רוצים להבין איך ייראה הסיפוח? תסתכלו על מה שקורה בעזה
אף שגם בהסכמים שישראל חתומה עליהם, רצועת עזה והגדה המערבית הן יחידה אחת, ישראל עשתה כל שביכולתה כדי להפריד ביניהן ולאמלל את תושבי עזה. סיפוח הגדה יוכל לאפשר לישראל לעשות את זה גם שם
מחוגי השעון נפגשו בשעה ה-12, וראש הממשלה רשאי כעת להביא את "ההבנה שהושגה עם ארצות הברית" בעניין הסיפוח בגדה המערבית לדיון בקבינט ובממשלה. המצב הפוליטי מערפל את לוח הזמנים של מהלך הסיפוח, ואולי גם את היתכנותו, אך בפועל כבר שנים רבות שקהילות פלסטיניות פזורות בגדה המערבית וברצועת עזה, והתנועה ביניהן תלויה בישראל, בצבא שלה.
מדיניות הבידול אינו מהלך ביטחוני, אלא מעשה עם מטרה מדינית-דמוגרפית. משפחה פלסטינית במעבר ארז (צילום: פלאש 90)
הנזקים למרקם החיים האזרחיים ניכרים. המהלך שהרשות הפלסטינית בחרה כמחאה על כוונות הסיפוח, הפסקת התיאום, עוד מקל על ישראל לצמצם את מעבר האנשים בין עזה והגדה, תנועה מינימלית ממילא, שנעצרה כמעט לגמרי בתחילת מרץ, בחסות החשש מהתפשטות נגיף הקורונה.
הפרדה, גידור וביזור של אוכלוסייה פלסטינית, זאת דרכה של ישראל מאז נוסדה. אחרי 67' השיטה החלה מיושמת בשטחים הכבושים, בגדה המערבית וברצועת עזה: התנחלויות, הפקעה והלאמה של אדמות, מיליטריזציה של המרחב, שיבוש מכוון של חיים. משנות התשעים ישראל מנטרת תנועה של פלסטינים תושבי עזה, וכבר עשרים שנה שהיא מסרבת להכיר בשינוי רישום המען שלהם במרשם הפלסטיני. לא אצל פלסטינים שכבר חיים בגדה ולא אצל פלסטינים ששואפים לעבור לחיות בה. בשנים שבאו אחרי יישום תוכנית ההתנתקות ב-2005, ישראל הידקה את הסגר על תושבי עזה עד חנק. עוצמת הלפיתה משתנה לעתים, אבל מהות הסגר נותרה בעינה: מניעת הזכות לנוע, שמביאה לפגיעה בכל הזכויות שתלויות בה – למשפחה, לפרנסה, להשכלה, לחיים בכבוד.
תנועת פלסטינים היתה לחריג; מניעתה – הנורמה. ההפרדה בין עזה לגדה, שברבות השנים קיבלה את השם "מדיניות הבידול", אינה תופעת לוואי של הכרח ביטחוני, אלא מעשה עם מטרה מדינית-דמוגרפית: בידוד מכוון – פיזי, כלכלי וחברתי – של רצועת עזה, והפרדה בין הרצועה לבין הגדה המערבית באמצעות הגבלות גורפות על תנועה. ובסופו של יום, כמה שפחות פלסטינים על פני כמה שיותר שטח שבשליטה ישראלית.
יותר מזה, למדיניות כיווניוּת ברורה: לפלסטינים הרבה יותר קל לעבור מהגדה לעזה וכמעט בלתי אפשרי לעבור מעזה לגדה. וכאשר יבחרו, או ייאלצו, לעבור לעזה, פקידות ישראלית תעשה מאמץ להחתימם על מסמך שבו הם מוותרים על זכותם לחזור לביתם שבגדה.
ישראל נאבקה בתושב עזה שביקש לבקר את אביו, לאחר שזה לקה בשבץ בגדה; ישראל נלחמה באם צעירה מעזה שרצתה לחזור לבית הוריה בגדה כדי לגדל שם את בנותיה; ישראל מתאמצת להמציא סיבות מדוע לא תחזיר היתרים לשיווק מוצרי מזון מתוצרת עזה בגדה. שורת הדוגמאות מתארכת מדי שבוע. אין להן דבר עם צרכים ביטחוניים. כל ההתנגדויות של ישראל נועדו להגן על עיקרון ההפרדה בין חלקי השטח הפלסטיני, הגדה ועזה, ובכך להחליש מוסדות פלסטיניים שאמורים להיות מסד לקראת מדינה ולחתור תחת האפשרות של הגדרה עצמית פלסטינית.
רצועת עזה והגדה המערבית הוכרו כיישות אחת הן על ידי הקהילה הבינלאומיות והן על ידי ישראל. כך בהסכמי אוסלו, כמו גם בהסכמים אחרים. הן חולקות שפה, תרבות וכלכלה, כמו גם קשרי משפחה. עשורים של הגבלות תנועה יצרו מציאות מתמשכת של משפחות מפורקות, כלכלה מרוסקת וחשש מתמיד מפני אסון הומניטרי בעזה. מישראל נדרשת הכרה באחריותה לדאוג לצרכים הבסיסיים של התושבים הפלסטינים ולהגן על זכויות היסוד שלהם, כולל זכותם לנוע, בתוך השטח הפלסטיני הכבוש, ומחוצה לו. בשם הגנה על אזרחיה, ישראל רשאית לבדוק סחורות ואנשים הנכנסים לתחומה, אך היא גם נושאת בחובות כלפי הפלסטינים, התלויים, בין היתר, במעברים שבשליטת ישראל כדי לנוע בין עזה לגדה.
כדי להבין איך ייראה המרחב בין הים לירדן אם ייושם הסיפוח, בדרך להגשמת תוכנית טראמפ, צריך רק להביט במציאות שבה נדרשים תושבי רצועת עזה לקיים את חייהם. שאיפותיהם האישיות – זוגיות, משפחה, רכישת מקצוע, שגשוג כלכלי – מוגבלות על ידי השליטה של ישראל באפשרויות התנועה שלהם. שאיפותיהם הלאומיות של כלל הפלסטינים נחסמות בשל הפיצול, בשל קריעת החברה, שמונע התארגנות קולקטיבית ואת היסודות שמרכיבים חברה מתפקדת.
לאחרונה פרסם ארגון "גישה" נייר עמדה, "אזור G: מבידול לסיפוח", המתאר את האופן שבו השליטה ישראלית פועלת לבתק את החיבורים בין עזה והגדה המערבית. אזור G, הוא עזה, הפך באמצעות מדיניות זו, וההגבלות הגורפות על תנועה שישראל גוזרת ממנה, לנתח נפרד בטריטוריה שמפוצלת גם ל-A, B ו-C, ובקרוב אולי עוד.
ביטול האסטרטגיה להפרדת עזה מהגדה המערבית, מדיניות הבידול, חיוני להגנה על זכויות יסוד, שמימושן תלוי ביכולת לנוע, ובכלל זה, הזכות להגדרה עצמית, ויכול להיות צעד ראשון בדרך לתיקון השעון המקולקל של ממשלת ישראל.
הכותב הוא מנהל המחלקה הציבורית של ארגון זכויות האדם גישה, שפועל למען חופש תנועה לפלסטינים וסחורות, בעיקר רצועת עזה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
