newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פרשת NSO היא רק סימפטום של האמונה הישראלית בכוחות הביטחון

התרגלנו לפטור כל ביקורת על אמצעי הביטחון במשיכת הכתף של "מלחמה היא דבר מכוער", וכך הפכה "מלחמה" למטפורת ברירת המחדל בכל פעם שאנחנו רוצים לזרוק הצידה את זכויותיו של מישהו. ועכשיו, שלא במפתיע, זה הגיע לתוך הטלפון שלנו

מאת:

המטרה מצדיקה את האמצעים? (אילוסטרציה: pixabay)

במהלך כמה חודשים קצרים צפו אזרחי ישראל בהשתאות כיצד הופכת NSO מיצרנית שערוריות ריגול בחו"ל ליצרנית שערוריות ריגול מקומיות. חברה שהחלה כסיפור גאווה של ההיי-טק הישראלי, שלפני שנה עוד יכול היה שר הביטחון דאז, נפתלי בנט, לגייס אותה לבניית מאגר מידע של ישראלים עבור "המלחמה בקורונה" , גויסה לכאורה למלחמה במפגינים נגד מצעד הגאווה, מצד אחד, ופעיל מחאה נגד בנימין נתניהו, מאידך, שהעז לצאת עם גברים.

לכן היה מרתק כל כך לשמוע את השר לביטחון פנים, עמר בר לב, מסביר שעלינו להחליט אם אנחנו רוצים "משטרה של השוטר אזולאי או כזו שיש לה יכולות טכנולוגיות להתמודד מול משפחות פשע". זאת, בעוד ארגוני הפשיעה ממשיכים להפיל חללים מדי יום במגזר הערבי, והמשטרה משתמשת ביכולותיה הטכנולוגיות דווקא כדי לעקוב אחר מפגינים.

המשפט המדהים הזה ודאי צוחצח ולוטש בדוברות המשרד. הוא נועד לשכנע, והוא אכן משקף אמונה שקנתה לה אחיזה בציבור: המטרה מצדיקה את האמצעים. מה הן כמה זכויות דמוקרטיות עבור המלחמה במשפחות הפשע? אתם לא סומכים על כוחות הביטחון שלכם?

"אנו ישנים היטב בלילה כי אנשים קשוחים עומדים נכונים להפעיל אלימות על אלו שמבקשים להרע לנו". המשפט הזה מיוחס לאורוול, כנראה בטעות, אבל הוא תמצות של עיקר אמונה ישראלי. אנחנו סומכים על כוחות הביטחון. אנחנו יודעים שמלחמות זה דבר מכוער, ומלחמות שנערכות בצללים דורשות אמצעים אפלים. אנחנו רוצים לישון היטב בלילה.

ובאמת, אנחנו מוכנים לתת הרבה מאוד קרדיט לכוחות הביטחון. חודשים לפני שנחשפה עומק ההשחתה של משטרת ישראל, כבר ידענו שפגסוס הושתלה בטלפונים של פעילים פלסטינים, ידיעה שהתקבלה בפיהוק.

לפני כן פירסם ה"וושינגטון פוסט", בהתבסס על עדויות שאספנו ב"שוברים שתיקה", כי הצבא מפעיל מאגר מידע ביומטרי של פלסטינים בשם "להקת זאבים", ושמצלמות חכמות בחברון משקיפות ישירות לבתי פלסטינים. גם לחשיפה הזו היה הד ציבורי מועט.

כולנו ידענו שמידע שאוספים ביחידת 8200 משמש לאיים על להט"בים פלסטינים בהוצאה מהארון אם לא יהפכו למשתפי פעולה. יוצאי 8200 סיפרו את זה לציבור הישראלי ב-2014. המשכנו הלאה.

זה הגיוני, הרי לפני כן הסכמנו בשתיקתנו לעינויים ולמעצרים מינהליים. שתקנו גם על הפגנות הנוכחות, כתרים, וסגרים על ערים שלמות. זה ביטחון, ואנחנו רוצים לישון היטב בלילה. פוליטיקאים ישראלים מרגיעים את הציבור באמצע מגיפה ש"לא יהיה סגר", בעוד סגר על פלסטינים נשלף על אוטומט, כענישה על מחבל שיצא מהעיר או כי אנחנו בדיוק חוגגים יום עצמאות או את חג החירות.

התרגלנו לפטור כל ביקורת על אמצעי הביטחון במשיכת הכתף של "מלחמה היא דבר מכוער", וכך הפכה "מלחמה" למטפורת ברירת המחדל שלנו בכל פעם שאנחנו רוצים לזרוק הצידה את זכויותיו של מישהו. אלא שהשליטה הצבאית שלנו בשטחים אינה "מלחמה", היא סכסוך המנוהל באמצעים שלעתים קרובות מכוונים נגד חפים מפשע; המאבק בקורונה אינו מלחמה, אלא מדיניות של בריאות הציבור; והתמודדות עם משפחות פשע תובעת עבודה משטרתית יסודית, ולא טנקים.

ביקורת על גופי הביטחון נדרשת בדיוק מפני שקשה לנו לדמיין שהשיטות שלהם ישמשו גם כנגד ישראלים נורמטיביים, ובדיוק מפני שהפיתוי להשתמש בקיצורי דרך גדול כל כך. כל עוד נמשיך לעסוק ב"הסברה" במקום בביקורת, נמשיך לא לדעת מה אנחנו שולחים חיילים לבצע בשטחים, ונמשיך אחר כך לקבל את מה שעשינו בשטחים גם בתוך הקו הירוק. עזבו הקו הירוק, גם בתוך הטלפון שלנו.

אבנר גבריהו הוא מנכ"ל שותף של ארגון שוברים שתיקה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מחאת סטודנטים של אוניברסיטת SOAS בלונדון, ב-15 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

מאחר שאילוז אינה יכולה להכחיש את המוסר של תנועת הסטודנטים, היא טוענת שהיא מושפעת מהיבטים אנטישמיים הטמונים ברבדים תרבותיים עמוקים של הלא מודע. מחאת סטודנטים של אוניברסיטת SOAS בלונדון, ב-15 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

כשחוקרת ממירה מדע בעיסוק בלא מודע: תגובה לאווה אילוז

אילוז מקדישה מאמר שלם להוכחת הטענה כי מחאות הסטודנטים במערב הן אנטישמיות. אך כיוון שטענה זו משוללת כל בסיס עובדתי, היא גולשת לפסאודו-מדע ואף ממציאה הגדרה מוזרה משלה לאנטישמיות. זה מה שקורה כשמתעקשים לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf