קבלנית משנה: כך מענה הרשות הפלסטינית עצירים בשירות ישראל
לפחות מאז פרשת עזרא נאווי כולם יודעים שהרשות משתמשת בעינויים קשים. כולם יודעים גם שחוקרי שב"כ מענים. אבל דו"ח חדש חושף את עומק שיתוף הפעולה בין שני הגופים. מספר עציר: בשב"כ איימו שיחזירו אותי לעינויים ברשות
כותבת אורחת: הגר שיזף
עם תחילת גל האלימות הנוכחי נסעתי לסקר הפגנה באלבירה שברמאללה. במהלך אחד מהראיונות שערכנו, בחור כבן 20 אמר שהוא מתקומם נגד "השלטון". "איזה שלטון?", שאלנו. "שניהם. הם אותו הדבר", הוא צחק ורץ הרחק מאתנו. היחס לרשות הפלסטינית וישראל כאל ישות אחת שב והדהד לאורך ראיונות רבים עם פעילים פוליטיים בגדה המערבית.
שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל והרשות הפלסטינית עומד במרכז הדיון בגדה המערבית וגם בישראל בחודשים האחרונים. מאיומו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) לבטל את התיאום ועד עמדת השב"כ, שמבהיר שהרשות עושה ככל יכולתה כדי להתנגד להפגנות ברחבי הגדה, נראה כי זוהי אחת הסוגיות המרכזיות שיש להבין בנוגע לפוליטיקה בגדה כיום.
דו"ח חדש של ארגוני זכויות האדם הישראלים "בצלם" ו"המוקד להגנת הפרט", שעוסק בהתעללות בעצירים פלסטינים במתקן החקירות "שקמה", מספק הצצה נוספת לעומקו ומהותו של שיתוף פעולה זה: על פי הדו"ח, מתוך 116 תצהירים ועדויות של עצירים ביטחוניים, שליש (39 עצירים) נעצרו בידי הרשות הפלסטינית טרם מעצרם בידי ישראל.
26 מתוכם סיפרו לארגונים כי חומר החקירה ממעצרם על ידי הרשות היה בידי חוקרי השב"כ הישראלים, ומתוכם 22 סיפרו כי החוקרים הישראלים אמרו להם מפורשות כי הרשות הפלסטינית היא זו שהעבירה להם את חומרי החקירה.
> בימין גילו שיש עינויים בישראל
אחד מהעצירים, עדי עוואוודה, בן 21 מכרמה, סיפר כי מספר ימים לאחר שחרורו ממעצר בן 70 ימים ברשות הפלסטינית, שכלל עינויים, הוא נעצר שוב בידי ישראל. "התיק שלי היה מוכן ושלם ממש, כי החוקר [הישראלי] הראה לי את התיק שלי שקיבל מהרשות. ראיתי את טביעת האצבעות שלי שם", הוא סיפר לארגונים. "החוקר אמר – 'הנה, התיק שלך מוכן. אתה רוצה להוסיף משהו ואז לחסוך לנו זמן?"
"אינטרס משותף"
עדויות אלה מהדהדות את אופי שיתוף הפעולה בין צה"ל ומנגנוני הרשות, שיתוף פעולה שרס"ן טלי קויטורו, קצינה במת"ק ג'נין במנהל האזרחי, כינתה "המגע העקיף". במאמר שכתבה בשנת 2011, סיפרה קויטורו כי האינטרס הביטחוני המשותף של ישראל והרשות הוליד שיטת עבודה שבמסגרתה צה"ל מעביר מידע מודיעיני למנגנוני הרשות, "למשל על קיומה של מעבדת נפץ בשכם – ואילו אנשי הביטחון הפלסטיניים מגיעים אליה ומשמידים אותה". כלומר, קיימת העברת מידע שוטפת בין הרשות הפלסטינית וישראל, והרשות מבצעת מעצרים ופעולות אחרות עבור כוחות הבטחון הישראלים.
שיתוף פעולה הדוק זה, יש לציין, מזוהה לחלוטין עם תקופת נשיאותו של מחמוד עבאס: באותו המאמר מתארת קויטורו את עלייתו לשלטון כנקודת מפנה משמעותית במלים: "מעשר שנות משבר לאינטרס בטחוני משותף". בעידן חדש זה החלה רפורמה בסקטור הביטחוני הפלסטיני בתמיכת ארה"ב, באופן התואם את התחייבויות הרשות כפי שנוסחו ב"מפת הדרכים לשלום" של ג'ורג' בוש משנת 2003.
לאחר עליית חמאס לשלטון ברצועת עזה הלכו והעמיקו הן הרפורמה והן תמיכתו של ה-CIA האמריקאי, בפיקוח גנרל דייטון, בפיתוח הכוח הפלסטיני המסכל (שמופקד על "המלחמה בטרור") והמודיעין הפלסטיני הכללי. עוד אז ספגה ארה"ב ביקורת על עבודתה הצמודה עם גוף אשר מענה עצירים ואסירים.
ובחזרה לדו"ח החדש: הידיעה שהרשות הפלסטינית משתמשת בעינויים אינה חדשה. במהלך שנת 2015 הנציבות הפלסטינית העצמאית לזכויות אדם קיבלה 292 תלונות על עינויים בבתי כלא ומתקני חקירות בגדה המערבית. סביר להניח כי מספר זה נמוך בהרבה מהמספרים האמיתיים. גם בידיעה על התעללות ועינויים במתקני החקירה של השב"כ אין חדש, ודו"חות של ארגונים ישראלים ופלסטינים הצביעו לאורך השנים על שימוש במניעת שינה, אלימות, ותנאים בלתי הולמים.
אך מה שמעניין במיוחד בדו"ח החדש הוא בדיוק בכך שהוא מצביע על החיבור בין שתי קבוצות המענים. בין השורות מתברר עד כמה מערכתי הוא השימוש של הרשויות הישראליות בחומרי חקירה של הרשות הפלסטינית, שבבירור נגבו בעינויים ובתנאי מעצר קשים.
"הם [החוקרים של הרשות] תולים אותך מהחלון, מהמשקוף העליון של החלון (בידיים), הרגליים באוויר, רק קצות האצבעות יכולות לתפוש את הרצפה….", סיפר למחברי הדו"ח מוחמד עאסי, בן 20, תושב בית ליקיא. "כשהשתחררתי משם – היהודים עצרו אותי. נחקרתי לגבי אותם נושאים… החוקר [בישראל] אמר במפורש שהוא רוצה להראות לי עד כמה הם טובים יותר. זה אומר שהוא יודע איך נחקרתי ועוניתי ברשות".
> למה בדואים עוברים על החוק כל הזמן?
השראה אמריקאית
השימוש בעינויים הוכח פעם אחר פעם כשיטה יעילה להוצאת הודאות מעצירים – אך לא כשיטה יעילה להוצאת מידע אמין. בדצמבר האחרון יצא לאור ספרו של חוקר המוח האירי שיין אומארה, "מדוע עינויים אינם עובדים". אחת הטענות המרכזיות של הספר היא כי הכוח הקיצוני המופעל על המוח והגוף בעת עינויים גורם להתמוטטותם, מה שהופך את הנחקר למקור בלתי אמין למידע מדויק. הספר עורר דיון נוסף על שיטות עינויים שמפעיל ה-CIA האמריקאי, ושהופעלו ביתר שאת לאחר אירועי 9/11 כלפי עצירים בגואנטנמו, עיראק, אפגניסטן ומצרים בידיעת האמריקאים.
ישראל משתמשת בהודאות – שנגבו בעינויים בבתי הכלא של הרשות הפלסטינית (תלייה מהתקרה, ריתוק בחדר קר במשך שעות ארוכות) – באופן ישיר כחלק ממערך החקירות שלה נגד עצירים פלסטינים. בנוסף, על פי אחת העדויות, השב"כ השתמש בעינויי הרשות באופן עקיף, כאשר חוקר ישראלי איים על עציר שאם לא יודה במיוחס לו – הרשות תעצור אותו שוב.
בדומה למרכזי החקירות במצרים ואפגניסטן אליהם שלחו סוכני CIA עצירים אחרי 9/11, גם כאן הדו"ח מראה כי העינויים מסמרי השיער ביותר לא בוצעו בידי חוקרים ישראלים, אך תוצאותיהם הגיעו אל השב"כ הישר מהרשות הפלסטינית. הדו"ח אמנם לא דן בשאלה מי יזם את המעצרים ברשות הפלסטינית, אך האחוז הגבוה יחסית של מקרים בהם חוקרים יידעו את העצירים על כך שקיבלו מידע מהרשות הרשות מספק הצצה להיקף שיתוף הפעולה ולסיסטמתיות שבשימוש בהודאות שנגבו באמצעות עינויים.
היכולת להשתמש בחומרי חקירה שנאספו בעינויים מבלי לבצע את העינויים עצמם היא מאפיין של שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל והרשות הפלסטינית, והיא אחת הסיבות המרכזיות לכך שבעיני רבים, הרשות היא לא יותר מאשר "קבלנית משנה" של ישראל.
הגר שיזף היא עיתונאית. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
> מחיפה לביירות: פלסטינים אזרחי ישראל נוסעים לבקר את השכנים מצפון
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן