שיר שבועי מפרסית: התפטרות
מאת טאהרה ספאר זאדה
פוסעת לי בעיר
ללא יעד
וללא כוונה לחזור
לפני השעה ארבע אחר הצהריים
אחרי השעה שמונה בבוקר
הזמן שלי הוא
יש לי זמן לאסוף שברי אבנים עבור ידיים עצלות
ולהעיר את הלבנה
שנמה כבר שנים בעמוד השני של ספר הגיאוגרפיה שלי
מסכנה המורה שחשבה
שהאוקיינוסים וההרים הם המפרידים בין אנשים וארצות
חברַי לעבודה משתרגים זה בזה במסדרונות ארוכים
חלקתי איתם חלונות סגורים ואוויר בטמפרטורה של עשרים
עד עשרים וחמש מעלות
חברי לעבודה משתרגים זה בזה ושופטים
"איך היא תחיה מעכשיו
בלי חופשה שנתית
בלי קפה של עשר בבוקר
בלי בוס"
אני חוזרת אל העונות
הן עדיין אותן ארבע
העשבים עדיין ניזונים בירוק
והרוח רוויה חיצים מושחזים
אתמול הבטחתי לכאב הראש שלי לקנות שניים-שלושה משככי כאבים
עדיין יש לי זמן
גם מחר אחר הצהריים שלי
שופעת אתנחתות כבודות
אני, המתעבת את תנועתם התזזיתית של הקליעים
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
