newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"עם ישראל רעב, והמדינה מציעה אפס אחד גדול"

במשך שנים, ארגוני חלוקת מזון הצליחו למתן את חוסר הביטחון התזונתי בחברה החרדית. אבל הקורונה מאיימת לערער את שיווי המשקל הזה. התרומות פחתו והביקוש עלה באופן דרסטי. שיחות עם מנהלי ארגוני חלוקת מזון

מאת:

לפי הגדרת המוסד לביטוח לאומי, ביטחון תזונתי כולל זמינות של מזון, משאבים לרכישת מזון ואיכות המזון מבחינה תברואתית ותזונתית. שיעור המשפחות באוכלוסייה החרדית החיות באי ביטחון תזונתי קל, מתון או גדול עומד על 26 אחוז, גבוה פי שניים משיעורו בקרב האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית (13 אחוז) וגבוה גם מהשיעור בכלל האוכלוסייה – 19 אחוז.

פער זה בין חרדים ללא חרדים קטן לעומת מדד תחולת העוני, שם שיעור העניים בקרב החרדים גבוה פי ארבעה מהשיעור בקרב לא-חרדים. נתון זה מלמד, שרק חלק מהמשפחות החרדיות הנמצאות מתחת לקו העוני חיות גם באי ביטחון תזונתי.

הממצאים הסטטיסטיים היבשים הללו, שנלקחו מתוך שנתון החברה החרדית לשנת 2016 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, מספרים סיפור עמוק על החברה החרדית. מצד אחד, היא סובלת מעוני עמוק, אבל מצד שני היא יודעת לטפל בביטחון התזונתי של חבריה, שרבים מהם ילדים. קרן אור בתוך האפלה.

אחת הדרכים הנפוצות והמוכרות להתגבר על חוסר הביטחון התזונתי אצל החרדים היא חלוקת מזון לנזקקים באופן קבוע. לקראת החגים, החלוקה צומחת למימדי ענק, בחסות ארגוני החסד שמנהלים מבצעים מורכבים כדי לדאוג לנזקקים, ולא רק מבני הקהילה החרדית.

מי שתרם בעבר הפך עכשיו לנזקק. הכנת לחלוקת מזון לנזקקים (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מי שתרם בעבר הפך עכשיו לנזקק. הכנת לחלוקת מזון לנזקקים (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

חלק גדול מהמזון מגיע משְווקים סיטונאיים, שם נזרקים מדי יום כמויות ענק של מזון מתכלה, בעיקר יבול חקלאי. באמצעות לוגיסטיקה ואמצעי שינוע מורכבים, העמותות מצילות את המזון ובמקום להגיע להשמדה, הוא מגיע לפיות של אנשים רעבים.

לקראת ראש השנה, אחד משתי עונות השיא של החלוקות (השני הוא פסח) שוחחנו עם כמה מנהלי עמותות.

יעקב נוראני, מנכ"ל עמותת בית לחם יהודה, ארגון שקיים שבע שנים ועוסק אך ורק בחלוקת מזון, מספר שהתחיל בחלוקת מזון אחרי שאחיו, יהודה, נפטר לפני כשמונה שנים מסרטן. "רצינו להקים פעילות לקהילה לזכרו, והחלטנו ללכת על הדבר הבסיסי ביותר: לחלק כיכרות לחם ושקיות חלב למשפחות במצב סוציו אקונומי נמוך בשכונה של ההורים שלי, שכונה שהתאפיינה במשפחות הנמצאות במצבים קשים במיוחד", מספר נוראני.

לכמה משפחות אתם מחלקים?

"התחלנו עם חלוקה קטנה, שכונתית, צנועה, וכיום עמותת "בית לחם יהודה", מאכילה יותר מעשרת אלפי משפחות בחלוקות שבועיות של מגוון מוצרי המזון. הסל שלנו כולל כיום מוצרי מזון יבשים, מוצרי חלב, מאפים, פירות וירקות ושתיה, לצד מוצרים משלימים כגון מוצרי ניקיון, מוצרי היגיינה לבית, ועוד".

איך זה מתבצע?

"מדי בוקר המשאיות שלנו יוצאות מהמרכז הלוגיסטי של העמותה באזור התעשייה ברמת סיב בפתח תקווה, ואוספות עשרות טון מזון מכל החברות והמפעלים במשק, חלקן חברות קטנות, וחלקן חברות מהגדולות במשק.

קיצוץ של קרוב ל-40 אחוז. יעקב נוראני

קיצוץ של קרוב ל-40 אחוז. יעקב נוראני

"לאחר האיסוף, המזון מגיע אל מערך המיון האחסון והמיון במרכז הלוגיסטי של העמותה. בנינו שלושה חדרי קירור והקפאה גדולים במיוחד לצורך אחסון כל המזון, כך שבסך הכל ניתן לאחסן במקום יותר מ-700 טון בו זמנית. מדי חודש אנחנו מחלקים לאלפי המשפחות יותר מ-2200 טון מזון שהצלחנו להציל".

מה אתם עושים לקראת החגים?

"כעמותה שפועלת כל השנה, מסביב לשעון, אנחנו לא מתמקדים רק בחלוקות שנתיות לפני החגים, אלא בחלוקות על בסיס קבוע. בחגים אנחנו מגדילים את כמויות המזון, בעקבות הצריכה שגדלה משמעותית בימים האלה. אנחנו גם מוסיפים מוצרים מיוחדים בהתאם לסוג ואופי החג, כדי שלא תישאר אף משפחה ללא אספקה בסיסית.

איך הקורונה השפיעה על הביקוש, תרומות, ואופן הפעילות?

"מצד אחד, תרומות המזון ממפעלים ומחברות גדלו באופן ניכר. מצד שני, גם עלויות התפעול גדלו. אנחנו מקבלים מאות פניות חדשות לתמיכה מאנשים שחלקם אף תרמו לנו בעבר, ובעקבות המשבר הכלכלי, הגיעו לצד השני – המקבל.

התרומות הכספיות לעמותה ירדו באופן ניכר, קיצוץ דרסטי של קרוב ל-40 אחוז, מה שמקשה עלינו מאוד את המשך תפעול המרכז הלוגיסטי".

נורית כהן, מנהלת בעמותת טל חיים, עמותה ותיקה שקיימת כבר 30 שנה בפתח תקווה, מספרת שהעמותה שלה התחילה לאחר שאשה פנתה אל רב שכן בבקשת עזרה. "ברגע שמתחילים לעזור, מגיעים עוד ועוד אנשים ולקחנו על עצמנו את המשימה", אומרת כהן. "היום אנחנו ארגון שדואג קודם כל להזנה, אבל אנחנו גם מנסים לעזור ליציאה ממעגל העוני במקרים שאפשר".

לכמה משפחות אתם מחלקים?

"התחלנו עם משפחה אחת לפני יותר מ-30 שנה והיום אנחנו מסייעים לאלפי משפחות. יש לנו אקסל מסודר ואנחנו עוקבים אחרי כל הפעילות שלנו".

איך זה מתבצע?

"אנחנו מקבלים את הפניות שלנו דרך מחלקת הרווחה של עיריית פתח תקווה. יש לנו עובדת סוציאלית, שבודקת לעומק כל משפחה. אם היא מתאימה, היא מקבלת סל מזון חודשי. יש כאלה שמגיעים לקחת בכוחות עצמם ויש כאלה שמביאים להם הביתה. השינוע זו עבודה מורכבת. צריך קירור ואחסון ומערך מתנדבים שימיין ויסדר. אבל חשוב לנו שעלות התפעול תהיה הכי נמוכה שיש. זה נטו סיוע.

בישראל לא חסר אבל הוא לא מגיע למי שזקוק לו. שוק מחנה יהודה בירושלים השבוע (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

בישראל לא חסר אבל הוא לא מגיע למי שזקוק לו. שוק מחנה יהודה בירושלים השבוע (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

מה אתם עושים לקראת החגים?

"בחגים אנחנו מחלקים גם למשפחות הקבועות וגם לכאלה שבמהלך השנה מסתדרות איכשהו, אבל בחגים לא עומדות בעומס. אנחנו גם מוסיפים מוצרים שקשורים לחג כמו דבש ורימונים".

איך הקורונה השפיעה על הביקוש, על התרומות, ועל אופן הפעילות?

"כמות הפניות גדלה דרסטית. עבור יותר ויותר משפחות, הסל הזה הפך להצלת נפשות. כפשוטו. הטלפון לא מפסיק לצלצל. המצב קשה, אנשים שהיו להם רזרבות, הגיעו לקצה והם פונים לעזרה. לא  מדובר ב'פינוק' עבור הארגון והמשפחות. מדובר בהבטחת סל מזון בסיסי לאלפי נפשות.

"במקביל, משבר הקורונה גרם לעצירה כמעט מוחלטת של התרומות, דבר שמעמיד את הארגון בפני מציאות בלתי אפשרית.  מצד אחד, צורך הולך וגדל של משפחות בתמיכה ברמה הבסיסית ביותר. מצד שני, חוסר יכולת לענות על הביקושים הרגילים – ובוודאי שעל הביקושים החדשים – בעקבות הצמצום הדרסטי בכמות התרומות. יצאנו בקמפיין גיוס המונים כדי לגייס את הסכום הדרוש לחלוקת המזון למשפחות.

מאיר קווין, מנכ"ל רפואה ושמחה, איך התחלתם?

"הקמנו את העמותה ב-2004 סביב עשייה לחולים, אמבולנסים למוגבלי תנועה ורשת אונליין כמענה להסעות לאנשים חולים שלא יכולים להגיע בכוחות עצמם לבתי חולים. עסקנו בעיקר בהסעות ושינוע תרופות. כשפרצה הקורונה, נכנסנו לתחום של הביטחון התזונתי. בגלל הצורך של שינוע מזון למבודדים וחולים.

"יש מוקד האחראי על פניות בכל הארץ ומתנדבים בכל הארץ וקבוצות מתנדבים, שאחראים על השינוע. אין נקודה בארץ שאנחנו לא מגיעים אליה, ויש לנו גם פריסה ברחבי העולם. אם מישהו נתקע איפשהו בעולם עם בעיה רפואית, נדאג לו למזון כשר ולתרופות.

"בשנה האחרונה הפעילות הכפילה את עצמה אקספוננציאלית, ממש כמו הקורונה. אם פעם היו שני עובדים במשמרת, בימים העמוסים עבדו 11 עובדים! זו גידול במאות אחוזים.

"דרך הקבוצות אנחנו מעבירים תרופות ומזון כשר. המוקד שפועל בירושלים מקבל פניות מכל המגזרים וגם המתנדבים מכל המגזרים. 20 קבוצות מתנדבים אצלינו הם של ערבים ובדואים".

איך הקורונה השפיעה עליכם?

"אני רוצה לדבר על משהו שמעטים מדברים עליו: משבר העמותות. העמותות העוסקות בחירום סובלות מירידה דרסטית בהיקף התרומות ובמקביל נרשמת אצלן עלייה בהיקף הפעילות. הגענו למצב של 500 מקרים ביום. מדובר במשבר כלכלי חמור, שמשום מה לא מקבל מספיק ביטוי בתקשורת. אנשים צריכים לדעת שיש בישראל המוני אנשים רעבים ואין לזה מענה. זה לא רק אנשים מבודדים וחולים. אנשים מבקשים לחם כי אין להם ארבעה שקלים לקנות. בן אדם מתקשר ואומר: אין לי מה לאכול. כל מי שעושה חלוקות יספר על יחס בלתי פרופורציונלי בין ההיצע לביקוש. לא משנה אם זה פירות, קפואים או מוצרים יבשים. עם ישראל רעב.

המדינה לא עוזרת. ילדים עוזרים לסדר מזון בעמותת רפואה ושמחה (באדיבות רפואה ושמחה)

המדינה לא עוזרת. ילדים עוזרים לסדר מזון בעמותת רפואה ושמחה (באדיבות רפואה ושמחה)

"המונים איבדו את פרנסתם בקורונה. גם מארגונים אחרים שומעים אותו דבר. מה שמחלקים נחטף. יש רעב כפשוטו. אף אחד לא בא לאנשים שצריכים להיסגר בבית. לא נותנים מענה. אסור לעבוד, אבל אף אחד לא דואג. משפחה שלימה בבידוד, מי דואג לביטחון תזונתי? מי עושה להם קניות? זו עבודה מצילת חיים. בלעדי ארגוני הסיוע, על כל אחד שהיה מת מקורונה היו מתים עוד שלושה.

"עם ישראל מתגייס ונותן מכל הלב, אבל עדיין יש המון מקום להוסיף. כמה שיש, הביקוש גדל. בבת אחת נכנסו למעגל הנעזרים עשרות אלפי אנשים, שלא היו בו בכלל. הם פוטרו, או בחל"ת, או בבידוד. המדינה מציעה אפס אחד גדול. כלום. אפילו ההלוואות זה ברמת ההצהרה יותר מהמציאות.

"אני, לדוגמה, משלם מס מעסיקים. מהמדינה אין לי תקציב בכלל. עם התרומות אני משלם משכורות. היה אפשר לתת הקלה במס, להוריד בארנונה. דחייה. שום דבר. כל מה שאפשר להקשות, מקשים.

לא מדברים על משבר העמותות. מאיר קווין (באדיבות רפואה ושמחה)

לא מדברים על משבר העמותות. מאיר קווין (באדיבות רפואה ושמחה)

"המדינה לא מנהלת את האירוע. אין פתרונות לשום דבר. ניצול שואה בן 90  פנה אלי בוכה: אני משלם לקופת חולים 50 שנה כמו שעון. מה ביקשתי? אני  צריך תרופות ואני לא יכול לצאת מהבית. תשלחו שליח ב-20 שקל פעם בשבוע. מה אנחנו אומרים לכל האנשים האלה? מה המדינה אומרת לאותם אנשים?

יש בתי תמחוי, שקשישים ומחוסרי דיור אכלו בהם ארוחה חמה. סגרו אותם בגלל הקורונה".

התמונה שעולה מהשיחות האלה עגומה. בישראל לא חסר אוכל, צריך רק לבקר בשוק הסיטונאי, כמוני, כדי להתרשם מהכמות ומהמגוון. ארגוני ההזנה מצילים מזון שמיועד להשמדה, טונות על גבי טונות של אוכל שהיה עובר גריסה אם לא היה נמכר. אבל את העבודה הזו עושים ארגונים שמגייסים תרומות ומפעילים מתנדבים. מערכות הרווחה בישראל מסתמכות על הארגונים האלה שאינם נתמכים על ידי המדינה.

לא מן הנמנע, שהקורונה והעומס המכופל המופעל עליהם, יגרום לחלק מהארגונים האלה לקרוס. האפשרות שאלפים יופקרו לגורלם היא לא דמיונית. נראה שהסלוגן האהוב על ראש הממשלה מתאים פה בהקשר אחר לגמרי: הגיע הזמן לעסוק בחיים עצמם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf