newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אסיר פלסטיני מת בכלא הישראלי. "הכיבוש הרג את נור"

גופתו של האסיר נור ברגותי התגלתה בכלא הנגב. לאסירים נאמר שהוא התאבד, אולם משפחתו מסרבת להאמין. הם טוענים שהוא עבר חקירות קשות ועינויים בכלא. תוצאות הנתיחה לאחר המוות אמורות לפזר חלק מהמסתורין

מאת:

במהלך הביקור האחרון של בני משפחתו של האסיר הפלסטיני נור ג'עבר ברגותי, בחודש פברואר, בכלא הנגב, הוא ביקש מהם לשלוח לו תמונה של העצים שהוא נטע בחצר ביתם לפני שנעצר. במשך שנים, נור עקב אחר הצמיחה של העצים שלו מאחורי הסורגים, באמצעות תמונות. נור לא יוכל לראות יותר את החצר האהובה שלו. הוא נמצא מחוסר הכרה על הרצפה במקלחות בכלא ב-21 באפריל. גם השלטונות הישראליים וגם הפלסטיניים אמרו שהצעיר בן ה-23 מת לאחר שהתעלף ונפל.

223 אסירים פלסטינים מתו בכלא הישראלי מאז 1967. אסיר פלסטיני מובל למעצר (צילום: מיכל פתאל / פלאש 90)

223 אסירים פלסטינים מתו בכלא הישראלי מאז 1967. אסיר פלסטיני מובל למעצר (צילום: מיכל פתאל / פלאש 90)

אלא שלנור לא היו מחלות רקע ידועות, מה שעורר חשד בקהילה הפלסטינית לגבי נכונות נסיבות המוות, ואת הסברה שאולי נעשה מאמץ להסתיר מקרה של התאבדות בשל האיסור הדתי על המעשה. אמנם התוצאות הסופיות של נתיחת גופתו של נור עדיין לא פורסמו, אבל גורם רשמי בוועד לענייני אסירים, קדרי אבו באכר, אמר ל-Middle East Eye שעל פי התוצאות הראשוניות הוא אכן התאבד. "זה מה שהישראלים טוענים", הוא אמר, "אבל אנחנו עדיין מחכים לתוצאות של בדיקת הדם".

אחד העצירים בכלא שהכיר את נור אמר ל-MEE בעילום שם שנור התאבד בתלייה, ושרשויות הכלא הודיעו להם על כך. על פי הדיווח, נור עמד על דלי במקלחת כאשר תלה את עצמו, ונוצר רעש רם כשהוא נפל. המקור הוסיף שהפלגים הפלסטיניים החליטו לא לערוך לנור הלוויה או לנקוט צעדי מחאה כלשהם, כגון החזרת ארוחות או סירוב לשתף פעולה עם רשויות הכלא, כפי שהם נוהגים בדרך כלל, כדי לא לעודד אסירים נוספים ללכת בדרכו של נור.

"אם יוכח שהוא אכן התאבד, הרי שזה בגלל התנאים בכלא וכתוצאה מהחקירות הישראליות"

החזית העממית לשחרור פלסטין התנערה מדיווח זה ואמרה בהודעתה כי "כל עדות המדברת על התאבדות היא לא נכונה, בלתי מדויקת ופוגענית ביחס להקרבה של תנועת האסירים ומאבקה המתמשך בתוך בתי הכלא של הכיבוש הישראלי". גם משפחתו של נור אמרה בתגובה לשאלת MEE שהיא אינה מאמינה לטענות ההתאבדות.

נתיחת גופתו של נור התקיימה במכון לרפואה משפטית באבו כביר, בהשתתפות מומחה פלסטיני לרפואה משפטית ממשרד הבריאות הפלסטיני, אשרף אל-קאדי. גופתו של נור הוחזרה למשפחתו ביום שני, אחרי תום הנתיחה. הוא הובא למנוחות ביום שלישי.

אחיו של נור, מוחמד, אמר שיש לו ספק לגבי הטענה שאחיו התאבד. "אם הוא היה רוצה להתאבד, הוא היה עושה את זה לפני שנה, כשמצבו הפסיכולוגי היה קשה", הוא אמר ל-MEE, "אם יוכח שהוא אכן התאבד, הרי שזה בגלל התנאים בכלא וכתוצאה מהחקירות הישראליות".

עבר תקופת חקירות קשה

לדברי המקור בכלא, אחרי השעה 20:00, בעת ששאר האסירים אכלו ארוחת ערב, נור הלך למקלחת אחרי שעשה תרגילי ספורט, כחלק משגרת היום. כעבור זמן מה, האסירים שמעו רעש רם של נפילה במקלחות ומיהרו לשם כדי לראות מה קרה. הם ניסו לפרוץ את הדלת, אבל לא הצליחו, ונור לא הגיב לקריאות שלהם, מה שגרם למהומה גדולה ולהתערבות של הסוהרים.

