תל אביב עולה באש ותל אביב עולה באש
חוץ מ"מוות לערבים", אי אפשר לטעות בזעם שמפעפע בקרב מפגיני הימין נגד "תל אביב". הטייסים של גדעון לוי, אלה שבאמת דופקים את הערבים, הם כנראה יגיעו לעצרת הבאה לזכר רבין
למעגל הפנימי שהקיף את הוואן, לא היה דגל להניף. הם הניפו מקלות באוויר, בבדים התכסו בעצמם. החבר׳ה קפצו ושרו בהתלהבות מדבקת.
פלסטין עולה באש, פלסטין עולה באש.
פלסטין עולה באש ופלסטין עולה באש
(המנגינה: מי שלא קופץ אדום)
עמדו שם קרוב לשלוש מאות מפגיני ימין. רובם המוחלט גברים בגילאי 20 עד 30. השעה היתה עשר וחצי. מפגיני השמאל כבר הלכו לאחר שהמשטרה, כך ציין בלעג אחד מהם, פיזרה אותם מחשש לאלימות. מפגיני הימין שבאו לכאן מראשון, רחובות, התקווה, מעונות אוניברסיטת תל אביב, ומירושלים, נותרו עדיין. הם סבבו את הכיכר. נעים לפי גחמות חיילי מג״ב שהניסו אותם מצד לצד.
בסופו של דבר התמקמנו בפינת השופטים אבן גבירול. הרכבים שעברו בצומת צפרו לעידוד, המפגינים שרו במלא הכוח והגרון, התנועה נעצרה ושוחררה חליפות. רק הטלוויזיה דיווחה על הפסקת אש.
הפעם האחרונה שראיתי את הכיכר סוערת כך, היתה לאחר הניצחון הלאומי ההיסטורי של מכבי תל אביב בפיינל פור. אני לא צריך לחפש בגוגל את מה ששמעון פרס אמר אז, דברים כדורבנות מן הסתם, אודות אחדות ״העם״ סביב ״הניצחון״. האחדות נזרעה אז בהמון המפזז עד זרא, ונפרעת בימים האלה שוב ושוב ושוב.
נתקלתי בכמה שבאו לשוחח עם המפגינים, או לנסות. אנחנו לא דיברנו על עזה וחנין זועבי ומוחמד אבו ח'דיר. דיברנו על איך הם הגיעו לפה, מאיפה, היכן הם שירתו ומה הם רוצים לעשות כשיהיו גדולים.
איפה תשרת בצבא?
ליאור, בן 19 מראשון, עטוף בדגל.
עדיין לא יודע.
(תאריך הגיוס עוד פחות מחודש)
לא יודע אומר שתהיה ג׳ובניק, לא?
תומך לחימה.
מה זה תומך לחימה?
אל תדאג, אני אזיין ערבים.
שלוש מאות צעירים בין 20 ל-30. איך הם לא בצבא/מילואים? התשובה ברורה: רוב הקהל מורכב מג׳ובניקים, כאלה שלא עשו צבא או כאלה שלא השלימו את השירות.
לא תראו פה את הטייסים של גדעון לוי, את הגולנצ׳יקים הגיבורים משג׳אעיה, או בחורינו מהצנחנים. אלה שדופקים ערבים על אמת לא מגיעים לפה כעת, הם בטח יבואו לעצרת לזכר יצחק רבין. נמצאים כאן אלה שכמעט ולא משפיעים על דבר. בוודאי לא על המלחמה בעזה. לא היו להם מספיק "נתונים אישיים" כדי לעבור את המיונים והגיבושים. שקמיסטים.
המג"בניקים התעוררו והחלו רצים לעבר הצומת, תוך רגע נסוגו המפגינים בבהלה. הם אלה שהיכו את השמאלנים מכה נמרצת? את אותם מתאמני חדר הכושר, אלה שנשלחו לחוג טאקוונדו מגיל שש? כנראה שהגעתי באיחור, כי לי נשארו מפגיני הימין הכרסתניים והדי נרפים, שהגיעו באוטובוס, ובו יוחזרו לשם.
אט אט נאספים שוב. השירה שוב עולה מהצומת שמול הכיכר. השיר מוכר, המילים שונות.
תל אביב עולה באש, תל אביב עולה באש
תל אביב עולה באש ותל אביב עולה באש
אי אפשר לטעות במה שמפעפע בקרב המפגינים כלפי "תל אביב". אי אפשר לטעות בכך ששורשי המשטמה הזאת נטועים בזמנים אחרים.
הם מביטים על הבניינים השוקטים סביב, על המגדלים שבאופק. הם לעולם לא יגיעו לשם. הם יודעים את זה, אני יודע את זה. מסתכלים על הרכבים שמחליקים בנחת לפרישמן, על הברים מסביב לכיכר שמוכרים בירה ב-40 שקל, מחיר כרטיס הלוך חזור לחור שממנו באנו. חמתם שפוכה, ובצדק. חמתם שפוכה בצדק.
אני עומד בלב הפגנת הנגד של אנשי הימין שהתקבצו מול הכיכר, ויודע היטב שלמרות מה שהם שרים בגרון ניחר, הלב שלי עם הסאבטקסט של הזעם הזה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
