. סינמטק אין, סמי פיצוציות דווקא לא חסר. צילום: דני בלר

תרבות הפנאי בבאר שבע. סינמטק אין, סמי פיצוציות דווקא לא חסר. צילום: דני בלר

הדוח מביא, בין היתר, נתון מזוויע: בבאר שבע חיים ארבע שנים פחות מאשר במרכז הארץ. תוחלת החיים ברמת גן עומדת על 84 שנים. בבאר שבע, על 80. מדוע בירת הנגב גובה ארבע שנות חיים מתושביה? מאחורי הנתון היבש עומדת מציאות עגומה: אנשים עניים, מה לעשות, אוכלים תזונה מזיקה, המבוססת על פחמימות ריקות. הם מוצאים יותר מפלט בסיגריות ובאלכוהול. יש להם פחות גישה לשירותי בריאות, בין אם גופנית או נפשית. רבים לא יכולים להרשות לעצמם שירותי בריאות פרטיים. אחרים מוותרים על הליכה לרופא, כי ממילא אין להם כסף לקנות תרופות.

ילד הגדל על פרוסת לחם ומרגרינה, שמהר מאוד יפגוש בשכונה את האלכוהול הזול והלא חוקי, את הסיגריות, ובמקרים לא מעטים סמים זולים כמו דבק מגע, גדל להיות מבוגר חולני. כאשר סיכוייו של ילד כזה לפגוש בסמי פיצוציות גבוהים מסיכוייו לפגוש בסינמטק (אין מוסד כזה בבאר שבע, כמו שאין מוסדות אחרים בהם עלולה להיות מוצגת תרבות שבמחלוקת), זאת היא משמעות הדברים.

> באר שבע, עיר עם פיצול אישיות בלב המדבר

מובטל שנפלט ממקום עבודתו והוא בן 40 פלוס, יתקשה למצוא עבודה חדשה בבירת הנגב. קשיי הפרנסה, מצוקות הדיור, תחושת הניכור שחווים מיעוטים מגדריים בבירתו ההומופובית של הנגב, כל אלה משפיעים על הבריאות. אנשים בבאר שבע פשוט עוזבים את צרות העולם הזה לפני.

אין זה סוד כי בישראל 2014, מי שרוצה טיפול רפואי מהיר ואיכותי, חייב לשלם והרבה. ביטוח הבריאות הבסיסי אינו מספיק ואינו מכסה. זה המשלים, הפך לדרך אלגנטית לסחוט מהמבוטחים עוד כספים והוא מספק את הכיסוי הבסיסי ביותר. מי שיכול להרשות לעצמו, רוכש את ביטוחי הפלטינום למיניהם. שכיר ממוצע אינו יכול לעמוד בתשלומים וממילא יהיה עליו לנסוע למרכז הארץ על מנת להיוועץ ברופא מומחה.

בבאר שבע, בגלל מעמדה הסוציו אקונומי, מוציאים פחות על ביטוחים משלימים (80 אחוזים) וביטוחים פרטיים (34 אחוזים) מאשר, למשל, ברמת גן (93.6 ו-53.1 אחוזים בהתאמה).

תרבות לעניים

גם היצע התרבות הדל של בירת הנגב עושה את שלו. אמנם בבאר שבע הוקמו אמפיתיאטרון מפואר, היכל לאמנויות במה בן יותר מ-800 מקומות ואולם קונכייה, וכאשר לא מפגיזים את העיר מתקיימים גם פסטיבלים, אבל הקהל המקומי לא קונה את זה: 56.80 אחוזים בלבד ביקרו בתיאטרון או בקולנוע, לעומת 77.4 אחוזים בתל אביב – יפו למשל. רק 31.6 אחוזים ביקרו במוזיאון או בתערוכה, לעומת 56.39 בתל אביב – יפו. גם ההשתתפות בחוגים נמוכה מאוד: 19.41 אחוזים, לעומת כ-38 אחוזים במרכז הארץ. שוב, עניין של היצע וכסף.

למי שלא מכיר את באר שבע, יש מנטרה של קובעי המדיניות, במיוחד זו התרבותית, הדוגלת בלהביא את "מה שמתאים לתושבי באר שבע": מנעד דל מאוד של מופעים מהז'אנר הים תיכוני, פליטי ריאליטי, שלשה או ארבעה שמות משופטי תוכנית הכוכבים התורנית ואותם השמות מבין הכישרונות המקומיים. עם זאת, יש לבאר שבע תיאטרון מצוין, כולל בית ספר למשחק ואולם פרינג', הנהנים, יחסית, מחופש יצירתי ורפרטוארי.

הבעיה היא עם יכולתה של באר שבע להתמודד עם המאה ה-21: תרבות להט"בקית נתקלת בחומה. דווקא בארבע השנים בהם החרדים והימין היוו חלק מהקואליציה העירונית, נערכו בבאר שבע אירועי גאווה ולא מצעדים. בבאר שבע אסור לקהילה הגאה לצעוד. גם מעט מאוד תרבות אלטרנטיבית מגיעה או נוצרת בעיר. עם זאת, השנה נערך אירוע גאווה, אבל בתוך אוניברסיטת בן גוריון ועבור קהל הסטודנטים, יקירי לבו של ראש העיר הנוכחי.

> בשל מחסור בתקציב נדחה אירוע הגאווה בבאר שבע

גם בתחום הספורט בירת הנגב אינה משהו: רבע מתושבי בירת הנגב עוסקים בפעילות גופנית מאומצת, לעומת כ-29 אחוזים מתושבי העיר רחובות, למשל. שבילי האופניים בבאר שבע משמשים בעיקר לקישוט או להליכה לקניונים. שוב, עניין של מודעות.

באר שבע היא עיר המזרקות וזה מסביר את צריכת המים העירונית הגבוהה, השנייה אחרי תל אביב. התושבים, עם זאת, מאוד נזהרים בצריכה האישית, בעיקר בשל הגבייה האגרסיבית של תאגיד המים.

79 אחוזים מתושבי ראשון לציון מרוצים מרמת הניקיון בעירם, זאת לעומת 43 אחוזים מתושבי באר שבע. באר שבע מחולקת בצורה מאוד דיכוטומית: שכונות ישנות ועניות ושכונות חדשות, בהן מתגוררים התושבים האמידים. השכונות הישנות מאוד מוזנחות. הדבר בולט למשל מול הגראנד קניון, מתחם קניות גרנדיוזי של מותגים ובתי קפה, השוכן בגבול שבין שכונות ה', ט' וי"א, מולו בתים ישנים, מוזנחים וללא טיפת ירק.

לסיום, גם נושא התעסוקה אינו מרנין בבאר שבע: על פי נתוני הדוח, 6.2 אחוזים מתושבי באר שבע מובטלים, יותר מתל אביב (5.2 אחוזים). עם זאת, אלה שכן הצליחו למצוא עבודה מתפרנסים שכר נמוך יחסית, אך שמחים בחלקם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf