newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך מגייסת הפרקליטות הצבאית את פייסבוק כדי להחליף את המעצרים המנהליים

פעם כשלא היה בסיס ראייתי למעצר הצבא השתמש בכליאה ללא משפט. עכשיו הפלסטינים כותבים את כתבי האישום נגד עצמם. על קירות פייסבוק. התובע הצבאי רק עושה קופי ופייסט. כחמישים עצורים נשפטים כיום על סטטוסים

מאת:

כותב אורח: ג'ואד בולוס

נציג הפרקליטות הצבאית של הכיבוש לא היסס להעביר את תגובתו הברורה לשופט בבית הדין הצבאי בעופר בעניינו של האסטרופיזיקאי, פרופ' עימאד ברגותי, כשזה עוד היה במעצר מנהלי.

לשאלת בית המשפט מדוע לא נעמיד אותו לדין בשל הודאותיו, מבחינת החומר הגלוי הקיים כרגע אין אפשרות להעמיד את המערער לדין. זאת משום שלמעט פוסט אחד, הפוסטים שנמצאים בתיק החקירה הם כאלו העומדים ברף הנמוך מאוד של הסתה… בשלב זה אין כל חומר גלוי אשר ניתן להשתמש בו לצורך העמדה לדין של המערער.

כך, לשון פרוטוקול הדיון.

תגובת הפרקליטות לא שיכנעה את השופט, שניסה להסביר לפרקליט הצבאי (שנאם בהתלהבות מסורתית של כובש) שאין סיבה משכנעת להשאיר את האסיר מאחורי סורג ובריח, במיוחד לאור העובדה שמדובר במרצה ידוע ברמה עולמית. עצם זה שפרופ' ברגותי ביטא את דעתו בדף האישי שלו באחת הרשתות החברתיות לא מהווה עילה מוצדקת לשים אותו במעצר מנהלי, אפילו אם הוא הביע עמדה לא אהודה.

בסוף הדיון ביום חמישי לפני כשבועיים (26.5) קיבל השופט, שעובד כעורך דין בחייו האזרחיים, את הערעור שהגשתי והורה לבטל את צו המעצר המנהלי נגד עימאד ברגותי. ההחלטה נכנסה לתוקף ביום ראשון שלאחר מכן.

והנה הופיע מחזה האבסורד: עימאד ברגותי לא שוחרר כצפוי. בשעות הבוקר הוא נלקח מכלא עופר לפגישה עם אנשי ביטחון שחקרו אותו קצרות. משם הוא הועבר לבית המשפט בעופר, רק בשביל לגלות שהפרקליטות הצבאית עומדת להגיש נגדו כתב אישום ארוך בגין הסתה, ודורשת להשאיר אותו בכלא עד סוף ההליך המשפטי בעניינו.

> "פיגוע פייסבוק": כך מנסה הצבא להוכיח שסטטוס הוא עילה למעצר

כלא עופר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כלא עופר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כשעוברים על כתב האישום כל הסיפור מתגלה בערוותו. עמוד הפייסבוק של ברגותי הפך לכתב האישום נגדו, וכוחות הכיבוש הגדירו את כל מה שהוא פירסם כחומר הסתה מסוכן. הפרקליט בעצם העתיק את הפוסטים שעלו בעמוד אחרי אירועים שונים שקוממו את הפרופסור, ושאחריהם הוא ביטא את הכעס ואת חוסר הסבלנות שלו, וכך – לטעמו של התובע הצבאי – הונחו היסודות להרשעתו.

במקום מחאה: פייסבוק בבתי קפה

סיפורו של פרופסור עימאד ברגותי אינו הראשון מסוג זה, והוא בהחלט אינו האחרון. מאמצע השנה הקודמת מערכת המשפט הצבאית מכשירה את עצמה לתמרן ולהתמודד עם מתקפות יחידים בזירות הפייסבוק והטוויטר של מתנגדי הכיבוש, שמתישים את כוחות הצבא עם פוסטים, לייקים, קרירטורות וסיסמאות. המומחים מתכוננים להילחם בתופעה הזאת כמו שרק מומחי הכיבוש יודעים לעשות, מומחי הכיבוש שעוד מעט ימלאו לו חמישים שנה של יהירות ואלימות.

פעולותיה אלה של הפרקליטות הצבאית מגיעות דווקא לאחר שרחובות פלסטין התרגלו לדממה, לאחר שהלילה שקע בעייפות והדורות החדשים התעוררו לגלות את עזה ירוקה ואת הגדה המערבית אפרורית, ללא אף אחד מצבעי הקשת, ולאחר שאבק זירת ההתנגדות שקע. בחיים בפלסטין המלים רוקנו מתוכן והפעלים נהיו חסרים, ואף אחד כמעט לא מפגין או מתקומם או מתנגד.

חכמינו היו אומרים שמול כל כוח יש להפעיל כוח כפול. ואתם שכחתם את האמירה הזאת, אבל דווקא הכובש מיישם אותה דרך קבע. זהו עידן האביב הערבי והמהפכות האפשריות, אמרו ההוגים, והמדענים הוציאו דרשות, היטיבו להתבטא והוליכו אותנו שולל, ודורות שלמים צייצו ולייקקו אחד את השני, ובסופו של דבר לא היה גינוי ולא מחאה, לא כעס ולא צער, לא נהר של זיעה, ולא עיניים בוכיות. כל מה שיש זה כיכרות של חוסר אונים ובתי קפה מפוצצים בדפי פייסבוק. וישראל עדיין כובשת, בשתי ידיה, רובצת בכל פינה, ובבתי המשפט שלה היא פוסקת פסיקות של עוולה ואי צדק.

הגשת כתב האישום נגד עימאד ברגותי הגיעה בתזמון מושלם עם הגשתם של כמה כתבי אישום דומים, שהבולט ביניהם היה נגד העציר סאמי אל-ג'נאזרה, ששבת רעב ממושכות נגד המעצר המנהלי שלו. בפעולה דומה לזו שננקטה נגד עימאד ברגותי, הפרקליטות הצבאית אכן ביטלה את צו המעצר המנהלי נגד אל-ג'נאזרה, ובמקומו הגישה כתב אישום בהסתה, אחרי שהעתיקה, כצו האופנה כיום, קופי ופייסט, את כל הפוסטים שפרסם בפייסבוק. כל נשיפה שלו הפכה להאשמה, וכל שאיפה למכשול.

שוב המעצר המנהלי הוחלף בכתב אישום שנרקם מסטטוסים.

משרתים את המערכת שכובשת אותנו 

בחזית אחרת ההתפתחויות האלו הגיעו באותו זמן עם ההודעה החשובה שפירסם ארגון "בצלם", שפועל מזה 25 שנים לתיעוד ומעקב אחר פשעי הכיבוש, בין היתר על ידי הגשת מאות תלונות לגופים הצבאיים האחראיים, שכוללים את הפרקליטות הצבאית והיועץ המשפטי לממשלה.

"עלה התאנה של הכיבוש", כך קרא "בצלם" לדו"ח שסיכם 25 שנים של עבודה, ובו נאמר, פחות או יותר, "די! אנחנו לא נפנה אליכם יותר. אתם אינכם יותר מעלה תאנה שמסתיר את פשעי הכיבוש. אנחנו ב'בצלם' הבנו, אחרי רבע מאה, שהיינו רק קבלני משנה עבורכם".

> חשיפה: הצבא עוקב אחרי עמודי פייסבוק. גם שלכם

נעצרה בגלל שיר שכתבה וסטטוסים שפרסמה בפייסבוק. המשוררת דארין טאטור

נעצרה בגלל שיר שכתבה וסטטוסים שפרסמה בעמוד פייסבוק. המשוררת דארין טאטור

הפניות של בצלם לצבא אפשרו לישראל להתפאר בפני העולם שהיא עוקבת אחר תלונות ושחייליה נותנים דין וחשבון על מעשיהם בצורה הוגנת ושקופה. אך הנסיונות של בצלם לשתף עם הצבא פעולה כדי לחשוף את האמת ולדאוג שחיילים שביצעו פשעים יתנו דין וחשבון – רק נתנו לישראל את ההזדמנות והתירוצים לשכנע את הגורמים המשפטיים בעולם שהיא ממלאת את החובות המוטלים עליה כמדינה כובשת שמתחשבת באמנות הבינלאומיות. כך בעצם, אומרים בבצלם, פעולות הארגון תרמו לחסינות של ישראל מול הצדק האנושי הבינלאומי.

אני ממליץ לקרוא את הדו"ח של "בצלם", שמעלה כמה נקודות חשובות וחושף את שיטת העבודה של הממסד הישראלי ביחס לחשדות כלפי חיילים. הדו"ח מאפשר לקוראים להבין בבירור את האמת הגלויה והפחות גלויה: מנגנון החקירות הצבאי הוא לא יותר מעלה תאנה שמסתיר את ערוות החיילים והפשעים שהם מבצעים. ממנגנון זה בצלם מחליטים להתנתק אחרי כרבע מאה, ולא לשמש כעלה תאנה בעצמם.

ואתם, מתי תתעוררו משנתכם העמוקה? שכן אם המנגנון של הפרקליטות הצבאית והיועץ המשפטי לממשלה הם עלי תאנה, מה נאמר על בתי המשפט הצבאיים של אותו הכיבוש? אלה הם אבני הריחיים שטוחנות את השנים של פלסטין והפלסטינים, וטוחנות את פרחיה בוקר וערב.

כך, לדוגמא נוספת, בעודי כותב את המאמר הזה הוציא בית המשפט הצבאי בעופר פסק דין נגד תושב פלסטיני מאל-ח'דר בנפת בית לחם, ששולח אותו לשנת מאסר ועולה לו באלפיים שקל קנס, אחרי שהוא הורשע בהסתה לאחר שפירסם בחמישה ציוצים או סטטוסים תמונות וסרטונים של שהידים פלסטינים או של אנשים שביצעו פעולות דקירה וכו'.

ההודעה של "בצלם" אמורה להוות התראה עבור ארגוני החברה האזרחית לגבי שיתוף הפעולה שלהם עם בתי המשפט של הכיבוש. בבתי המשפט הצבאיים יש היום יותר מחמישים כתבי אישום שמסתמכים על פוסטים שהמואשמים פירסמו בדפי פייסבוק פרטיים, ואותם כותבים מחכים עכשיו לגזר הדין שייתן להם הכיבוש. הכיבוש לא ירחם על הדור שזנח את הכיכרות ואת קירות מחנות הפליטים, גם אחרי שהפכו הפלסטינים את הקריאות ברחובות לציוצים והאבנים הפכו ללייקים. הכיבוש נשאר אותו כיבוש והוא ימשיך להגיב באותה צורה: בכדורים שלו ובחוקים שלו. עד מתי?

ג'ואד בולוס הוא עורך דין בולט לזכויות אדם, פרשן פוליטי וסופר, במקור מכפר יסיף וכיום מירושלים, שעובד כראש המחלקה המשפטית במועדון האסיר ברמאללה, ובין היתר מייצג אסירים פלסטינים בבתי המשפט הצבאיים. הפוסט פורסם במקור בערבית באתר אל-ערב, ותורגם על ידי דימה דראושה

> מאסר על הסתת פייסבוק? רק לערבים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

היוזמה נדחתה על ידי ישראל וגוועה עד מהרה. חברי יוזמת השלום הערבית בפגישה עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי בפריז, 12 בינואר 2014 (צילום: משרד החוץ האמריקאי)

שלום מבוסס זכויות: הצעה ערבית חדשה לפתרון הסכסוך

לפני יותר משני עשורים, יוזמת שלום ערבית הציעה לישראל הסכם שלום קיבוצי תמורת סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית. ישראל דחתה את היוזמה. כעת מציע שר החוץ הירדני לשעבר יוזמה ערבית מבוססת זכויות, ואת הדרך למימושה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf