לא בכוונה, נתניהו פירק את המשוואה בין פלסטיני ל"מחבל"

דווקא ראש ממשלה מהימין שבר אתמול את אחת ממוסכמות היסוד של הקונצנזוס הביטחוני: פלסטיני שישראל הרגה הוא בהכרח מחבל. האם עכשיו, אחרי ההתנצלות של נתניהו בפני משפחות אבו אלקיעאן, התקשורת תלמד להטיל ספק?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

אם תקלידו את המלה "עריקאת" בגוגל בעברית, הצירוף הראשון שיופיעו לכם הוא "עריקאת מחבל". כניסה לאייטמים שהצירוף הזה מוביל אליהם תגלה לכם שלא מדובר בסאיב עריקאת, שמוביל כבר שלושים שנה, מאז ועידת מדריד, את המשאים ומתנים בין הפלסטינים לישראל, אלא באחמד עריקאת, בן דודתו של סאיב, שבמותו זכה ליותר פרסום במדיה בעברית מאשר קרוב משפחתו הבוגר והבכיר.

donate

אחמד עריקאת קיבל את התואר "מחבל" לאחר שהמכונית שהוא נהג בה סטתה ממסלולה והתנגשה בשוטרת במחסום ה"קונטיינר" ליד בית לחם. הוא יצא בריצה מהרכב, אבל השוטרים ירו בו במקום והרגו אותו. בני משפחתו של אחמד עריקאת טענו בתוקף שלא ייתכן שהוא ניסה לבצע פיגוע שכן אחותו עמדה להתחתן באותו יום, אבל סרטון וידיאו קצרצר שהפיצה המשטרה וסרטון שנלקח מהנייד שלו שבו דיבר על כך שמאשימים אותו לשווא שהוא משת"ף של ישראל, הספיקו כדי לשכנע את כל  התקשורת הממוסדת דוברת עברית (למעט "הארץ"), שמדובר ב"מחבל". סוף סיפור. אין מקום לספקות.

אתמול, חודשיים וחצי אחרי הירי באחמד עריקאת, התנצל ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני משפחתו של המורה יעקוב אבו אלקיעאן על כך ש"בכירי המשטרה והפרקליטות הפכו אותו למחבל". המקרים אינם זהים, שכן לגבי אבו אלקיעאן הצטברו כבר מהרגע הראשון חומרים שהטילו ספק עמוק בקביעה החד משמעית של המשטרה כי הוא "מחבל של דאע"ש", אבל הדינמיקה דומה. שוטרים יורים למוות בפלסטיני ומעלים אותו מייד אחרי מותו לדרגת "מחבל", והתקשורת הממוסדת והמערכת הפוליטית מאמצות את הקביעה הזו ללא היסוס ומציגות את כל מי שטוען אחרת כהזוי. "עיתונאים שמגנים על מחבלים", כפי שתיאר ריקלין את מי שניסה לערער על גרסת המשטרה בערוץ 20 בינואר 2017. כן, אותו ריקלין שנוזף עכשיו בעיתונאים על שהם לא מספיק נרעשים מהגילוי של עמית סגל לגבי הניסיון של המשטרה והפרקליטות להציג אזרח חף מפשע כמחבל.

הנוהג המקובל הוא שאחרי שהמשטרה או הצבא יורים למוות בפלסטיני, הם מעלים אותו לדרגת מחבל. ראש הממשלה נתניהו ומפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך בימים שבהם ההבנה הזו היתה משותפת לשניהם (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

הנוהג המקובל הוא שאחרי שהמשטרה או הצבא יורים למוות בפלסטיני, הם מעלים אותו לדרגת מחבל. ראש הממשלה נתניהו ומפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך בימים שבהם ההבנה הזו היתה משותפת לשניהם (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

כל מי שעבד בתקשורת הממוסדת יודע היטב שבכל מה שנוגע לפלסטינים הרוגים, אין צורך להשתמש בשורש ח.ש.ד. אם עוצרים יהודי בנוגע לביצוע פשע כלשהו – מגניבה עד רצח ואפילו ריגול – המשטרה תוציא הודעה לעיתונות כי פלוני או אלמונית "חשודים" במעשה, וככה גם תדווח התקשורת. ברגע שנעצר או נורה פלסטיני, הצבא או המשטרה מתארים אותו כ"מחבל" שעשה כך וכך. לא כחשד, לא כהשערה מבוססת, אלא כעובדה מוגמרת, ללא צורך להציג ראיות כלשהן מלבד עצם ההודעה של כוחות הביטחון. וכך גם מדווחת התקשורת הממוסדת. ללא היסוס, ללא סימני שאלה. בלי לבדוק את הראיות, בלי לשמוע את גרסת העצור או במקרה שהוא לא בין החיים, כמו במקרה של אחמד עריקאת ובאין ספור מקרים דומים, לשמוע את משפחתו.

כל מי שעבד בתקשורת הממוסדת יודע היטב שבכל מה שנוגע לפלסטינים הרוגים, אין צורך להשתמש בשורש ח.ש.ד. ברגע שנעצר או נורה פלסטיני, הצבא או המשטרה מתארים אותו כ"מחבל" שעשה כך וכך

ברוב המקרים, זה מסתיים שם. הפלסטיני מתויג כ"מחבל" וכך הוא נכנס לארכיונים ולמנועי החיפוש בגוגל בעברית. בתור מי שהיה שם בתקשורת הממוסדת אני יכול להעיד, שיש מקרים לא מעטים שבהם מגיעות לידי עיתונאים פיסות מידע המטילות ספק בסיפור של המשטרה/צבא, אבל העיתונאים מעדיפים להניח את המידע הזה בצד. אולי מתוך עמדה פוליטית הרואה בכל הפלסטינים מחבלים בפוטנציה – כמו ריקלין בימי שגרה, כלומר לא בימים שנתניהו מורה לו לחשוב אחרת; אולי מתוך חוסר רצון להסתכסך עם המקורות שלהם בצבא או במשטרה שעשויים לא לספק להם מידע בעתיד אם יציירו אותם כשקרנים; ואולי פשוט משום שאינם רוצים להצטייר במערכת כלי התקשורת או בציבור כ"אוהבי ערבים". את העימותים שלהם עם המשטרה או הצבא הם משאירים לנושאים אחרים, פחות רגישים ומעוררי מחלוקת. אותו הדבר, דרך אגב, חל גם עם פוליטיקאים. למעט פוליטיקאים המייצגים את המיעוט פלסטיני, קשה למצוא פוליטיקאי יהודי שיעז לפקפק ב"אמת" הזו – פלסטיני שווה מחבל.

אבו אלקיעאן שוכב מחוץ לרכבו, כ-25 דקות לאחר הירי. התיעוד מווידאו שצילם אחד השוטרים

אבו אלקיעאן שוכב מחוץ לרכבו, כ-25 דקות לאחר הירי. התיעוד מווידאו שצילם אחד השוטרים

המניע של נתניהו במקרה של יעקוב אבו אלקיעאן הוא שקוף. הוא אפילו לא מסתיר אותו. המשטרה והפרקליטות הציגו את המורה מאום אלחיראן כמחבל כדי לפגוע בו, בנתניהו. זה כמובן מופרך, כי החקירה בתיק 1000 (המתנות) התחילה בסך הכל חודש לפני הירי באבו אלקיעאן, והחקירה בתיק 2000 (ידיעות אחרונות) התחילה במקביל למקרה. ברור שאין שום קשר בין הדברים. ובכל זאת, למרות המניפולציה הגסה של נתניהו, אי אפשר להתעלם מכך שראש ממשלה מהימין מפרק במו פיו את הקישור האוטומטי הזה בין "פלסטיני" ל"מחבל".

המקרה של אום אלחיראן יוצא דופן. קודם כך משום שהיתה שם נוכחות של מצלמות ועיתונאים (קרן מנור מאקטיבסטילס וצלם מאלג'זירה), משום שהיה אתר כמו "שיחה מקומית" שהציג בזמן אמיתי עדויות שסתרו לחלוטין את גרסת המשטרה, משום שהניסיון להדביק למורה בבית ספר חברות בדעא"ש היה מופרך אפילו בסטנדרטים הנמוכים של המשטרה, וגם, כמובן, משום שהפרשה הזו נקלעה לסכסוך הטיטנים בין נתניהו למערכת אכיפת החוק. אבל השאלה המעניינת היא האם זה אומר שמעכשיו והלאה המשטרה תחדל להציג כל פלסטיני שהיא יורה בו כמחבל, אלא תסתפק בהודעה נוסח: פלסטיני נורה למוות בידי שוטרים במחסום הקונטיינר, נסיבות האירוע נבדקות, השוטרים ומשפחת ההרוג ייחקרו? האם הצבא יימנע מהפרקטיקה הזו?

ויותר חשוב: האם עיתונאיות ועיתונאים ירגישו שמרגע שראש הממשלה עצמו אמר בקולו שהמשטרה והפרקליטות הציגו פלסטיני כמחבל ללא עוול בכפו, גם להם יש לגיטימציה לטפל בהודעות המשטרה והצבא עם יותר מקורטוב של מלח, יש להם לגיטימציה לבחון את הראיות, לשמוע עדויות, ואפילו לשוחח – רחמנא לצלן – עם משפחת ההרוג הפלסטיני?

הרגל והתניה של עשרות שנים אי אפשר למחוק במחי הצהרה אחת של נתניהו. אבל ייתכן שבכל זאת התקשורת, ואולי גם המשטרה והפרקליטות והפוליטיקאים, ילמדו לקח מהסיפור הזה. ילמדו שמותר ואפילו חובה לפקפק בגרסה של כוחות הביטחון, גם אם היא נאמרת בביטחון מלא וללא היסוס. אם זה יקרה, נתניהו ייזכר כמי שתרם תרומה משמעותית לערעור הקונצנזוס הביטחוניסטי בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית. בדיוק בשביל המצב הזה, הכניסו את המלה "אירוניה" למילון.

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

אנו, האפריקאים, רוצים שהפסלים של מי שטבח בנו ייפלו

ליאופולד מלך בלגיה שיעבד את קונגו והביא למותם של מיליונים. אין סיבה שאנחנו נמשיך לראות את הפסלים שלו ושל אחרים ששיעבדו את אפריקה. מנהיג בקהילה הקונגולזית בישראל כותב ל"שיחה מקומית"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf