קרן הסיוע לעזה, הסוף?

בין מאי לאוקטובר 2025 נהרגו יותר מ-2,600 פלסטינים שניסו להשיג סיוע הומניטרי. פלסטינים נושאים חבילות מזון מנקודת חלוקה של ה-GHF ב"מסדרון נצרים" במרכז עזה, ב-4 באוגוסט 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

ב-14 באוקטובר, ארבעה ימים אחרי שהפסקת האש השלישית בין ישראל לחמאס נכנסה לתוקף, בחשבון הרשמי של ה-GHF (קרן הסיוע לעזה, Gaza Humanitarian Foundation) ברשת X פורסם ציטוט של מנכ"ל הארגון, ג'ון אקרי: "לא ננוח כל עוד יש עזתים הזקוקים לעזרה. זו המשימה שלנו ואנחנו ממשיכים". נכון למועד פרסום הכתבה, זה היה הפרסום האחרון של ה-GHF, חשבון פעיל שפרסם בממוצע יותר מ-6 ציוצים ביום בחמשת החודשים מאז שהוקם.

כתבנו על ה-GHF כאן בעבר. תיארנו את האופן שבו הוקמה הקרן, את המימון הישראלי-אמריקאי שעמד מאחוריה, ובעיקר את הנזק שגרמה לאוכלוסייה האזרחית הפלסטינית ברצועה. על פי המידע של משרד הבריאות הפלסטיני, בין מאי לאוקטובר 2025 נהרגו יותר מ-2,600 פלסטינים שניסו להשיג סיוע הומניטרי, ויותר מ-19 אלף איש נפצעו – רבים מהם בדרכם להשיג סיוע מנקודות החלוקה של ה-GHF. תיארנו את אותן נקודות חלוקה כאתרים של "משחקי רעב" מודרניים, שבהם הראשונים להגיע חוטפים ככל שניתן ולאחרונים לא נשאר דבר. ירי לכיוון מבקשי הסיוע, בדרכם לאתרי החלוקה או בחזרה למקום מגוריהם, הפך לשגרה.

ה-GHF הפעילה מערך יחסי ציבור משומן בישראל ובחו"ל, שיצר מעין מסך עשן שהצליח לטשטש הרבה מעוצמת ההתנגדות הרחבה לארגון מצד ארגוני סיוע וזכויות אדם ברחבי העולם. לכמה רגעים, היה נראה שהקרן מצליחה להלבין את עצמה – אם לא בעיני הקהילה ההומניטרית הבינלאומית, הרי שבעיני המערכת הפוליטית העולמית, שנדמה שמקבלת אותה כארגון לגיטימי או לפחות אינה מתנגדת לה באופן אקטיבי.

למרות זאת, כפי שמראה הציטוט בתחילת הכתבה, נוכחותה הציבורית של הקרן נעלמה כמעט מיד עם תחילת הפסקת האש, באופן שמזכיר את הופעתה הפתאומית באביב 2025. נראה שהשאלטר הורד, והארגון כבה כמעט לגמרי. משאיות הפסיקו להכניס סיוע למרכזי האספקה של ה-GHF יום לפני הפסקת האש. כבר ביום שבו הפסקת האש נכנסה לתוקף, הראו סרטונים מהרצועה שמרכז החלוקה שהיה בציר נצרים ננטש לגמרי. מרכזי החלוקה בדרום הרצועה היו בשטח שנמצא בשליטת ישראל, ולכן נאסרה הגעת פלסטינים אליהם.

על פי נציג של רופאים ללא גבולות, הפסקת פעילות ה-GHF הורידה לאפס את מספר הפלסטינים שנורו בזמן שביקשו לקבל סיוע.

סגירתו המהירה של הארגון מובנת לאור העלות התפעולית הגבוהה שלו, עלות שבה נשא ככל הידוע בעיקר משלם המיסים הישראלי, בעוד הארגון עצמו הצהיר שקיבל תרומות מארה"ב (30 מיליון דולר, מהם נראה שרק חצי הועבר) ולפחות ממדינה אנונימית אחת במזרח אירופה. בשבועות האחרונים החלו בארגון חריקות: ה-GHF נתקל בקשיי מימון כבר בחודש האחרון לפני הפסקת האש, אז הצליח להכניס לעזה פחות מ-24 משאיות ביום בממוצע. נראה שלארגון נותר מספיק מימון כדי לפעול עד סוף נובמבר או תחילת דצמבר והיה עליו להמציא את עצמו מחדש או להתפרק, גם ללא הפסקת האש.

בביקורת נדירה על ישראל, דובר ה-GHF ציין שעל פי התוכנית, היו אמורות להיות להיות שמונה נקודות חלוקה. צה"ל היה אמור לבנות אותן, להקים אזורים הומניטריים מסביבן ואז להעביר את התשתית ל-GHF. בפועל, הדובר סיפר כי צה"ל בנה ארבע נקודות חלוקה בלבד, וטען ש"אנחנו לוחצים עליהם מדי יום להביא אותנו לפחות לשמונה [נקודות החלוקה] המקוריות" שעליהן הוסכם. באותו ראיון, הוא גם טען שאת הירי במבקשי הסיוע במתחמי ה-GHF ביצע צה"ל, ושהפרקטיקות הצה"ליות היו מסוכנות בהרבה מאלו של הארגון עצמו.

גם בצד הישראלי לא נראה שהיו מרוצים מאוד מה-GHF, כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצמו שציין בראיון שמיזם החלוקה (כלומר ה-GHF) "לא עבד למרבה הצער".

חידוש הפעילות לא עומד על הפרק

הבכירים המקושרים לארגון עוזבים אף הם את מה שנראה כספינה טובעת. ג'וני מור, ראש ה-GHF ודמות שנויה במחלוקת בעצמו, עזב במהלך אוקטובר כדי להיות סגן יושב ראש הסניף הוושינגטוני של אוניברסיטה אמריקאית שיושבת בקליפורניה. דובר הארגון, צ'אפין פיי, שינה מהותית את פעילותו ברשת X – אף שעד להפסקת האש הוא עסק רבות ב-GHF, מאז הפסקת האש הוא לא צייץ דבר על עזה ועוסק בעיקר בבחירות הקרבות לראשות עיריית ניו יורק.

גם איש העסקים הישראלי-אמריקאי מיכאל אייזנברג, שעמד מאחורי הקמת הארגון מלכתחילה, מחפש הזדמנויות אחרות. נתניהו ניסה למנות אותו כנציגו האישי למפקדה האמריקאית ליישום ההסכם בעזה לצד האלוף יקי דולף, מפקד אוגדת איו"ש לשעבר. יחד עם זאת, נראה שמינויו של אייזנברג הוקפא או בוטל מסיבה לא ברורה. כך או כך, נראה שחידוש פעילות ה-GHF אינו עומד על הפרק.

מערך יחסי ציבור משומן. נקודת חלוקה של ה-GHF במרכז רצועת עזה, ב-4 באוגוסט 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

מצד שני, הפסקת פעילות הארגון – מיזם שהיה רווחי מאוד לכל הנוגעים בדבר – אינה סוף פסוק. ה-GHF הוא גלגול מאוחר יותר של חברות אמריקאיות שכבר היו מעורבות בעזה בהפסקת האש השנייה בתחילת 2025. ואכן, נראה שגורמים מתוך ה-GHF היו רוצים להמשיך את ההתקשרות שלהם למרחב – ונמצאים בדיון עם מתפ"ש ועם ארה"ב.

ישראל מעוניינת גם היא להשאיר את הפתח לחלוקת סיוע באופן זה, שמכפיף אספקת מזון לאוכלוסייה אזרחית לשיקולי לוחמה. ניתן לראות זאת בתוכנית טראמפ להפסקת האש, על פיה הסיוע ההומניטרי ברצועה אמור להיות מסופק על ידי "סוכנויות האו"ם, ארגונים אחרים, הסהר האדום ומדינות שפועלות ברצועה". דיפלומט ערבי סיפר שהמילים "ארגונים אחרים" הוכנסו לתוכנית בשל דרישה ישראלית שרצתה להשאיר את האפשרות להחזיר את ה-GHF, אך ייתכן שהכיוון הישראלי הוא דווקא קצת אחר.

תוכנית אמריקאית בנושא היום שאחרי, שהודלפה לרויטרס, מציגה חלוקת סיוע במודל דומה לזה של ה-GHF, ובו 12–16 מרכזים על הקו הצהוב שאמורים לשרת את הפלסטינים בשני צידיו. על פי התוכנית – שמעמדה לא ברור – פלסטינים אמורים להגיע לקבל סיוע באותם מקומות שיאובטחו על ידי חיילים ישראלים. התוכנית מרחיבה ומתארת כיצד ה-GHF יוטמע בשני ארגונים קיימים או יוחלף על ידם. הראשון הוא הסהר האדום של איחוד האמירויות או מרוקו, שתיים מהמדינות החברות בהסכמי אברהם.

השני הוא Samaritan's Purse, ארגון אוונגליסטי גדול שמתנהל ללא שקיפות, עוסק בסיוע הומניטרי אבל גם במיסיונריות, ושיש בעברו התבטאויות שנויות במחלוקת כלפי מוסלמים. כפי שתיארנו בכתבה קודמת, Samaritan's Purse היה הארגון היחיד ששיתף פעולה בגלוי עם ה-GHF. לאחרונה, דובר הארגון אישר שהארגון קיבל פניה להשתתף בתוכנית האמריקאית לספק סיוע הומניטרי לאוכלוסייה האזרחית בעזה.

במקביל, הארגון ממשיך להעביר סיוע לעזה במטוסיו. ראש הארגון מביע עמדות פרו-ישראליות באופן מובהק בראיונות, והארגון נתמך גם על ידי גורמים אוונגליסטים בממשל טראמפ. השגריר האמריקני הנוכחי בישראל מייק האקבי, למשל, צייץ שהארגון הוא ארגון סיוע החירום "היעיל והאפקטיבי ביותר על פני כדור הארץ", ואילו אשתו מתנדבת בארגון מזה זמן רב.

ייתכן שמה שעומד על הפרק הוא החלפת ה-GHF בארגון כמו Samaritan's Purse, שותף קרוב לישראל שייראה לגיטימי יותר בזירה הבינלאומית, ייקח על עצמו את האופרציה וגיוס הכספים עבור הסיוע, ויותיר בידי ישראל את השליטה דה פקטו בסיוע. לקשר בין הארגונים יש גם אינדיקציה בשטח: ראש ה-Samaritan's Purse סיפר בראיון מסוף אוקטובר שה-GHF מתקפל מפני שהוא "פועל במימון ממשלתי והמימון הממשלתי נגמר", ולכן הארגון שלו מגדיל את המשאבים שהוא מקצה לעזה.

לצד חששות להתמוטטות הפסקת האש, נדמה שהשיח הציבורי בישראל מוכן לעבור הלאה מעזה למשבר הבא. אבל מבחינתנו, הפסקת פעילות ה-GHF אינה סוף פסוק – רחוק מכך. ישראל מוסיפה לראות בהרעבה נשק לגיטימי. לאחר סגירת ה-GHF, ישראל ניסתה להשתמש בסיוע ההומניטרי כדי להפעיל לחץ על חמאס, לעיתים באמצעות הקטנת מספר המשאיות שקיבלו אישור להיכנס לרצועה, ולפחות פעם אחת בהטלת סגר מוחלט, שהחזיק מעמד פחות מיממה עד שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הורה לישראל לאפשר לסיוע להיכנס.

אבל מעבר לכך, המלחמה ריסקה באופן יסודי את התשתית האזרחית ברצועת עזה. המזון שנכנס לרצועה עדיין צריך לעבור שורת מכשולים כמו כבישים הרוסים או מחסור חריף בחומרי בעירה לבישול. התשתיות המקומיות-קהילתיות לממכר מזון ולחלוקת סיוע רוסקו על ידי עקירות תכופות, הרס מכוון והרג של הנהגה מקומית. גם אם הפסקת האש תחזיק מעמד, היכולת לאפשר קיום אנושי בסיסי ברצועה רחוקה משיקום.

ליאת קוזמא היא פרופ' מן המניין בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון, וכן מופקדת על הקתדרה להיסטוריה של הרפואה ע"ש הארי פרידנוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר לי מרדכי הוא מרצה בכיר בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים