newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ארה"ב נגד סיוע לפלסטינים: "מאכילים את האנשים הלא-נכונים"

לפני עשר שנים, הורשעו ראשי קרן הצדקה האיסלמית הגדולה בארה"ב בסיוע לחמאס ונשלחו לכלא לשנים ארוכות, אף שלא הוכח שהכסף הגיע לארגונים שהיו ברשימת הטרור. ההשפעה המצננת של המשפט ניכרת עד היום על כל פעולה למען הפלסטינים

מאת:

לפני עשר שנים, תובעים פדרליים בארצות הברית סגרו את מה שהיה אז ארגון הצדקה המוסלמי הגדול במדינה, קרן שתמיכה בפליטים פלסטינים. השלטונות תפסו את כל הנכסים של "קרן ארץ הקןדש" ושלחו חמישה ממנהיגיה לכלא.

בעשור שחלף מאז, המשפט הזה לדרך מאמץ רחב ורב-עוצמה להפליל ולהגביל פעילות פרו-פלסטינית בארצות הברית. היא יצר אפקט מצנן המאלץ אמריקאים רבים לחשוב פעמיים לפני שהם תומכים בארגוני צדקה פלסטינים או מוסלמים עד היום.

מייד אחרי המתקפות ב-11 בספטמבר 2001,  האף-בי-איי פשט על המשרדים של "קרן ארץ הקודש". ב-2004 סוכנים פדרליים עצרו חמישה מראשי הקרן באשמה שהעבירו עזרה חומרית לארגון שהוכרז כארגון טרור – חמאס. אחרי משפט שני – המשפט הראשון בוטל – הם נשלחו לכלא, שניים מהם ל-65 שנים.

"העובדה שהמחשבה, שסיוע לפלסטינים הוא דבר שיש לפשפש בו, הפך למיין סטרים מקורה במקרים כמו 'קרן ארץ הקודש'", אמרה דליה שאמאס, עורכת דין במרכז לזכויות חוקתיות.  "זה מתחיל במסגרת של הסיוע החומרי, שם כל סיוע לפלסטינים מוקע ומושמץ כתמיכה בטרור, אבל אתם רואים את זה ברטוריקה היום, זה בכל מקום", הוסיפה שאמאס.

ב-25 מדינות בארה"ב יש חקיקה נגד חרם על ישראל. הפגנה בקריאה לחרם על ישראל (flickr/ Stephanie Law CC BY-NC 2.0)

ב-25 מדינות בארה"ב יש חקיקה נגד חרם על ישראל. הפגנה בקריאה לחרם על ישראל (flickr/ Stephanie Law CC BY-NC 2.0)

החוקים על סיוע חומרי הם מעורפלים במודע ומוגדרים בהגדרות רחבות ונודעת להם השפעה מצננת על תחומים שונים של זכויות האזרח באמריקה, לפי שאמאס.

יותר מכך, לפגיעה ב"קרן ארץ הקודש" היתה השפעה פוליטית מכוונת היטב. מה שחשוב היה שהממשלה לא רק שמה על הכוונת את מה שהיה אז ארגון הצדקה המוסלמי הגדול באמריקה, אלא גם ארגון שהתרכז בהגשת סעד לפלסטינים.

"האנשים האלה הורשעו משום שהגישו צדקה", אמרה ל"מגזין 972+" ננסי הולנדר, שייצגה את שוקרי אבו בכר, אחד הנאשמים בפרשה. "הם מעולם לא נעצרו, הואשמו או הורשעו בגין מעשה אלים כלשהו. המדינה רדפה אחרי כל גרוש שהם הוציאו וידעה לאן הוא הלך, והוא הלך לצדקה. פשוט העמדה של הממשלה היתה שהם האכילו את האנשים הלא נכונים".

"קרן ארץ הקודש לסעד ופיתוח" הוקמה ב-1989 כדי להגיש סיוע ראשוני והומניטארי לפלסטינים נזקקים, באמצעות קהילות של זאכאת (צדקה) בגדה המערבית ובעזה.

המשפט הראשון, ב-2007, הסתיים בביטולו, אחרי שהממשלה נכשלה בשכנוע המושבעים בכך שארגון הצדקה סייע לחמאס. אבל בסיומו של המשפט השני, שנתיים מאוחר יותר, אבו בכר, ע'סאן אלעשי, מופיד עבדאלקאדר, מוחמד אל-מזאיין ועבד א-רחמן עודה הורשעו ב-108 סעיפים בכך שסיפקו יותר מ-12 מיליון דולאר לחמאס.

בשני המשפטים – בפעם הראשונה בהיסטוריה של המשפט הפלילי באמריקה – התירו לעד להעיד באופן אנונימי. ההגנה לא קיבלה רשות לדעת את שמו או את זהותו ולא היתה מסוגלת לחקור את אמיתות ההצהרות שלו. אפילו השופט לא ידע מהי זהותו. ההחלטה הזו, כתבה הולנדר במאמר ב-2013, "הפרה לחלוטין" את זכותו החוקתית של נאשם להתמודד עם האשמות נגדו.

"החוק לא היה חשוב. העובדות לא היו חשובות. מה שהיה חשוב היתה העובדה שפלסטינים הושיטו צדקה והאכילו ילדים פלסטינים ובשם הביטחון הלאומי אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לכך לקרות", כתבה הולנדר במאמרה.

אולם במהלך המשפטים, אף לא אחד מארגוני הצדקה שארגון "ארץ הקודש" תרם לו הופיע  ברשימת ארגוני הטרור בארצות הברית. למעשה, USAID וסוכנויות או"ם הגישו תמיכה לאותם ארגוני צדקה עצמם.

המשפט פגע בחמישה אנשים, במשפחותיהם, בקהילות שלהם, ובעצם הרעיון של מתן צדקה. "אני מייעצת באופן קבוע לאנשים איך לתמרן בין החוקים האלה, ועצם העובדה שהם זקוקים לייעוץ משפטי לפני שהם תורמים תרומה היא מערערת", אמרה שאמאס.

הנרייט שקר היא עורכת במגזין 972+ שם פורסם המאמר לראשונה באנגלית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf