מרצה באוניברסיטת בר אילן קורא לאונס נשות מחבלים

לכבוד: הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, נשיא אוניברסיטת בר-אילן

הנדון: התבטאותו של ד״ר מרדכי קידר בתכנית הכל דיבורים מתאריך 1.7.14

בעת ראיון שהעניק לתכנית הרדיו ״הכל דיבורים״ זמן קצר לאחר חטיפת הנערים, נשאל ד״ר מרדכי קידר כיצד מדינת ישראל יכולה להרתיע מחבלים. תשובתו של ד״ר קידר הייתה כי, "הדבר היחיד שיכול להרתיע מחבל מתאבד הוא הידיעה שאם ייתפס, אחותו או אמא שלו תאנס".

לאחר שהמראיין יוסי הדר טען שזה "נשמע רע […] אנחנו לא יכולים לנקוט כמובן בצעדים כאלו", המשיך  קידר באותה הלשון ואמר, "זה נשמע רע מאוד… מדבר כרגע עליהם. לא מדבר מה אנחנו עושים או לא עושים. מדבר מה הנתונים. הדבר היחיד שירתיע מחבל מתאבד – אם הוא ידע שאם הוא לוחץ על ההדק אחותו תיאנס". (ניתן לשמוע את הדברים כאן, בדקה 1:35:00 ואילך

דבריו של קידר, כשבאים מפיו של אחד המומחים הנחשבים לנושא הסכסוך הישראלי פלשתיני, הם דברי הסתה אשר נותנים לגיטימציה לחיילי צה״ל ולאזרחי ישראל לאנוס, ומסכנים נשים ישראליות ופלסטיניות כאחת. דבריו של קידר מהדהדים ביטויים שמתייחסים לאונס כפרקטיקה מתקנת, וזאת על אף שמדובר בפשע מלחמה, ובאלימות שאנחנו נלחמות בה על בסיס יומיומי.

דבריו של קידר מציבים את הגוף הנשי כסחורה שבה ניתן לפגוע לו מעוניינים לפגוע בבעלי הסחורה, ובכך ומציבים נשים כרכושם של גברים. מעבר לכך דבריו מהולים בגזענות. אנחנו מגנות את האמירה המסוכנת הזו, שלא יעלה על הדעת שתיאמר ואף תחשב, ומצפות מאוניברסיטת בר אילן לגנות אמירה זו, ולפעול למניעתן של אמירות אלה.
בנוסף, החלטה 1325 של האו"ם, הנלמדת במוסד האקדמי של המוסד שאתה עומד בראשו, באחד מחוגי המגדר המובילים בישראל, מגנה בין השאר את השימוש בנשים כנשק במלחמה והשפעת מלחמות על נשים כקורבן ההמוני הגדול ביותר שלהן, בעיקר בעורף. השיח על אונס נשות האויב ככלי במאבק נגד האויב, מלבד היותה המלצה מוסמכת כשהיא באה מפיו של קידר, עומדת גם בסתירה מהותית לערכים נוספים שמייצגת האוניברסיטה – וביניהם ערכי היהדות.
האמירות חילחלו לקהל רב של נשים וגברים שמצאו אותן גזעניות, פוגעניות ואלימות, באופן אישי ביותר.

אנחנו מצפות שד״ר קידר ומרכז בגין-סדאת, בו הוא חבר, יפרסמו התנצלות פומבית והתנערות חד משמעית מהאמירה הזאת. אנחנו מצפות מאוניברסיטת בר-אילן לדאוג לכך שד״ר קידר וצוות המחקר שלו ישתתפן בסדנא ייעודית שיארגנו אחד ממרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ביחד עם החוג למגדר בבר אילן, וזאת על מנת למנוע מצב עתידי בו תאמר שוב אמירה בעייתית ומסוכנת כזו, שלא לומר – דוחה ואלימה.

דבריו הקשים מעידים על בורות מוחלטת בנושא, הרווחת לצערנו גם בקרב אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים.

כמו כן, אנו דורשות לברר האם התזה של ד״ר קידר מועברת לסטודנטים וסטודנטיות, שעשויים לראות בה אמת, גם אם ברור לכל אדם סביר, שאין אמת כזו ושהעלאת האפשרות במסגרת לימודים אקדמים עלולה להוות חרב פיפיות מוסרית, פלילית וערכית לכולנו.

על החתום:

חנה בית הלחמי – יועצת אסטרטגית ובלוגרית פמיניסטית

אלינור דוידוב, עורכת משנה, לונדון את קירשנבאום

רוויטל מדר, חוקרת, חברת תנועת אחותי למען נשים בישראל

אודי אדלמן, חוקר ואוצר

ריקי כהן בנלולו – תנועת לא נחמדות לא נחמדים, חברה בתנועת אחותי

ליאור אלפנט, פורום הקולנועניות ויוצרות הטלוויזיה בישראל.

יוזמת 1325 – "אנו", "איתן מעכי" ו"מרכז שוות בון ליר"

ורבות אחרות, שמצרפות חתימותיהן ברגעים אלו.

העתקים:

מרכז בגין-סדאת

דוברות אוניברסיטת בר אילן

המשנה לנשיא פרופ' יפה זילברשץ

[עדכון לפוסט לאחר קבלת התגובות]

תגובת אוניברסיטת בר אילן וד"ר קידר לדברים מביכה ומעליבה, הנה היא, כפי שפורסמה אצל ריקי כהן ב"סלונה":

לפני הכל יש להבהיר ולהדגיש: ד”ר קידר לא קרא והוא איננו קורא להילחם בטרור, אלא באמצעים חוקיים ומוסריים.  לעצם הריאיון: ד”ר קידר נשאל על ידי מגיש התכנית, יוסי הדר , “איך מרתיעים ארגון טרור כזה החורת על דגלו  שהמוות הוא הנעלה במשאלותיו?” תשובתו של קידר הייתה שאכן, מחבלים כמו אלה שחטפו ורצחו את שלושת הנערים או כאלה המפוצצים את עצמם באוטובוסים ובמסעדות, לא יירתעו גם אם יידעו שצפוי להם מוות. ד”ר קידר ביקש  להמחיש בדבריו כי אין שום אמצעי היכול להרתיע מחבלים מתאבדים, ונקט, על דרך ההפרזה, את הדוגמא של אונס נשים. למען הסר כל ספק: אין בדברים של ד”ר קידר חס וחלילה משום המלצה לעשות מעשים מתועבים כאלה. הכוונה הייתה להגדיר את תרבות המוות של ארגוני הטרור.  ד”ר קידר תיאר בדבריו את המציאות המרה של המזרח התיכון ואת קוצר ידה של מדינת חוק מודרנית וליברלית להילחם בטרור של מתאבדים.

תגובת מנהל מכון בגין-סאדאת, אפרים ענבר:

בעיקבות שמיעת הראיון שנתן דר’ מרדכי קדר לרדיו ובעקבות שיחה עמו ברור  שדר’ קידר לא המליץ בשום אופן על איום באינוס נשים כדי ליצר הרתעה ואין מקום להאשים אותו בעדוד מעשים אשר לא יעשו. לחוקרי המרכז יש חופש הבעת דעות ואין בדעות המושמעות חותם רשמי של המרכז.