צפו: טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני

טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני, 24 באפריל 2023 (צילום: אורן זיו)

טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני התקיים הערב (שני) בגני יהושע בתל אביב, זו השנה ה-18 ברציפות, בנוכחות 15 אלף אישה ואיש. הטקס נערך השנה בצל המחאה הרחבה נגד ההפיכה המשטרית, וניסיונו של שר הביטחון גלנט למנוע את הגעתם של המשתתפים הפלסטינים לטקס, ניסיון שנדחה בבג"ץ.

בטקס נאמו נציגים של המשפחות השכולות, בהם ענת מרנין, ששכלה את שני אחיה; עאדל אבו בודוויה, ששכל את אחיו הצעיר; יוסרא מחפוד, ששכלה את בנה; יובל ספיר, ששכל את אחותו. כמו כן, נשאו דברים מוחמד בירותי, סופר ואיש רוח ממייסדי "ארץ לכולם"; ופרופסור נטע זיו, סגנית הנשיא לשוויון ומגוון באוניברסיטת תל אביב. את הטקס הנחו יוסי צברי וראידה אדון.

בין הנאומים הופיעו עומר קורן, מירה עילבוני בשירה ונועה אילי בצ'לו; נגן העוד ויסאם ג'ובראן (טריו ג'ובראן); מקהלת רנא; והוקרנו קטע מוקלט של מרקוס ממפורד מלהקת ממפורד אנד סאנס, וההקלטה האחרונה של יהונתן גפן, מבצע שירים שכתב, עם אפרת גוש ואלי מגן, בליווי עדי רנרט. האירוע הסתיים בברכת נכדו של מהטמה גנדי, ארון.

מרנין, שאיבדה את שני אחיה, פינק'ה ויאיר מרנין, במלחמת יום כיפור, אמרה בטקס: "יום הזיכרון המצוין היום אינו נחוץ לי כדי לזכור את אחיי, או כדי להתאבל על חסרונם בחיי. הם חלק מהווייתי. תווי פניהם ניבטים אלי מפניי המשתקפים במראה, זיכרונות ילדות מחממי לב צצים כאילו מעצמם בחלומותיי ובמחשבותיי, וברגעים אחרים לבי מתכווץ מכאב ההחמצה. זו התשתית למשאלה ליצור כאן מציאות אחרת, שבה יש מקום לכולנו, ללא מחיר הדמים הנורא של הסכסוך.

"לכן המפגש הזה, המשותף לישראלים ולפלסטינים, מפיח בי חיים, נותן לי כוח לעבור את היום הקשה הזה ומחזק את התקווה שלי לעתיד טוב יותר".

אבו בודוויה, שאחיו הצעיר מאג'ד ננעל במקרר ישן ומת לאחר שברח מפחד הצבא הישראלי בג'נין, אמר במסר מוקלט: "המסר שלי אליכם היום הוא מסר של פלסטיני שחי שנים של שבי ודיכוי, וחי את כאב האובדן. עלינו, הפלסטינים והישראלים, הערבים והיהודים, לנסות לשנות את המציאות וליצור עתיד טוב יותר לילדינו, עתיד שלא יהיה בו כאב, פחד וכיבוש".

>> בחוגי הסיירות למדנו להכיר את הארץ, ולהתעלם ממי שגר בה

מחפוד, שאיבדה את בנה הבכור, עלאא, במאורעות אוקטובר 2000, אמרה: "בימים הראשונים לאחר הטרגדיה שפקדה אותי, היה בי צורך גדול לנקום, לעשות משהו שיצנן את האש שבוערת בתוכי, ולא ידעתי מה לעשות עם זה. יום אחד הגיעו אלינו אנשים מפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני וסיפרו לנו על הפורום.

"בהתחלה דחיתי על הסף כל אפשרות לשבת פנים מול פנים עם האויב שרצח את בני, אבל לאט-לאט, עם הזמן, התחלתי להשתתף, הפכתי להיות חברה פעילה בפורום, והכרתי אנשים שמצבם כמצבי, ישראלים ופלסטינים. המפגש עם הורים שכולים מהצד השני לימד אותי שהכאב שלהם זהה לכאב שלי, ואת הרצון לנקמה החליפה ההבנה שעדיף לפעול למען שלום, ולא למען המשך האלימות.

"אני פונה לאימהות הישראליות שצופות בי עכשיו ואומרת להן, השכול הוא אותו שכול והכאב הוא אותו כאב. היום יותר מתמיד אנחנו רואות כמה חשוב לפעול ביחד. וכך נשים סוף לשפיכות הדמים! כי עד כאן! מספיק!"

ספיר, שאיבד את אחותו תמר בפיגוע בקו חמש בתל אביב ב-1994, אמר בטקס: "שמי יובל ספיר, אני ישראלי, אני מדען, אני אבא, אני אח שכול. בחרתי בחיים. בחרתי לנסות לנתק את שרשרת הנקמה והשנאה. אני חבר בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, ומספר לתלמידי תיכונים על תמר אחותי, על הקשר המיוחד שלנו ועל המוות שלה, כדי להמחיש עד כמה כואב להיות נפגע של הסכסוך הישראלי פלסטיני.

"אני נפגש עם פלסטינים וביחד אנחנו מדברים על האובדן והאבל המשותף לנו, כזה שמרגיש כל אדם שבן משפחתו הקרוב מת בגלל הסכסוך. הגעגוע שלי ושל שותפי הפלסטינים למי שהיה קרוב לנו ואיננו, מכאיב באופן דומה. הצביטה שבסרעפת כשנזכרים באח, באחות, בהורה, בילד, היא אותה צביטה. כבני אדם אנחנו חולקים כאבים דומים. ואולי, אם נראה ונכיר ונדבר, להבות השנאה ישככו, ויהיה מקום להוסיף קצת פיוס וחיים".

בירותי אמר בנאומו: "בחודשים האחרונים ראינו, דרך ההפגנות ששטפו את תל אביב, ירושלים וערים נוספות, כיצד ניתן להביס את הפשיזם, כיצד ניתן להביס גזענות, אפליה ויהירות.

"הפשיזם הזה שהרים עכשיו את ראשו איננו חדש. הוא התחיל בפועל עם רצח ראש הממשלה רבין והמשיך עם בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה הבאה… אלמלא ההתקוממות שראינו בחודשים האחרונים, הפשיזם הזה, מחוזק בימין הקיצוני וביהירות המתנחלים, היה משתלט על המדינה הזאת.

"שנים עקובות מדם מאחורינו. שני העמים שילמו ומשלמים מחיר דמים יקר, ושני העמים לא יזכו לחיות בחופש כל עוד לא נשנה את הדרך… ואת זה אנחנו יכולים לעשות ביום אחד – לדחות את הקיצוניים, לשחרר את אשליית העליונות, לוותר על רעיון השליטה במולדת כולה, ולהבין שיש לנו הרבה מהמשותף, ועל זה אנחנו יכולים וצריכים לבנות"

זיו אמרה בטקס: "הטקס היום חשוב יותר מתמיד. רוחות רעות, קיצוניות וגזעניות, מנשבות בימים אלו ממוקדי כוח רשמיים בישראל, ומפיחי הרוחות הרעות מאיישים תפקידי מפתח בממשלה. החברה הישראלית היהודית חווה בימים אלו  'שבר סולידריות' שכמותו  לא ידעה.

"אך אולי עומדת בפנינו גם הזדמנות – דווקא בימי שבר קשים אלו – ליצור, לשרטט מחדש ולכונן קבוצת סולידריות שפועלת למען שינוי חברתי עמוק, ליצירת חזון משותף חדש.

"מכאן, מתוך האובדן והשכול והכאב, ומתוך הכרה בשותפות של ערכינו – של הזיכרון מה באמת הכי חשוב בחיינו,  נוכל להצמיח יחד תקווה חדשה, חברה חדשה, שוחרת שלום".