שיקום עזה לא מצריך טרנספר. כך זה יכול להיעשות

כותבי המחקר העריכו כי לכל הפחות 1.1 מיליון פלסטינים תושבי עזה ייוותרו ללא קורת גג אם המלחמה תסתיים בזמן כתיבת שורות המחקר. פלסטינים נמלטים מאזור התקפה בח'אן יונס, דרום עזה, ב-22 במאי 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

כבכל עימות בין ישראל לחמאס בשני העשורים האחרונים, מיד עם סיום הפסקת האש בחודש מרץ נפתח מחדש הדיון על שיקום עזה. אלא שבניגוד לסבבי לחימה קודמים, כעת מדובר על סדרי גודל אחרים לחלוטין של הרס וחורבן. בעוד עיקר העיסוק התקשורתי מתמקד בשאלת המי, כלומר בזהות המדינה המשקמת, או המדינות המשקמות, פחות מדי קשב מצד כלי התקשורת וקובעי מדיניות מופנה לאיך, כלומר לשאלה כיצד ניתן להרים פרויקט שיקום מהיסוד של אזור המאופיין בהרס בממדים חסרי תקדים לרווחתם של יותר משני מיליון אנשים.

לצד הצעות מופרכות ומנותקות מן המציאות כמו זו שהפריח נשיא ארה"ב, גופי מחקר רציניים בוחנים דרכים סבירות יותר להתחיל את מה שנראה כעת כבלתי אפשרי. אחד מהם הוא ראנד (RAND), מכון בינלאומי העוסק במחקר, המגבש פתרונות לאתגרים במדיניות ציבורית כדי לסייע לקהילות ברחבי העולם להשתקם בדרך לחיים בטוחים ומשגשגים יותר.

במחקר שפרסם המכון במרץ האחרון תחת השם "From Camps to Communities: Post Conflict Shelter in Gaza" משרטטים החוקרים קווי מתאר לתוכנית יסודית לשיקום עזה לטווחי הזמן הקרוב והבינוני.

>> להרוס כדי שלא יוכלו לחזור: חיילים מספרים איך שיטחו את עזה

חלק הארי של הנתונים על היקף ההרס בעזה לקוח ממחקרי עומק של סוכנויות האו"ם שנערכו במהלך 2024, לצד מחקרים נוספים. הפתרונות, כמו גם הדיון על היתכנותם, מבוססים על מחקר השוואתי, דהיינו שימוש בהשוואה בין עזה לאזורי סכסוך או לאזורים מוכי אסון אחרים מהשנים האחרונות. המחקר השתמש בכלים מקצועיים של תכנון אורבני כדי לספק פתרונות בני קיימא, וכדי לא לחזור על טעויות העבר בשיקום עזה. וכאלו יש למכביר, כפי שיובא להלן. לבסוף, המחקר מדגיש כי פתרון של מחנות עקורים, יעיל ומקצועי ככל שיהיה, מוכרח לקיים שני תנאים: להיות פתרון ארעי, אשר יניח את היסודות לפתרון קבע בערים שיתוכננו היטב מן המסד ועד הטפחות; ולשמור על המבנה הקהילתי הפלסטיני ולספק את צרכיו.

עזה: תמונת מצב

החורבן שידעו תושבי הרצועה מאז 7 באוקטובר הוא אדיר בקנה מידה אפוקליפטי. על פי הערכות של האו"ם מיולי 2024, קרוב ל-1.9 מיליון בני אדם, המהווים 90% מהאוכלוסייה הכוללת, נעקרו ממקום מושבם לפחות פעם אחת מתחילת המלחמה; הרוב המכריע נעקר יותר מפעם אחת. אשר לשטח הבנוי ולמבני המגורים, סקירות שונות שביצע האו"ם לאורך 2024 העריכו כי מרכיב הדיור בלבד תופס כ-72% מסך העלויות של השיקום ברצועת עזה.

על פי הנתונים המוצגים בדוח, נכון ליוני 2024 הטיל הצבא יותר מ-70 אלף טונות של פצצות שהסתיימו ב-42 מיליון טונות של מבנים הרוסים, רובם המוחלט בתי מגורים. הערכות של ארגונים שונים מהחודשים האחרונים של 2024 מדברות על בין 79 אלף ל-87 אלף מבנים שנהרסו כליל, ובין 227.6 אלף ל-370 אלף מבנים שנפגעו או נהרסו חלקית. במילים אחרות, פחות מ-50% ממבני המגורים ראויים למחיה על פי הערכות מוקדמות יחסית (ומאז כידוע עלו המספרים באופן ניכר). לאור נתונים אלו, כותבי המחקר העריכו כי לכל הפחות 1.1 מיליון פלסטינים תושבי עזה ייוותרו ללא קורת גג אם המלחמה תסתיים בזמן כתיבת שורות המחקר (ראשית 2025).

פחות מ-50% ממבני המגורים ראויים למחיה על פי הערכות מוקדמות יחסית. פלסטינים מצפון עזה מוצאים מקלט בקמפוס האוניברסיטה האסלאמית, ב-24 במרץ 2025 (צילום: רווידה עאמר)

כותבי המחקר מעירים כי המִשְגה בשיח הרווח בעניין שיקום עזה טמון בהתעקשות לצמצם את הדיון לשיקום מלא, מבלי לדון בשלבי הביניים. טענתם היא כי שיקום מלא ייקח עשרות רבות של שנים. אחת ההערכות הריאליות של האו"ם, המתבססת על קצב השיקום לאחר מבצעים קודמים, מדברת על כ-80 שנה. גם אם מניחים שקצב השיקום יואץ באופן דרמטי בהינתן תמיכה כלכלית חסרת תקדים, הרי שלא ניתן לדבר על שיקום חלקי בפחות מ-15 שנה. על כן, עורכי המחקר מסיקים, יש למקד את מאמצי השיקום לטווחי הזמן הקרוב והבינוני.

בחינה של אזורי מלחמה ושל ערים שפקדו אותן אסונות טבע, אומרים החוקרים, מעלה כי מחסור בתקצוב, אי אמון בהנהגה המקומית וסרבול ביורוקרטי הם אבני נגף שכיחות בתהליכי שיקום ערים. מודלים מקבילים בעולם מלמדים על החשיבות של אימוץ ציפיות ריאליות באשר לקצב השיקום. כך למשך, מאז תחילת המלחמה ספגה אוקראינה נזקים המוערכים ב-411 מיליארד דולר, אך באזורים רבים במדינה טרם התחיל תהליך השיקום, לרבות אזורים שנכבשו ב-2014, כלומר לפני למעלה מעשור. תמונה דומה עולה ממוסול בעיראק, שם נהרסו כמחצית ממספר הבתים שנהרסו בעזה, וכיום, כשבע שנים מאז כיבושה מחדש, 100 אלף מתושבי העיר גרים במחנות עקורים, וזאת אף על פי שמדובר במדינה ריבונית ושהמלחמה הסתיימה.

הימנעות מהקמת מחנות פליטים לזמן ארוך

כותבי המחקר מתריעים מפני הקמת מחנות פליטים/עקורים לזמן ארוך, ושוללים אותה על הסף כפתרון אפשרי. לדידם, מחנות פליטים מוקמים אד הוק ומספקים את כל השירותים הנחוצים למחיה בסיסית: מזון, מים, מקלט וטיפול רפואי, אך הם אינם יכולים לתפקד כפתרון בר קיימא. אף על פי כן, המציאות באזורי מלחמה מתעלמת באלגנטיות מקביעה מקצועית זו: מחנה א-זעתרי בירדן, שהוקם עבור הפליטים הסורים, מאכלס כבר יותר מעשור כ-80 אלף פליטים, ונערכו בו שינויים והתאמות לשהות ממושכת. בדומה לו, מחנה דבאב בקניה, שהוקם ב-1991, עודנו מאכלס כ-350 אלף איש.

ואולם, הדוגמה המובהקת והרלוונטית ביותר היא כמובן עזה עצמה ומחנות הפליטים הפלסטיניים הפרוסים בכל האזור: 77 שנה אחרי מלחמת 48' ו-58 שנה אחרי מלחמת 67', מתגוררים היום 5.9 מיליון פלסטינים ב-58 מחנות פליטים, שמונה מתוכם בעזה.

המחקר כאמור פוסל את האפשרות של אכלוס במחנות פליטים לטווח ארוך, ומציג את מחנה הפליטים ג'באליה כמקרה בוחן החושף כשלים אורבניים יסודיים במחנה המשמש פליטים לזמן ממושך. מחנות אלה, אשר תוכננו בתחילה לשימוש זמני, התפתחו באופן שרירותי למרחבים עירוניים צפופים המתוכננים באופן לקוי בלשון המעטה – סמטאות צרות, תשתיות לא מספקות ותנאי מחיה מסכני חיים. התפתחותה של ג'באליה ממחנה אוהלים מסודר יחסית לאזור מגורים צפוף ולא תקני בכל ממד שהוא, משקפת דפוס אוניברסלי שבמסגרתו קוצר רואי או עצלות מחשבתית הופכים את המחנות לשכונות עוני קבועות בפאתי הערים.

מקרה בוחן. הרס במחנה הפליטים ג'באליה בצפון רצועת עזה, ב-11 באוקטובר 2023 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

הדרכים לשיקום עזה והערכת סיכוייהן

החוקרים של ראנד מכנסים את החלופות הקיימות לארבעה סוגים ודנים בהיתכנותן המעשית בלבד, להבדיל מן המוסרית או הלאומית.

1. יישוב העזתים מחוץ לעזה (טרנספר) – החוקרים פוסלים אפשרות זו. מתן מקלט לתושבי עזה מחוץ לרצועה יכול להוביל לפתרון קבע בלתי רצוי, לערעור היציבות האזורית ולהתנגדות מצד מדינות שכנות, בעיקר מצרים, כפי שאכן קרה. מעבר לטענות מוסריות, טעמים אלה הופכים את החלופה הזו לבלתי ריאלית ואף מסוכנת.

2. פיתוח אורבני מחודש (Urban Redevelopment) – פתרון זה מתחלק לשניים: הריסה עד היסוד ובנייה מחדש, ועירוניות הדרגתית. אשר לשיטה הראשונה, החוקרים מדגישים כי היא נמצאה יעילה בעיקר בשכונות שנהרסו לחלוטין, או לחלופין במחנות המתוכננים באופן לקוי מיסודם (ג'באליה, למשל). עם זאת, פתרון זה אינו חף מקשיים. הוא דורש פינוי מלא לפני אכלוס ומסכן את התושבים הממהרים לשוב לאזור. במקרה של הריסה ובנייה מחדש, הם מדגישים, יש להביא בחשבון גם את הסיכונים האורבים לעובדים, כגון פצצות ומוקשים שטרם התפוצצו, נפלים, קריסת מבנים ועוד. במקרים שבהם אומץ פתרון זה, הם מוסיפים, המתכננים מוכרחים לתעדף בנייה לגובה, לרבות מבני מגורים בני 11 קומות ומעלה, כדי לתת מענה לבעיית צפיפות האוכלוסין.

3. מחנות אוהלים – אופציית המחנות רלוונטית למספר רב של פלסטינים שנעקרו מביתם – פוטנציאלית, יותר ממיליון תושבים – אשר ייאלצו לגור ביישובי אוהלים במשך כמה שנים. המסמך מציע שלושה מודלים למחנות אוהלים: מחנות בלתי פורמליים הממוקמים לצד בתים מקוריים שנותרו על כנם; מחנות קונבנציונאליים המנוהלים על ידי האו"ם; ומודל חדש "מוטה עתיד", המבוסס על עירוניות הדרגתית.

האחרון והחלוצי יותר צופה מחנות שמתפתחים לשכונות קבועות ומתוכננות היטב, המשלבות כבישים, תשתיות ומרחבים ציבוריים כבר למן שלב הקמת המחנות. גישה זו מציעה גמישות, מהירות והתאמה לקשרים החברתיים של התושבים, והיא נעשית בתיאום מלא עם צורכיהם החברתיים והתרבותיים.

4. הקמת שכונות בשטחים לא בנויים – עבור עזה, אפשרות זו כוללת בניית דיור ותשתיות קבועים בשטחים פתוחים שטרם שימשו לצורכי בנייה. פתרון זה מאפשר תכנון עירוני יעיל ומודרני ומונע סיבוכים שנגרמים כתוצאה מתשתיות פגומות. לשיטה זו כבר יש תקדים ברצועת עזה, עם ייסודה של שכונת מדינת חמד בצפון מערב ח'אן יונס ב-2016 במימון קטרי. הניסיון של מדינת חמד מלמד על היתרונות שצוינו וכן על אתגרים כגון סיפוק חומרי בנייה, תחת מגבלות הכנסת החומרים הדו-שימושיים שישראל נוהגת להטיל, ועוד.

הפתרון המועדף: עירוניות מצטברת

הפתרון המועדף על כותבי המסמך, והוא גם עיקר חידושו, הוא תוכנית שהם מכנים "עירוניות מצטברת" (Incremental Urbanism): אסטרטגיית שיקום המאפשרת לתושבים לחזור ולבנות מחדש בהדרגה את שכונותיהם, במקביל למגורים בסמיכות אליהם בזמן השיקום.

חשיבותה של התוכנית טמונה בכך שהיא מתמקדת בשיקום הלכידות הקהילתית על ידי מתן אפשרות לסידורי מגורים שונים בהתאם לצורכי הציבור ולמגבלות בשטח. בתוכנית זו מתאפשרים מגורים בבתים שניזוקו אך ניתנים למגורים חלקית, מגורים לצד קרובי משפחה, אכלוס בקומות קרקע מתוקנות של מבנים חדשים במקביל לבנייתם, או שימוש באוהלים ובקרוואנים המשולבים בשכונות המקוריות.

גישה זו מציעה אלטרנטיבה גמישה ואנושית יותר לעקירה, מאפשרת התאוששות מלמטה למעלה, משקפת את העדפות התושבים ומחזקת את הלכידות החברתית ואת קשרי השארות. התוכנית כוללת שישה שלבים המוצגים בפירוט במחקר, לרבות תרשימים וסימון מדוקדק של אזורים ברצועה ההולמים יותר את התוכנית המדוברת, בהתאם להיקף הנזק.

בשלב הראשון, המומחים סוקרים את הרצועה ובוחרים את האתרים הרלוונטיים לתוכנית זו. הצעד הראשון בבחירת אתרים לעיור הדרגתי כרוך בבחירת אזורים מרכזיים או שוליים של ערים עם מבנים הניתנים לתיקון ועם שטחים פתוחים הסמוכים אליהם. אתרים אלה מאפשרים שיקום מהיר יותר עבור מתיישבים עם תוכניות ארוכות טווח, ממזערים סיכונים ביטחוניים ותומכים בהקמת מרכזים קהילתיים בתוך תשתיות שניזוקו. לדוגמה, בעיר עזה נבחר אזור שנהרס חלקית ושהתקיים בו לפני המלחמה מרקם עירוני תוסס ושטחים פתוחים לרוב.

בשלב השני יש לבצע הערכה של נזקי המלחמה. שלב זה כרוך בניתוח נתוני לוויין ושטח כדי לסווג מבנים לפי רמת הנזק ולהעריך את בטיחות התשתיות. שלב זה חיוני לזיהוי אזורים בטוחים ומומלצים לחזרה ולשיקום.

בשלב השלישי מתבצע תכנון מוקפד של השימוש בקרקע בהתאם לרמות הנזק ולצורכי הקהילה המקומית. בשלב זה מתחילים בהקמת מגורים ארעיים ושירותים נחוצים באזורים שפונו, ומתחילים בבנייה של מבני קבע. תכנון הרחובות והשכונות נשמר במלואו, ככל שהמציאות מאפשרת, כדי להפיח רוח חיים בהיסטוריה העירונית של העיר לטובת רווחת התושבים.

לאחר מכן, בשלב הרביעי, מתירים לתושבים לחזור לבתים שניזוקו במידה פחותה עד בינונית, במקביל להקמת מבני ציבור ומרכזים עירוניים. האחרונים כוללים בתי ספר זמניים, מרפאות, שווקים, מסגדים ושירותים התומכים הן בתושבים החוזרים והן באלו השוהים באוהלים עד להנחת תשתית קבע.

בשלב הבא מתחילה בנייה מחדש לטווח קצר עד בינוני. שלב זה נמשך בין שנתיים לחמש שנים, ומתמקד בשיקום תשתיות ובדיור. ככל שמערכות תשתית משוחזרות ומרכזים זמניים מפורקים, התושבים יעברו בהדרגה למגורי קבע. בשלב זה, חלק מהבתים בני קומה אחת מורחבים לבניינים רבי קומות, נסללים מחדש כבישי אספלט, ומותקנות תשתיות קבע של חשמל ומים, מה שמאפשר לתושבים עקורים לעזוב את אוהליהם ולחזור לדיור יציב בשכונות מחודשות.

בשלב האחרון מובטח שיקום לטווח בינוני-ארוך שבמסגרתו המרקם העירוני של עזה משוחזר במלואו לצד הקמת בנייני מגורים גבוהים יותר, שיקומם של מבני הציבור, נטיעת ריאות ירוקות והקמת תשתיות התומכות בצמיחת הקהילה ובחוסנה החברתי.

העירוניות המצטברת, בדומה לתוכניות אחרות שהוצעו במסמך, יכולה לצאת לפועל בתנאים ברורים. תנאי מלחמה כמו המשך ההפגזות ולוחמת מנהרות, או לחלופין הצבת מכשולים במישורים האזרחיים כגון מצור על עזה או הגבלת יבוא, יגדעו באיבו את פרויקט השיקום של עזה.

בתנאי אי ודאות קיצונית, הניחו כותבי הדוח לפתחם של השחקנים שיהיו מעורבים בשיקום שני תרחישים: תרחיש ברירת מחדל ותרחיש מוכוון עתיד. התרחיש השני, שהוצג בסקירה זו בהרחבה, הוא עתידני במובן הטוב של המילה. תוך שימוש במיפויים מרחביים של עזה ובמודלים של צפיפות אוכלוסין, הם מעריכים כיצד ניתן להתאים לכל אזור את הפתרון האידיאלי עבורו. תרחיש זה מביא בחשבון היבטים אקולוגיים, מפגין רגישות חברתית-תרבותית כלפי האוכלוסייה העזתית ומשתף אותה בתהליך השיקום. אולם בסופו של דבר, יהיו אלה התנאים הפוליטיים ולא הטכנולוגיים שיקבעו את מידת היתכנותו.

מיקי לוזון כותב בפרויקט אופק – מיזם משותף למכון ון ליר בירושלים, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת