שר החינוך של ישראל לא רק תומך במלחמה. הוא מאוהב בה

שר החינוך שלנו לא רואה שום דרך להחזיר את הביטחון הקיומי מלבד מוות, הרס וחורבן. יואב קיש בהלווייתו של החייל קיריל ברודסקי, ב-25 ביולי 2024 (צילום: אריק מרמור / פלאש90)

בוועידת החינוך של "ידיעות אחרונות", שהתקיימה בתחילת יולי, אמר שר החינוך יואב קיש: "בתור שר חינוך אני אומר שאנחנו צריכים להחזיר את התלמידים לצפון, אנחנו חייבים לעשות את זה עכשיו … מדינת ישראל מחויבת עכשיו לצאת למהלך התקפי בצפון שיפתור את האירוע".

בתור שר חינוך, כך לדבריו, ישראל חייבת לצאת למלחמה. חודש חלף, ותשוקתו של קיש למלחמה רק החריפה. על פי דבריו ביום רביעי האחרון, בוועידת החינוך של "ישראל היום", הוא לא רק מחייב מלחמה, הוא מאמין במלחמה ואפילו מקווה לה.

כך אמר: "אני לא רואה שום דרך שנוכל להחזיר את התושבים בלי מלחמה עצימה מול לבנון וחזבאללה. אנחנו חייבים להחזיר את הביטחון. והדבר הזה יקרה רק על ידי מלחמה, כך אני מאמין ומקווה".

המראיין האדיב שאל את השר אם הוא לא חושש ממחיר המלחמה העצימה והרב זירתית שבה הוא מאמין ולה הוא מקווה. "אנחנו נשלם מחירים", הודה השר, אבל "אני חושב שאנחנו צריכים לשלם את המחירים האלה כדי להחזיר את הביטחון".

שר החינוך שלנו לא רואה שום דרך להחזיר את הביטחון הקיומי מלבד מוות, הרס וחורבן.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

באותו היום (רביעי) בצהריים, נאם השר במליאת הכנסת בדיון על היערכות מערכת החינוך לשנת הלימודים (בשידור, שעה 3:18). התלהבותו של השר מרעיון המלחמה גאתה עוד. המלחמה שבה הוא מאמין ולה הוא מקווה היא לא רק חובה, אלא היא "האינטרס" בכבודו ובעצמו.

כך אמר: "אני אומר בכל מקום ואני אגיד גם פה, שהערכה שלי, ואני חושב שהאינטרס של מדינת ישראל זה להגיע להסלמה בצפון, למלחמה עצימה מול חזבאללה ולבנון. אני לא רואה שום דרך אחרת להגיע להכרעה".

האינטרס של המדינה אינו עוד להחזיר את החטופים והעקורים לביתם, לפתוח את שנת הלימודים כסדרה או להחזיר את הביטחון. האינטרס הוא עצם ההסלמה, המלחמה העצימה, וההכרעה הצבאית. אין תכלית אחרת לחיים, מלבד מות גיבורים.

"בתור שר חינוך אני אומר שאנחנו צריכים להחזיר את התלמידים לצפון". שריפות במטולה לאחר שיגור רקטות מלבנון, ב-18 ביוני 2024 (צילום: אייל מרגולין / פלאש90)

את השקפת עולמו הפנאטית של השר קיש אפשר להבין בעזרת מאמרם של דניאל בר-טל ויגאל רוזן, הדן בחינוך בחברות המעורבות בסכסוך בלתי נשלט. סכסוך בלתי נשלט הוא כזה שנמשך מעל שנות דור, כך שמקבלי ההחלטות והציבור הבוגר התחנכו ועיצבו את תפיסותיהם בתוך שנות הסכסוך. כלומר, שאין להם פרספקטיבה או חווית מציאות שאינה נגזרת מתוך הסכסוך הקיומי.

במצבים כאלה, מערכת החינוך מכינה את בוגריה לתפקידם כלוחמים, על ידי כך שהיא מקדשת את תרבות המלחמה ומבליטה "נרטיבים סלקטיביים, מוטים ומעוותים". חינוך כזה מונע אפשרות לתפוס את המציאות בדרך אחרת מלבד הצגת העצמי "כקורבן בלעדי של הסכסוך", הצגת הצד השני כבלתי אנושי ובלתי לגיטימי, וליבוי "אוריינטציה קולקטיבית של רגשות פחד, שנאה וכעס".

בסופו של דבר, "תרבות הסכסוך" שבתוכה מתחנך הדור המתבגר הופכת לחסם העיקרי לתהליך של פיוס ושלום, משום שהיא "מעכבת ומונעת רעיונות שמקדמים פתרונות של פשרה". זה החינוך שבתוכו גדל השר קיש, ומכאן מסקנתו שאין תכלית אחרת מלבד מלחמה עצימה. כמוהו תוכלו לראות את המומחים בכל אולפני הטלוויזיה, שאין בהם אחד שמעלה רעיון אחר מלבד ליבוי הקורבנות העצמית ושנאת האחר.

יגאל אלון: שר חינוך שעבורו מלחמה אינה אינטרס

כותבי המאמר מסבירים שעל מנת לצאת מתוך מעגל הדמים, שבו חינוך ומלחמה מתדלקים זה את זה, נדרש מנהיג, או קבוצת מנהיגות, שישנו את השיח הדומיננטי. בתמצית: עליהם לשכנע את החברה "בהכרחיות, בתועלת, ובערך היישום של תהליך השלום".

כזה היה שר החינוך יגאל אלון, שגם הוא גדל ובגר בתוך סכסוך דמים, ואף פיקד והוביל קרבות ומלחמות. אולם כשר חינוך הוא הבין את המעט שקיש לא מסוגל לו: שבתור שר חינוך יש לו תפקיד אחר, מלבד לשלוח את בוגרות ובוגרי מערכת החינוך אל מותם.

"שומה עלינו להיזהר שלא לטשטש את הגבול הדק, אך התהומי, המפריד בין החינוך החיובי כשלעצמו על מופתי גבורה, לבין עבודת אלילים של המלחמה", אמר יגאל אלון בשנת 1970 (*המקור למטה). "יהודי הסוגד למלחמה, כמעט שהוא מוציא עצמו מחוץ לתכניה של המורשת היהודית.

"כל המבקש לחנך אדם שלם, ככל האפשר, ולא אדם חד ממדי, חייב לשאוף לרציונליזציה מירבית של ההגנה העצמית. במלים אחרות: לראות בשירות הצבאי את תפקידו הפונקציונלי, ואותו בלבד, כהכרח שלא יגונה ולא כאידיאל לעצמו".

אלון אף הטיב לנבא את הופעתם של אנשים כדוגמת השר קיש: "דור שיחדל להאמין בשלום, יחדל להאמין בפתרונות מדיניים, ועל כן גם יחדל מלחתור לשלום, וישליך יהבו על המלחמה הפרמננטית כדרך קיום יחידה; דור שיחדל להאמין בשלום, הן כערך אנושי מוסרי כשלעצמו והן כיעד מדיני שראוי להיאבק למענו וללכת לקראתו, הלכה למעשה, ייהפך, חלילה, לבעל מום רוחני, שסולם ערכיו מעוות ושבור".

וכך סיכם: "אני מאמין כי הקניית השלום כערך הומניסטי חינוכי מן הבחינה העקרונית והאקטואלית כאחת, יהווה גם מעין אנטי טוקסין למיליטריזציה של התודעה והשקפת העולם, האורבת לפתחם של בתי הספר שלנו".

להציג בכיתות פשעים ועוולות שלנו

מבין כל חברי הכנסת שהשתתפו בדיון האמור, היתה רק אחת שהתייחסה, וכמובן התנגדה, לקריאות המלחמה העצימה של השר קיש: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל) (בשידור, שעה 2:55).

ברוח הדברים שנכתבו קודם, הציעה חברת הכנסת להביא לכיתות את המידע המושתק, מידע שיציג את המציאות בדרך חדשה ובלתי מוכרת לתלמידים; מידע שיעורר דיון ערכי לא בנחיצות המלחמה וההכרעה הצבאית, אלא במחיריה ובעוולותיה של המלחמה.

מידע כזה, לדבריה, הוא למשל העובדה ש-91% מבתי הספר ברצועת עזה הוחרבו לחלוטין על ידי צה"ל, או שהם בלתי ניתנים לשימוש; או העובדה ש-600 אלף ילדות וילדים בעזה לא למדו בשנה הקודמת, ולא ילמדו גם בשנת הלימודים הקרובה.

600 אלף ילדות וילדים בעזה לא למדו בשנה הקודמת, ולא ילמדו גם בשנת הלימודים הקרובה. ילדים בעזה על חורבות ביתם (צילום: עמאד נאסר / פלאש90)

עוד הזכירה את דו"ח ארגון בצלם, שפורסם השבוע, ושמו: "ברוכים הבאים לגיהינום". ככה "בירכו" החיילים והסוהרים את האסירים הפלסטינים בכניסתם למתקני הכליאה. על פי העדויות שנאספו, עולה כי מתקני הכליאה בישראל (ולא רק בשדה תימן) הפכו לרשת של מחנות עינויים.

העדויות מלמדות על "מדיניות מערכתית ושיטתית שעיקרה התעללות ועינויים", על ידי "הפעלת אלימות פיזית ומנטלית קשה ורצופה, מניעת טיפול רפואי, הרעבה, מניעת מים, מניעת שינה ועוד".

תומא סלימאן הזכירה גם את התחקיר שפורסם השבוע ב"הארץ", המעיד על שימוש באזרחים פלסטינים כמגינים אנושיים. פלסטינים שנתפסו באקראי, הולבשו במדי צה"ל והוכנסו לסריקת מנהרות ומבנים בעזה, כדי לוודא שאינם ממולכדים.

וכך סיכמה: "תסתכלו על הפשעים שקורים. זה מה שמסית. זה האתגר החינוכי האמיתי של משרד החינוך בשנה הבאה. להתגבר על כל מַשבֵי השנאה שמשודרים יום יום לילדים בבתים". תתייחסו "למי שבאמת מפיץ שנאה ופשעים, והנה האתגר למערכת החינוך".

לא צריך להיות פציפיסט כדי להבין את מה שקיש אינו מבין, שיש פתרונות אחרים מלבד מלחמה ושכול. לא צריך להיות מומחה ביטחוני כדי להבין את מה שקיש אינו מבין, שמלחמה אינה אינטרס או תקווה, אלא לכל היותר אמצעי (רע) להשגת מטרות אחרות.

יש לנו די והותר גנרלים, גנרלים בדימוס וגנרלים בעיני עצמם, כדי להלהיט את רוחות המלחמה. שר חינוך יש רק אחד, והוא אמור לשרת את החיים ולא את המוות, את האדם ולא את זכרו לברכה.

* מקור: יגאל אלון, "חינוך להומניות בעיתות מלחמה". הרצאה בטקס חלוקת תעודות בוגר באוניברסיטת חיפה, פברואר 1970. מובא בתוך: אדן שבח (1989), חינוך לערכי תנועת העבודה. הקיבוץ המאוחד. עמ' 200-191. הספר זמין באתר כותר.