בעדויות שנמסרו לוועד לענייני אסירים, אמרו אסירים שנדרשו לרשויות הכלא הישראליות 45 דקות להגיע ולהתערב, עובדה שלא הותירה לנור כל סיכוי לשרוד. הוועד אמר שישראל אחראית למותו של נור, וייחס זאת לרשלנות, תופעה נפוצה בבתי הכלא הישראליים.

"הישראלים יודעים היטב למה נור הגיע לנקודה שבה החליט להתאבד. זה קרה בגלל החקירות שהוא עבר וכתוצאה מהתנאים הנוראיים בכלא הנגב, שמהם כולנו סובלים", אמר המקור.

מותו של ברגותי הביא את המניין הכולל של פלסטינים שמתו בבתי הכלא הישראליים מאז שנת 1967 ל-223. בשנת 2019 מתו שלושה אסירים בבתי כלא ישראליים. גופותיהם של שלושת האסירים שמתו בשנה שעברה, ביחד עם שתי גופות נוספות של אסירים שמתו בשנת 1980 ובשנת 2018, עדיין מוחזקות בידי ישראל.

נור, שמשמעות שמו היא "אור", נעצר על ידי הצבא הישראלי בשנת 2016. בית המשפט הצבאי הישראלי גזר עליו עונש של שמונה שנות מאסר אחרי שהרשיע אותו בירי לעבר מבנה צבאי מצפון לרמאללה. נור ריצה חצי מתקופת המאסר לפני שמת. MEE פנה לכמה ארגוני זכויות אדם ולארגון האסירים הפלסטינים כדי לברר לגבי תקופת החקירות של נור, אבל מצא שלאף אחד מהגופים אין די מידע. כמו כן נמסר ל-MEE שעורך דין פרטי עוסק במקרה. כאשר MEE  פנה לעורך הדין, איסמעיל אל-טאוויל, ושאל לגבי החקירות, עורך הדין טרק את הטלפון.

משפחתו של נור אמרה ל-MEE שכאשר הוא נעצר, הוא עבר תקופת חקירות קשה שנמשכה 180 יום בסך הכל והתחלקה לשני סבבים, שבמהלכם הוא הוחזק בבידוד. בתום החקירות, לדברי המשפחה, הוא סבל בבירור מטראומה ומבעיות פסיכולוגיות ולא קיבל כל תמיכה נפשית בתוך הכלא. אחיו, מוחמד ברגותי, אמר שבעקבות החקירה נור סבל מכאבי ראש תדירים, מסחרחורות, מרעידות ומבעיות במערכת העצבים: "לא ידענו ממה בדיוק הוא סובל. האסירים טיפלו בו, ונראה היה שמצבו משתפר".

המשפחה בנתה לו בית בכפר

ביקש תמונות מהעצים בגינת המשפחה. נור ברגותי (צילום: הרשתות החברתיות)

ביקש תמונות מהעצים בגינת המשפחה. נור ברגותי (צילום: הרשתות החברתיות)

אחד מהאסירים לשעבר, שהשתחרר לפני כשנה מכלא הנגב, ושגם הוא התראיין בעילום שם, סיפר שנור אמר לו ולכמה אסירים אחרים שהחוקרים הישראלים השתמשו במכות חשמל במהלך חקירתו. מוחמד, בהיזכרו במה שנור סיפר לו על החקירה, אמר: "הסבב השני היה קשה יותר. הוא אמר לי שלא איפשרו לו לישון במשך כמה ימים. הוא תיאר את התא שלו כבעל קירות לבנים, עם כתמי דם בכל מקום".

מוחמד הוסיף שנור שמע כל הזמן "קולות של אנשים צורחים", ושהסוהרים בכלא "שפכו עליו מים בכל פעם שהוא התעלף". נור נחקר בתחילה במשך 120 יום בכלא אשקלון. הוא אמר למשפחתו שהוא לא ידע לאן נלקח בסבב השני. מכיוון שלא נאמר לו, יתכן שהוא נלקח לאחד מבתי הכלא הסודיים של ישראל.

לפני מאסרו, נור הרכיב מתקנים סולריים לבית משפחתו בכפר עבוד, צפונית לרמאללה. מלבד זאת הוא עבד בחקלאות. בזמן הציפייה לשחרורו, אחיו אמר שהמשפחה "בנתה עבורו בית". "הוא ביקש מאיתנו לא לעשות כמה מהדברים האחרונים, כי הוא רצה לעשות אותם בעצמו. הוא תמיד תכנן חיים טובים יותר אחרי שהוא ישוחרר מהמעצר". במהלך כל תקופת מעצרו של נור, אמו השאירה את כל חפציו במקומם ומנעה מאחיו להיכנס לחדרו או ללבוש את בגדיו, סיפר אחיו. "תמיד חיכינו שנור יחזור – תכננו מסיבה גדולה ביום השחרור שלו. היום החזירו לנו את נור מת, והסיבה למותו היא הכיבוש הישראלי".

המאמר פורסם במקור באנגלית באתר MEE. תרגום: שי אילן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf