תחקיר: מי עומד מאחורי התנועה שמכינה את הרחוב הרוסי לבחירות הבאות?
קצת אחרי הבחירות האחרונות הופיעה תנועה חדשה בציבור המהגרים ממדינות ברה"מ לשעבר: תורת ישראל הרוסית. מרגע שקמה מתאפיינת התנועה בתרומות מסתוריות מחו"ל, פעילות שטח ואג'נדה שמשרתות את ישראל ביתנו, וג'ובים למקורבי המפלגה. האם ליברמן יקטוף את הפירות של "התנועה העממית" הזאת? תחקיר שיחה מקומית
'הקוד הגנטי' של יהודי ברה"מ לשעבר מיוחד במינו ושונה מזה של שאר הישראלים. מדינת ישראל היא ביסודה פרויקט של יהודי רוסיה. מטרות הציונות הוגדרו על ידי ציוני רוסיה הרבה לפני שהרצל הציג לעולם את הרעיון שלו למדינת היהודים.
(מתוך מסמך היסוד של "תורת ישראל הרוסית")
לפני קצת יותר משנה, בבחירות של מרץ 2015, התרסקה מפלגת ישראל ביתנו. מ-11 מנדטים צנחה המפלגה לשישה, כשברגעים מסוימים היה אף חשש שלא תצליח לעבור את אחוז החסימה (שהיא עצמה העלתה).
עם היוודע התוצאות התחילו לעשות במפלגה בדק בית. פאינה קירשנבאום, אחד מעמודי התווך של המפלגה, פרשה מהמפלגה על רקע פרשת השחיתות, ואף דמות עם פוטנציאל אלקטורלי לא באה במקומה. ליברמן הבין שהוא מאבד את הציבור היחיד שתמך בו באופן כמעט עיוור כשלראשונה מפלגה אחרת, הליכוד, קבלה מציבור דוברי הרוסית יותר קולות ממפלגתו.
דוברי הרוסית – כך הסתמן – איבדו אמון במפלגה. "מתוך ששת המנדטים של ישראל ביתנו בבחירות האחרונות, חמישה הגיעו מתוך ציבור דוברי הרוסית. אבל בפועל מדובר רק על כ-150 אלף קולות מתוך כ-750 אלף בעלי זכות בחירה במגזר", מעריך הסוקר רפי סמית.
ליברמן החליט ללכת לאופוזיציה ושיחרר אמירה שמראה את הכיוון החדש-ישן שלו: הוא האשים את נתניהו ששיקר לציבור העולים, בעיקר בתחומים של פנסיות ועזרה לזכאים בנושא שכר דירה – תחומים רגישים במיוחד בציבור הרוסי. למרות שרק חצי מחברי הכנסת שלו דוברים רוסית, התברר לו שהוא צריך להתחיל לחזור לשורשים שמהם שאב את כוחו בתחילת דרכו הפוליטית. זו עתידה להיות דרך לא פשוטה, ולדרך לא פשוטה דרושים כלים מקוריים.
> האם פרויקט שיקום שכונות 2016 נידון לכשלון כמו קודמיו?
נציגות "אותנטית"
ישראל ביתנו היא ההגמוניה של ציבור דוברי הרוסית, אבל היא גם הגמוניה בסכנה. "המפלגה הזו מנהלת 'יחידת חיסול', גם פרטנית וגם ציבורית נגד כל אדם או התארגנות שמעיזים להרים את הראש באופן ציבורי או פוליטי", אומר לי אדם שבקיא מאוד בחיים הפוליטיים ברחוב הרוסי, ושהעביר עשרות שנים במערכת הציבורית ונמצא גם היום בלב השיח ברחוב הרוסי. כמו רוב המרואיינים לכתבה זו גם הוא ביקש לשמור על עילום שם.
"לא סתם אין שום דור חדש של מנהיגות פוליטית שצומחת בתוך הקהילה. באותה יחידת חיסול משומנת היטב נמצאים עשרות טוקבקיסטים, אנשי תקשורת, בלוגרים, בעלי תפקידים במפלגה ובגופים השונים שלה. אנשים אלה לא בוחלים בשום אמצעים כדי לשמר את דעת הקהל במקום הנכון ולחסל ציבורית כל מי שלא מיישר קו על גורמי המפלגה ואנשיה".
את הפעילות של "יחידות החיסול" ראיתי בעצמי כאשר בקמפיין הבחירות האחרון במחנה הציוני, בו לקחתי חלק, התנהל נגד חברת הכנסת קסניה סבטלובה מסע הסתה מאורגן היטב, סביב הטענה המופרכת שהיא כביכול המירה את דתה לאסלאם. מבין האתרים הגדולים בשפה הרוסית בישראל האתר היחיד שדיווח על הקמפיין הוא אתר "איזרוס". תזכרו את השם הזה.
אז יש רצון לחזור לשורשים, ויש כלים להלך אימים על יריבים פוליטיים. אלא מה? המותג אביגדור ליברמן, ועל אחת כמה וכמה מפלגת ישראל ביתנו, נמצאים בשפל. כלומר: ליברמן צריך לחזור לשורשים, אבל גם להמציא את עצמו מחדש.
והנה, לכאורה בלי שום קשר אבל בדיוק שלושה חודשים לאחר הבחירות, נולדה ברחוב הרוסי תנועה חדשה: "תורת ישראל הרוסית". התנועה, יחד עם אתר חדשות ידידותי למפלגה ועם "מכון מחקר" מסתורי שהוקם לצדה, מספקת משרות למספר אנשים המקושרים לליברמן (ממקורות תקציביים עלומים בחו"ל), מארגנת הפגנות וכנסים לציבור הרוסי ונפגשת עם ראשי מפלגות בכנסת בתור נציגות "אותנטית" של הרחוב הרוסי. ומה המסר העיקרי שלה? שהציבור הרוסי צריך מנהיג חזק שיציל אותו.
אבהיר כבר עכשיו: אין דרך להוכיח שהתנועה מקבלת הוראות ישירות מליברמן. ועדיין כל הרמזים, הקשרים האישיים, תזמון פתיחת התנועה, המעמד שניתן לאנשי ישראל ביתנו במסגרת פעילויות התנועה והמסרים שלה – כולם מועילים פוליטית לאדם אחד: שר החוץ לשעבר היושב בהתנחלות נוקדים.
האתר שהתגלגל לרחוב
לפי מייסדי "תורת ישראל הרוסית" מטרת התנועה היא "להקים גוף כלל ישראלי שיעלה למודעות החברה הישראלית סוגיות רלוונטיות לציבור דוברי הרוסית". אלא שפעילות התנועה בשטח מלמדת שהצהרות לחוד ומציאות לחוד.
את המהות של "התורה" – שאפשר לזהות במסמכי היסוד שלה, בפעילויותיה ובהצהרותיה הציבוריות – ניתן לתמצת מאוד בקצרה בשני מסרים מרכזיים: הראשון הוא שאנחנו, יהודי ברית המועצות לשעבר, הם היהודים האמיתיים, הגזע המובחר, טובים יותר וחכמים יותר. המסר השני הוא שלמרות עליונותנו, במציאות הישראלית פשוט דופקים אותנו. ההיגיון הבריא אומר שתחושת האחדות שנובעת מהמסרים האלה אמורה להבשיל למחאה קולקטיבית – בכל זאת מדובר בקהילה של קרוב למיליון איש – אך בפועל נראה שהכיוון של התנועה הוא פחות להניע את ההמונים לפעילות, ויותר לחדד את הצורך במנהיג אחד חזק, שיוכל לפעול בשם ועבור דוברי הרוסית.
אז מי הם אנשי התנועה, מה עושה התנועה בפועל ואיך זה קשור למפלגה האחת שיכולה לענות על הצורך הזה – ישראל ביתנו?
"תורת ישראל הרוסית" מובלת על ידי שישה אנשים שעובדים בשכר (שלמקורותיו נגיע בהמשך), ומקיפה מספר זירות במרחב הציבורי של דוברי הרוסית. מוביל היוזמה הוא אלכסנדר גולדנשטיין, בעבר העורך הראשי והבעלים של אתר "איזרוס", שנמכר לקבוצת ידיעות תקשורת לפני כמה חודשים.
אם השמות האלה נשמעים לכם מוכרים אז לא מדובר במקרה: גם גולדשטיין וגם האתר (במתכונתו לפני שנמכר לידיעות) הם חלק מפרשת הפלילים של ישראל ביתנו. לפי דה-מרקר המשטרה בודקת חשדות שמייסד האתר – מיכאל פלקוב, שהיה בעבר יועץ התקשורת של ליברמן – היה מעורב בהלבנת הון. בעוד שפלקוב נעלם ויש חשד שמצא את מותו באופן מסתורי באוקראינה, גולדשטיין עצמו נעצר עם פרוץ הפרשה ונחשד גם הוא שנטל בה חלק. עכשיו הוא מוביל את התנועה החדשה.
יחד עם גולדשטיין בצוות הארגון נמצאים גם אלכסנדר קוגן, העורך הראשי של אתר איזרוס, וד"ר אלינה ברדץ-יאלוב, האחראית על הפקת המידע מטעם הארגון. בנוסף מעורבים בהתארגנות עוד שני אנשים שאחראים על הפעילות בשטח ואיש יחסי ציבור.
> העולים מברה"מ הם עוד לא איום דמוגרפי, אבל הם יכולים להיות
הקשר בין אתר "איזרוס" (קיצור ל"ישראל-רוסיה") לבין מפלגת ישראל ביתנו חורג בהרבה רק מהחשדות הפליליים לכאורה. איזרוס מזוהה על ידי רבים כשופר של מפלגת ישראל ביתנו, אתר שמקדם את האג'נדה של המפלגה באופן ישיר. השיטה היא שחברי הכנסת של המפלגה מקבלים יחס אוהד, ואילו מבקרי הדרך מותקפים ביד קשה (זוכרים את הכתבה על ח"כ סבטלובה?), וכך פועל האתר בעקביות זה שנים.
"האתר פועל בשתי דרכים, הראשונה היא לייצר תחושת קורבנות מתמדת של ציבור דוברי הרוסית והשנייה היא להראות כיצד חברי הכנסת של המפלגה – או לחילופין נציגיה ברשויות המקומיות – מטפלים בבעיות אלה", מספר לי איש אקדמיה בכיר ש"טופל" לא פעם על ידי איזרוס. "יש כאן עיוות כפול של המציאות: הראשונה במידת הקורבנות, והשנייה במידת העשייה של האנשים אותם האתר מפאר".
לא לסבטלובה, כן ללנדבר
החידוש בפועלה של "תורת ישראל הרוסית" הוא המעבר מרטוריקה ברשת לעבודת שטח, משהו חדש שטרם נראה כמותו בקרב ציבור דוברי הרוסית, שאינם מצטיינים בפעילות במסגרת החברה האזרחית.
מאז השקת התנועה ביוני האחרון נפגשו ראשיה עם כל המפלגות הגדולות במטרה להציג בפניהם את בעיות דוברי הרוסית. זאת בניסיון ליצור בעלות על השיח, להעביר מסר לפוליטיקאים שאנשי היוזמה הם ההנהגה הלא-מפלגתית שמייצגת את הציבור הרוסי.
בזירה החברתית אנשי היוזמה היו מעורבים בארגון של שתי הפגנות: הראשונה התקיימה באשקלון, ביוני 2015, בעקבות מקרה קשה של אלימות משטרתית נגד בחורה צעירה דוברת רוסית. ההפגנה אורגנה במקור על ידי פעילים מקומיים שניסו להרים קול צעקה של דוברי הרוסית בסמוך להפגנות של הקהילה האתיופיות, ואילו אנשי היוזמה השתלטו עליה יחד עם ח"כ סופה לנדבר מישראל ביתנו.
ההפגנה השניה הייתה בנובמבר האחרון ועסקה בסוגיית הפנסיות של דוברי רוסית. מדובר באחת הסוגיות הכי משמעותיות לציבור שלנו: עולים שהגיעו סביב שנות הארבעים לחייהם ועבדו עד גיל פרישה, יוצאים לפנסיה ללא שצברו ותק פנסיוני מספק וכך נזרקים למעגל העוני.
גם במקרה הזה ההפגנה אורגנה על ידי פעילים חברתיים דוברי רוסית, והפעם איש יחסי הציבור של תורת ישראל, דוד אידלמן, התנדב לעזור בשם התנועה – אלא שלתחושת המארגנים המקוריים הוא עזר והתערב יותר מדי. בהפגנה השתתפו כמאה איש, היא לא סוקרה בכלי התקשורת בשפה העברית אך כמובן קיבלה סיקור אוהד באתר איזרוס. אגב, כשחברת הכנסת קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני ביקשה לדבר באירוע נאמר לה שההפגנה לא פוליטית ולכן לא תוכל לנאום. אף על פי כן, ח"כ סופה לנדבר מישראל ביתנו דווקא כן קיבלה שם במה.
בנוסף להפגנות מארגנת התנועה גם כנסים ציבוריים. העיתונאית לילי גלילי – מי שסיקרה את העלייה הרוסית לישראל ואת החברה הישראלית בכלל במשך 25 שנה לעיתון "הארץ", ושהיום כותבת בחדשות i24 – הגיעה לאחד מהכנסים של התנועה ויצאה מוטרדת. "מה שהיכה בי היה העיסוק הפנים-קהילתי במעגל סגור, כאילו שאין מסביב חברה ישראלית שלמה שמתמודדת עם סוגיות חברתיות דומות או אף זהות. הייתה לי תחושה שחזרתי לעבר במכונת זמן.
"זה מפתיע כי בכנס הופיע ודיברו אנשים צעירים. אצל הצעירים ציפיתי לידע והבנה שיש כאן קבוצות של בעלי ברית נוספים למאבקים חברתיים. שיש כאן מזרחים, שיש אתיופים שצריך לחבור אליהם. יש גם ערבים שבעיותיהם נושקות לעתים לאלו של הקבוצות האחרות בחברה הישראלית. אני לא יודעת אם הם שייכים לגוף פוליטי והאם הבדלנות משרתת את המטרות שלהם. אבל כולנו יודעים שיש מערכות פוליטיות שמזינות בדלנות וצומחות מתוכה. הן למעשה חייבות לשמר את הבדלנות על מנת לשמר את זכות קיומן".
> להציל את רדיו רק"ע, השער של דוברי הרוסית לישראל
מכון המחקר שלא היה והכסף הזר
אם איזרוס הוא הבמה התקשורתית של החבורה, ותורת ישראל הרוסית היא המסגרת הרעיונית והמקום לפעילות שטח ופנייה לחברי כנסת, אז הזרוע השלישית, בעלת היומרות האקדמיות, היא "המכון לחקר ישראל הרוסית", שאת תוצריו מפרסמים ומפיצים אנשי "תורת ישראל".
על כל מחקרי המכון חתומה ד"ר אלינה ברדץ-יאלוב, עיתונאית שעבדה תקופה קצרה בערוץ הטלוויזיה הרוסי שמשדר בישראל, RTVI, ושבשנים 2011-2012 שימשה כיועצת של בנימין נתניהו לציבור הרוסי בישראל. הפרסומים שהיא מפיקה עוסקים בעיקר בקבוצת הגיל שמבחינה ציבורית הולכת והופכת להיות משמעותית יותר ויותר ומתחילה להראות ניצנים של הובלת שיח ציבורי. זוהי קבוצת הגיל המכונה "דור 1.5": צעירים שעלו לארץ בשנות ה-90 כשהם ילדים, התבגרו פה, והיום הם ישראלים לכל דבר – רק עם שורשים רוסיים והגדרת זהות ייחודית.
אחד המאפיינים של בני דור 1.5 הוא הניתוק הגובר שלהם מישראל ביתנו, שנובע מצד אחד מהמצב הקשה בו נמצא דור ההורים שלהם, שלא נפתר גם אחרי שנים של ישיבת המפלגה בקואליציה, ומצד שני בגלל שההגדרות הסוציולוגיות שלהם כמי שמשתלבים בחברה הישראלית מרחיקות אותם ממפלגה מגזרית. כתבתי על זה לקראת בחירות 2015, וגם עיתון הארץ הבחין בתופעה ונתן לה מקום. אולי מאפיינים אלה הם שהופכים את הדור הזה לכל כך רלוונטי למחקר של אנשי התנועה.
העניין הוא שבעוד שנתונים מתוך המחקרים האלה מצוטטים באופן תדיר על ידי תורת ישראל הרוסית, ככל הידוע אף אחד מעולם לא ראה את המחקרים עצמם. מספר דמויות בולטות ברחוב הרוסי שעמן ביררתי סיפרו שלא הצליחו למצוא שום עדות לקיומם של המחקרים מעבר לפרסומים של התנועה.
פניתי באופן אישי לארבעה מתוך ששת אנשי היוזמה מספר פעמים בבקשה לראות את המחקרים. לרוב זכיתי בהתעלמות מוחלטת, אך גם קיבלתי תשובת פייסבוק אחת ממרינה גל, אחת מעובדות היוזמה, שכתבה לי ש"המאמר בתהליך שיפוט ובינתיים לא שולחים אותו לאף אחד". לשאלה המתבקשת מדוע פורסמו ממצאים לפני שהסתיים תהליך השיפוט ועל איזה תהליך שיפוט מדובר – לא קיבלתי תשובה.
אבל לא רק על קיומם של המחקרים יש ספק, אלא גם על עצם קיומו של המכון. לפי טענות אנשי היוזמה, "המכון לחקר ישראל הרוסית" הוא עמותה רשומה. עם זאת, בדיקה מול רשם העמותות וגורמים נוספים במשרד המשפטים מעלה שגוף כזה מעולם לא נרשם. גם "תורת ישראל הרוסית" אינה גוף משפטי מוכר.
בהיעדר רישום לא ניתן גם לברר את השאלה הקריטית של המימון. הרי היוזמה הזאת – בין אם בכובע של תורת ישראל ובין אם בכובע של המכון – משלמת שש משכורות ומפיקה לא מעט פרסומים, כנסים ופעילויות. כמובן שכל שאלה ששאלתי את אנשי היוזמה לגבי המימון נותרה ללא מענה.
בשיחות שלא לציטוט עם אנשים שקשורים ליוזמה עצמה נאמר לי כי הכסף מגיע מחו"ל, ממדינות ברית המועצות לשעבר, לא ברור דרך איזה צינורות. תשובות זהות מגיעות מאנשים שמכירים היטב את המעורבים, את הפעילות ואת הזירה. קשה להצביע כרגע על המסלול המדויק שהכסף עושה עד לחשבונות הבנק של עובדי היוזמה, אבל העדר השקיפות וחוסר הרצון של המארגנים לחשוף את מקורות המימון מעלה לא מעט סימני שאלה. מעניין אם גם כאן יתעקש אביגדור ליברמן על הצורך בשקיפות כמו לגבי חוק העמותות.
> כשמנכ"ל שלום עכשיו הציל את ביבי ואת הסכם חברון
הקמפיין הבא של ליברמן
בחודשיים האחרונים הפסיקו אנשי היוזמה את הפעילות הציבורית ועברו לפעילות נטו ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת. עם זאת, דבר אחד לא השתנה בדפוס הפעילות שלהם: מיוני שעבר ועד עכשיו לא שמעתי אף לא הצעה אחת לפתרון בעיות. הנה למשל עוד טור מבית היוצר של "המכון לחקר ישראל הרוסית". שוב ושוב הם מעלים את אותן הבעיות, ואפס פתרונות. דווקא הפסקה האחרונה בכתבה הזאת בדה-מרקר היא המעניינת:
הפעם 'הרוסים' יתמכו בכוח פוליטי שיהיה מוכן לטפל בבעיות מגזריות, ולכן הבחירות הבאות 'ברחוב הרוסי' סוף־סוף לא יהיו על 'הערבים נוהרים לקלפי'; וגם לא על 'לסלק את חנין זועבי מהכנסת'; ואפילו לא על 'יש טרור – אין ראש ממשלה', אלא על פנסיות ודיור ציבורי.
האם הפעולה המשולבת של אתר איזרוס, תורת ישראל הרוסית ומכון המחקר העלום – מוכוונת מלמעלה עם מטרות פוליטיות ברורות? קשה לומר. אבל אם הייתי צריך להמר, הייתי אומר שאמירות כמו אלה – על פנסיות ודיור ציבורי למגזר הרוסי – יעמדו בלב קמפיין הבחירות הבא של אביגדור ליברמן.
במסגרת העבודה על הכתבה פנינו מספר פעמים בתקווה לראיין כמה מפעילי תורת ישראל הרוסית, או לפחות בניסיון לקבל תגובה מהתנועה, מהמכון לחקר ישראל הרוסית, מהאנשים הפעילים בהם, מאתר איזרוס וכן ממפלגת ישראל ביתנו ומאביגדור ליברמן. כולם בחרו שלא להגיב לכתבה.
> הירי בחברון: מה למד"א ולחובש שצעק "הכלב חי, שמישהו יעשה משהו"?
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן