newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צעד חיוני: שני מרכזים לקהילה הטרנסג'נדרית ייפתחו ביולי

רוב מכריע של טרנסים.יות נתקל ביחס שלילי כשהם.ן נדרשים.ות לטיפול רפואי, וכשליש מהם.ן ספגו אלימות מילולית או פיזית בזמן הטיפול. כעת, הקהילה מתגייסת כדי להתגבר על המצב. "זה לא שהצרכים של טרנסים.יות סופר מיוחדים, כמו שהחסמים הם ספציפיים"

מאת:
צעדת מחאה בתל אביב לתמיכה בקהילה הטרנסג'נדרית, ב-22 ביולי 2018 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

"הדרישה היא שיטרחו להקשיב לנו ושיכבדו את הידע והחוויות שלנו". צעדת מחאה בתל אביב לתמיכה בקהילה הטרנסג'נדרית, ב-22 ביולי 2018 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

במהלך חודש יולי הקרוב יתחילו לפעול, לראשונה בישראל, שני מרכזים ייחודיים לקהילה הטרנסג'נדרית, שניהם בתל אביב: "המרכז הטרנסי" של פרויקט גילה להעצמה טרנסית והאגודה למען הלהט"ב, בשכונת יד אליהו, ו"הבית הטרנסי" של עמותת טרנסיות ישראל, בנוה שאנן.

שני המקומות נועדו לספק שירותים ומענים עבור אחת מהקהילות המוחלשות בישראל, שעדיין חווה באופן שיטתי אפליה וחסמים בקבלת שירותים מהרשויות.

"לא תמיד הצרכים של טרנסים וטרנסיות שונים מצרכים של אחרים. הדרישות הן בסיסיות – שיתייחסו אלינו בכבוד, שאנשי מקצוע יחזיקו בידע רלוונטי", אומרת מיכל סטולר, עו"ס והמנהלת המייסדת של המרכז הטרנסי.

"הדרישה היא שיטרחו להקשיב לנו ושיכבדו את הידע והחוויות שלנו. לכן הרבה ממה שנעשה בשירותי הפרט במרכז, כשאנחנו לא יכולות לספק את כל השירותים, זה תיווך והנגשה. לא רק שאנחנו יודעות לתת את השירות לטרנסיות, אנחנו יודעות שהרבה פעמים יש חוסר נגישות בגלל אפליה, בורות ויחס לא מכבד, ואנחנו רוצות לעזור לגשר ולהפוך את החיבור הזה למיטיב".

חוסר הנגישות של השירותים הציבוריים שסטולר מתארת היא אחת הבעיות האקוטיות שאיתן מתמודדת הקהילה הטרנסית. בתחום הרפואה, למשל, 73% מהטרנסיות ו-58% מהטרנסים נתקלו ביחס שלילי או יחס מפלה מאיש צוות רפואי בגלל זהותם המגדרית – כך לפי מחקר שערכה ד"ר סיגל גולדין ב-2020.

עוד עולה מהמחקר כי 40% מהטרנסיות נתקלו בסירוב לטפל בהן בשל זהותן, ושיעור דומה (36%) אף דיווחו שספגו אלימות מילולית במקום הטיפול. 7% מהטרנסיות ו-5% מהטרנסים דיווחו שהותקפו פיזית בעת שהותם במקום הטיפול.

מעבר לאלימות, הסמויה והגלויה, בטווח הקצר, יש לכך גם השלכות לטווח רחוק: 60% מהטרנסיות ו-55% מהטרנסים נמנעו מטיפול רפואי נחוץ, בשל החשש מיחס כזה. מכאן, לא מפתיע ש-12% מהטרנסיות ו-10% מהטרנסים דיווחו על מצב בריאותי גרוע עד גרוע מאוד. סביר להניח שהמצב החמיר בשנתיים שחלפו מאז המחקר, עקב מגיפת הקורונה והמשבר הכלכלי, הבריאותי והנפשי שהתלווה אליה.

מתוך מחקרה של ד"ר סיגל גולדין, "מאפיינים וצרכים של קהילת הטרנס* בישראל בדגש על נושאי בריאות ורווחה: דו"ח סיכום מחקר ארצי", מרפאת לוינסקי, לשכת הבריאות המחוזית ת"א (2020)

על רקע נתונים אלה, הקמתם של שני המרכזים מסתמנת כצעד חיוני, אף שמרכזים וארגונים של כלל הקהילה הלהט"בית מספקים מענים שונים, חלקם ייחודיים לטרנס.

"לצערנו הקהילה שלנו לא מצליחה תמיד לקבל מענה מספיק טוב בשירותים להט"ביים", אומרת סטולר. "זה משתפר, אבל עדיין יש כמיהה מהשטח לצרכים יותר ייעודיים, ואנחנו רוצות להיענות לה. המחשבה היא לא שהצרכים של טרנסים וטרנסיות הם סופּר מיוחדים, כמו שהחסמים הם ספציפיים".

"מודל של שיתופי פעולה"

לצד זאת, סטולר מדגישה כי המודל של המרכז הטרנסי, שנתמך על ידי הקרן למפעלים מיוחדים של הביטוח הלאומי, מבוסס דווקא על שיתופי פעולה. "בניגוד לתפישה של הקהילה הטרנסית את האגודה כארגון שיותר מתמקד בצרכים של הומואים ולסביות, התחושה שלנו היא ששיתוף הפעולה הזה עם האגודה מאוד טוב, ומאפשר לנו לקבל את היתרונות והמשאבים שיש לכל אחד מהארגונים כדי להוציא את זה לפועל".

היא מספרת כי בצוות המרכז ישב גם שירות העו"ס של מעברים – ארגון טרנסי נוסף. "זה מתוך הבנה שאנחנו צריכות לעבוד יחד ולרכז ידע משותף בין הארגונים. מה שעומד לנגד עיני במרכז היא טובת הקהילה, מה יאפשר את השירותים הטובים, המקצועיים והנגישים עבור הקהילה שלנו".

השירותים שיינתנו במרכז הטרנסי מתחלקים לשלושה. הראשון הוא שירותי פרט: טיפול פסיכו-סוציאלי פרטני, סיוע משפטי במיצוי זכויות (באמצעות משרד עו"ד קלעי-רוזן), ייעוץ רפואי בידי אחות מוסמכת וגם ליווי אישי מחברה בקהילה.

לדברי סטולר, הסיוע ההדדי הוא חלק מהותי משיטת העבודה שתאפיין את המרכז הטרנסי. "המודל שאנחנו רוצות להביא, שלפיו פרויקט גילה גם עובד לאורך השנים, זה שאת יכולה להיות גם וגם. כלומר, בדרך כלל אנחנו גם וגם: יש לנו כישורים וניסיון חיים עם הרבה מאוד ערך, אבל זה לא אומר שכשאנחנו מתמודדות בעצמנו מול מערכת אנחנו לא צריכות סיוע.

"חשוב גם להגיד שכל צוות המרכז הבכיר הוא על הקשת הטרנסית. זה לא היה תנאי מקדים, אבל אלה היו המועמדות הכי טובות שלנו. המרכז מבוסס על ידע גם מניסיון אישי, גם מקצועי וגם ניסיון קהילתי ואין פה היררכיה של ידע", מוסיפה סטולר.

צוות פרויקט גילה (מימין לשמאל): מיכל סטולר, בר אווסקר יצחק (מנכ"לית), ליעוז עוזה לוי, נינה הלוי וד"ר עידו קטרי (צילום: אלישבע גברא)

צוות פרויקט גילה (מימין לשמאל): מיכל סטולר, בר אווסקר יצחק (מנכ"לית), ליעוז עוזה לוי, נינה הלוי וד"ר עידו קטרי (צילום: אלישבע גברא)

שני התחומים הנוספים שבהם יתמקדו שירותי המרכז הם הנגשת מידע חשוב ורלוונטי, ופעילות חברתית וקהילתית. סטולר מדגישה את החשיבות של הנגשת המידע עבור מיצוי הזכויות לכלל הקהילה, מה שיתאפשר דרך אתר האינטרנט ובעזרת הרצאות וסדנאות. הפעילות החברתית והקהילתית תתרום לשייכות של חברות הקהילה – טרנסים.יות והיקרות להם – ולא תעסוק רק בנושאים טרנסיים יחודיים.

"עוד נגלה בדיוק מה יהיה, אבל יש המון הצעות מהקהילה", היא אומרת. "למשל, היה לנו פיילוט של סדנה של שמונה מפגשים של שיעורי גאגא, שמורה בשם אריאל כהן תרם לנו, והיה נורא כיף. זה שזה קרה במרחב טרנסי, גם אם לא דיברנו על טרנסיות בשום שלב, איפשר משהו מאוד בסיסי, שהוא תנועה. להתחבר לגוף לא רק דרך תהליכים טרנסיים".

"המטרה היא לתת יותר אפשרויות"

הבית הטרנסי, כמו העמותה שעומדת מאחוריו, מבקש לתת מענה ייעודי וייחודי עוד יותר – לקהילה של נשים טרנסיות שנדחקות עוד יותר לשוליים, ובהן מזרחיות, ערביות, חוזרות בשאלה, נשים טרנסיות מהפריפריה, חסרות עורף משפחתי ועובדות מין.

לפי לינור אברג'יל, מנכ"לית ומייסדת עמותת טרנסיות ישראל, מאחורי החזון של הבית הטרנסי עומד זיכרון של קהילה מאוחדת. "תמיד היו טרנסיות שמזמינות אחת לכמה זמן כמה וכמה טרנסיות אליהן הביתה לארוחת שבת. היתה מין אחווה כזו, שבה נפגשו לראשונה טרנסיות שהיו במעגל הזנות, בלי פערים בין מי שנמצאות בשלבים שונים בתהליך המגדרי, כולן יושבות ואוכלות ומדברות וצוחקות. אז הבית הטרנסי מגיע מתוך הצורך הזה, כשיש הרבה שמגיעות ללא עורף משפחתי".

מתוך מחקרה של ד"ר סיגל גולדין, "מאפיינים וצרכים של קהילת הטרנס* בישראל בדגש על נושאי בריאות ורווחה: דו"ח סיכום מחקר ארצי", מרפאת לוינסקי, לשכת הבריאות המחוזית ת"א (2020)

אברג'יל מספרת כי בתקופת הקורונה ניכר הצורך בתמיכה שנתנה העמותה: פרויקט של סלי מזון, שהתחיל ב-80 נשים טרנסיות, התרחב לתמיכה כלכלית ב-300 חברות וחברי הקהילה. "גם הגענו לדבר קצת, לראות אותן. תחשבי שכולן היו סגורות בבתים. אז נתנו איזושהי רשת תמיכה בתקופת הקורונה, שבסוף הועילה ויצרה את הקהילה הזאת, ואת הקשרים והביטחון שלהן אחת בשנייה, ובנו בעיקר – סמכו עלינו כעמותה, וידעו שאנחנו שם".

לפי אברג'יל, עבור הקהילה של טרנסיות ישראל, הבית הטרנסי הוא הזדמנות ראשונה למרחב משלהן. "עד כה קהילת הנשים הטרנסיות המזרחיות, הערביות, אלה שלא באקדמיה, היו מודרות מהשיח החברתי, מהקהילה הגאה, אם בתעדוף, בתקציבים, במאבק. מעולם לא שמו באמת על הפרק את המאבק של נשים טרנסיות שנאלצות גם להתקיים לבד וגם לקבל איזשהו עורף משפחתי שלא היה קיים להן, לפחות בזמנים שבהם הן נותקו מהבית".

לצד פרויקט ארוחות משפחתיות, אברג'יל מתכננת להפעיל בבית גם קו קשב 24/7 ייעודי לטרנסיות, ומענה ספציפי לגיל השלישי. "הרבה טרנסיות בגיל השלישי מתמודדות עם בדידות וחוסר יכולת להתקבל או להשתלב בבית גיל זהב שמותאם גם לנשים כמוהן. אנחנו רוצות לעשות גם פרויקט כזה, שייתן מענה בבית הטרנסי".

מנכ"לית ומייסדת עמותת טרנסיות ישראל, לינור אברג'יל (צילום: באדיבות המצולמת)

מנכ"לית ומייסדת עמותת טרנסיות ישראל, לינור אברג'יל (צילום: באדיבות המצולמת)

מענים נוספים שמתוכננים בבית הטרנסי מקבילים לאלה של המרכז: טיפול פסיכו-סוציאלי, תוכנית מנטורינג, סדנאות וקבוצות קהילתיות. אך אברג'יל אינה חוששת מריבוי השירותים. "ברור שאנחנו רוצות לעשות את הכל גם בשיתוף פעולה מלא עם ארגונים שכבר קיימים, אם זה מכללת מרשה (מרכז תעסוקה של ארגון איגי; תב"ד), ואם זה המכללה (המיועדת לנשים היוצאות ממעגל הזנות; תב"ד) וקבוצות אחרות. לא נעשה קבוצות שיתנגשו אחת בשנייה, להפך, נעשה קבוצות שיהיו מותאמות לנשים טרנסיות ונוכל לשלב".

עוד מספרת אברג'יל כי בתחילה הניסיון היה להקים מקום מאוחד, יחד עם פרויקט גילה והאגודה. לדבריה, בשלב מסוים היא הבינה שלקהילה של טרנסיות ישראל יש צורך במרחב ייחודי, שלא סתם ממוקם בלב זירת הזנות של נווה שאנן.

"המחויבות האישית שלי היא לתת את המענה הזה. כרגע אני שמה את זה על הפרק, כדי שנוכל לצמצם גם את הפערים בקהילה הטרנסית עצמה. אבל זה לא ימנע מאיתנו מן הסתם לשתף פעולה, וגם נשלח לשם חברות במידת הצורך".

סטולר מביעה אופטימיות דומה. "כשיש שני שירותים, המטרה היא לא לצמצם אלא להרחיב את האפשרויות והבחירה. הבית הטרנסי מוקם מתוך איזושהי מחשבה שטרנסיות, בעיקר מי שמגיעות מהעולם של עבודת מין, פחות ירצו לצרוך שירותים כלל טרנסיים, וצריך לאפשר להן מרחב משלהן. זה כמובן לא סותר את זה שהן יכולות במקביל לבוא גם אלינו. הדלת פתוחה.

"פרויקט גילה תמיד נתנו שירותים לנשים עובדות מין, זו אוכלוסייה מרכזית שגילה השקיעה בה, מתוך הבנה שהן החברות הכי מודרות בקהילה שלנו. זה לא משתנה. המטרה היא לתת להן יותר אפשרויות, ולא פחות. באופן כללי אנחנו פה לכל שיתוף פעולה שיקדם את הקהילה הטרנסית".

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
איך אומרים "אורניום מועשר" בפרסית? ילדים בפסטיבל בינלאומי לסרטי ילדים בטהראן

איך אומרים "אורניום מועשר" בפרסית? ילדים בפסטיבל בינלאומי לסרטי ילדים בטהראן

מה שווה תרבות איראנית אם לא לומדים איך לרגל אחריה

לצד שפה ותרבות, תוכנית חדשה לחמש יחידות בלימודי איראן מציעה לבני נוער ללמוד "איך עובד מודיעין" ומה עומד מאחורי "פרשיות ביטחוניות גדולות". בלי ההקשר המודיעיני-ביטחוני, התרבות הזו לא מעניינת, מסביר מחבר התוכנית

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf