צוק איתן: מבצע ההתחברות לעזה
אם "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" היו נסיונות לבודד את הרצועה מהגדה ומישראל, המבצע הנוכחי יביא לתוצאה הפוכה. או שהרשות תגיע לעזה, או שאנחנו נהיה שם. הרעיון שאפשר להיפטר מהרצועה במנותק מהבעיה הפלסטינית פשט את הרגל סופית
התייחסתי כבר בפוסט קודם לעובדה שעזה עדיין מצויה במידה רבה בשליטה ישראלית, גם אם כוחות צה"ל (עדיין) לא מנהלים את חיי היום יום שלה מאז ההתנתקות. אבל היה בהתנתקות ממד עוד יותר בעייתי, שאנשים נוטים להתעלם ממנו גם היום: המחשבה כאילו ניתן לסיים את הכיבוש באזור מסוים, ולצפות שבאזור הזה ישרור שלום, בעוד ששליטת ישראל בחייהם של הפלסטינים באזורים אחרים רק גוברת.
אם ישראל תיסוג מצפון השומרון אבל תעמיק את הכיבוש באזור יהודה, מישהו ברצינות חושב שלא תהיה לה השפעה בכל השטח? כנ"ל לגבי עזה. הטיעון שישראל עזבה את הרצועה וקיבלה בתמורה רקטות טוב אולי לצורכי תעמולה, אבל במציאות ישראל המשיכה את הכיבוש ורק ערכה את כוחותיה (וחלק מהאוכלוסיה האזרחית) בצורה שונה. בדיוק כמו באוסלו.
לא היה מדובר בטעות כמובן. ההיגיון של ההתנתקות היה לסגת במקום אחד כדי לסכל את הקמת המדינה הפלסטינית באזור אחר (הדברים נאמרו במפורש, בין השאר על ידי דב וייסגלס בראיון שלו לארי שביט). התוכנית הצליחה, אולם היא באה במחיר כבד, ואנחנו והפלסטינים משלמים אותו מאז.
הגדה והרצועה הם יחידה אחת, וחלק ממערכת אחת (אם כי שסועה ומסוכסכת). המציאות מלמדת אותנו את הלקח הזה שוב ושוב: החמאס השתלט על הרצועה בכח לאחר שנצחונו בבחירות דמוקרטיות כלליות לא כובד, ואפילו ההתלקחות הנוכחית קשורה באופן הדוק למעצר הדרג הפוליטי של החמאס בגדה לאחר החטיפה. לוחצים במקום אחד, מקבלים תגובה במקום אחר. ישראל לומדת בדרך הקשה שאי אפשר סתם "להיפטר" מעזה; שעזה היא חלק מרכזי מהבעיה הפלסטינית כולה.
מאז 1967 פועלים בין ישראל לשטחים כוחות מנוגדים של היפרדות והתלכדות. אם "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" היו המשכה של הנסיונות לבודד את הרצועה, הפעם הפעולה נראית הפוכה. אפשר לומר שזהו מבצע של התחברות, וכל סיום שלו יכלול מן הסתם איזה מנגון שיחבר את עזה מחדש לרשות הפלסטינית ולגדה, ובאמצעותן – לישראל. זה יקרה אם ישראל תיסוג ובוודאי שזה יקרה אם ישראל תחזור לשלוט ברצועה – תרחיש שעדיין נראה לי לא סביר במיוחד.
העובדה הזו עומדת בשורש ההתלבטות הישראלית כרגע. נראה שלאיש לא ברור איך מסיימים את המבצע הזה. ישראל היתה רוצה לשחזר לאחר המלחמה את המנגנון מהגדה גם ברצועה: שלטון מוגבל שתפקידו להגן על אזרחי ישראל, שפועל בתיאום הדוק עם השב"כ ובמימון גורמים בינלאומיים. נראה שגם המצרים, שלא רוצים לראות את עזה נשפכת לצד שלהם, היו חותמים על המודל הזה.
הבעיה היא שהפלסטינים ויתר העולם קצת פחות נלהבים, במיוחד אחרי שישראל הבהירה שהרשות לעולם לא תהפוך למדינה עצמאית. כך שאני לא בטוח שיש פיתרון לדילמה של הממשלה – לפחות לא במנותק מהשאלה הגדולה: מה ישראל רוצה לעשות עם השטחים?
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית