על האסון של הממשלה הזאת ישלמו הנשים המוחלשות ביותר

אני בטוחה שאף אחת לא תופתע מהקביעה שמצבנו, הנשים, במרחב המשותף הזה לא מזהיר במיוחד. אנחנו לא צריכות את הממשלה הזאת כדי להבין שבכל מדד כמעט, אנחנו הנשים – ערביות ויהודיות – מדשדשות מאחור, במספרים ובמדדים: תעסוקה ופערי שכר; ייצוג באקדמיה, במקצועות ההנדסה, בעמדות ניהול בכירות; ייצוג פוליטי בכנסת וברשויות המקומיות, ומה לא?

אנחנו גם נפגעות יותר מאלימות, יותר עניות, יותר נזקקות לדיור הציבורי, יותר פוקדות את דלתות שירותי הרווחה, יותר נופלות קורבן לפגיעות מיניות, ובאופן כללי מופלות לרעה הרבה יותר.

כל הדברים האלה אינם אשמתה של הממשלה הנוכחית. נכון, ההסכמים הקואליציוניים הבהירו היטב שחברי הממשלה לא סופרים את הנשים, והפגיעה בבג"ץ ובמערכת המשפט בכללה תפגע גם במעט ההגנות הקיימות. אבל זה לא כאילו שחיינו בגן עדן לפני בחירות נובמבר 2022. אז למה הפמיניסטיות מזועזעות כל כך מההפיכה המשטרית שמתרחשת בימים אלה?

ניצלתי את יום האישה, שחל אתמול (רביעי), כדי לשאול את מיטב המוחות הפמיניסטיים בחברה הערבית והיהודית מה בעצם קורה כאן עכשיו, ומדוע זה מעורר חרדות גדולות כל כך. אבל קודם, בניסיון לחפש קצת תקווה והרגעה, התחלתי את המסע עם האיש "הכי שפוי וראוי וממלכתי" בפוליטיקה הישראלית, שבו תולים תקוות גדולות למנוע את הפילוג בעם היהודי – נשיא המדינה, יצחק הרצוג. נסענו כמה נשים לבית הנשיא עם ניירות עמדה וטיעונים מפה ועד הודעה חדשה נגד הממשלה וזממה, בתקווה שהוא ורעייתו יבינו לליבנו, ויבטיחו לנו שיהיה בסדר.

אם לסכם את דבריו במילים שלי: אני איתכן, מזועזע כמוכן. אין מנכ"לית אחת במשרד אחד בממשלה הזאת. הרי אתן מכירות אותי, את אישתי ואת סבתא שלי. זה לא טוב המצב הזה. אבל, נשים יקרות, אני מציע לכן לא לצפות ממני להרבה. הממשלה נבחרה לפי חוק, הצדדים עקשנים, והמלאכה רבה. תנו לי לנהל את המו"מ שהם לא רוצים להשתתף בו, ואתן תמשיכו במחאה שלכן. מאוד מאוד מרשים המיצג 'סיפורה של שפחה'. אהבתי.

אה, ועוד משהו אורחות יקרות, פתחו שיח כן ואמיץ עם פורום קהלת. אולי ייפתח פתח למשהו טוב. תמשיכו ללחוץ, אבל לא עליי…

הצטלמנו ויצאנו עם המסר המעודד: "אם אין אני לי, מי לי", לנחם אחת את השנייה ולהמשיך במאבק.

עו"ד אלה אלון, מנכ"לית עמותת איתך معك (מעכי) – משפטניות למען צדק חברתי, אומרת שבצל איומי הממשלה החדשה והשינויים המשטריים שהיא מקדמת, ישראל מתרחקת ממפת הדרכים החברתית שמתווים היעדים הגלובליים לפיתוח בר קיימא של האו"ם עד 2030, בכל הנוגע לאפליית נשים ונערות, מיגור האלימות והניצול של נשים ונערות, השתתפות מלאה במנהיגות ובקבלת החלטות ועוד.

לדבריה, "לא רק שאנחנו לא מתקדמות להשגת היעדים, אלא שאנחנו חוות נסיגה משמעותית לאחור, למשל ברצונם של גורמים בקואליציה לבטל חקיקה שמונעת אפליה. גם בנושא האלימות המגדרית, נראה שבמקום לפעול להגן על נשים רבות שחיות תחת אלימות ושחייהן בסכנה (ארבע נשים כבר נרצחו מתחילת השנה; ס"ס), הקשב של השר לביטחון לאומי מופנה דווקא לארגונים קיצוניים, שמתנגדים לכל צעד שמגן על נשים. ולא רק שנשים מקבוצות מגוונות באוכלוסייה לא מקבלות ייצוג בתהליכי החקיקה וקביעת המדיניות ושצורכיהן אינם נלקחים בחשבון, כעת מאיימת הממשלה על המוסד שאליו הן יכולות לפנות כדי למנוע עוול שנגרם להן – מערכת המשפט".

ואם זה לא מספיק, אלון אומרת שעל האסון של ממשלת בן גביר וסמוטריץ' ישלמו הנשים הכי מוחלשות בחברה. "בחסות הכאוס, הממשלה פועלת באינטנסיביות רבה להריסת בתים בנגב, במזרח ירושלים ובמקומות נוספים, כשלמשפחות שביתן נהרס אין פתרון של דיור חלופי. המשמעות בפועל היא שנשים, נערות, ילדים וילדות נזרקים לרחוב ונותרים ללא קורת גג. שלא לדבר על ההשפעה השלילית של חיים תחת איום בשל הרס ואובדן הבית. מדובר בפגיעה חמורה במיוחד גם בהיבטים של הזכות לחינוך, לפרטיות, לחיים בכבוד, לדיור, לבריאות ועוד".

"חובה לעבור מעמדת הקורבנות לעמדת המנהיגות"

רלה מזלי, רכזת קואליציית "האקדח על שולחן המטבח", מודאגת פחות מהמתקפה על בג"ץ ויותר מהיוזמות של חברים בממשלה להפצת נשק במרחב הציבורי. לדבריה, "שנאת הנשים שמאפיינת בבירור את הממשלה הנוכחית קשורה בקשר הדוק גם בשנאת פלסטינים, להטב"קים, מהגרים ועוד. זו ממשלה שמתכננת לשמר גם בכוח הנשק את המרחב שנלקח במחטף. נשק בידי עוד ועוד גברים יהודים נועד לאיים ולירות קודם כל על פלסטינים – אזרחי ישראל ותושבי השטחים – אבל גם על עשרות אלפי נשים, 'אחרים' מקבוצות מוחלשות שונות, וגם על מי שמוחים ומתנגדים".

ד"ר יופי תירוש, סגנית דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ואקטיביסטית לקידום זכויות אדם, חוששת מהתבשיל של "פשרה", שעלול להוביל לכך שנשים ישלמו את המחיר על הסכם שנחתם בין גברים במחשכים. לדבריה, "יש הרבה דיבורים בשבועות האחרונים על מגעים לקראת פשרה. חשוב לעצור את הבליץ החקיקתי, אבל לנו כנשים חשוב להבהיר – לא נקבל פשרות שיקריבו את זכויותינו, וייעשו על הגב שלנו. מדברים, למשל, על פשרות בנושאי דת ומדינה. זה לא יעצור בחמץ בבית החולים או בתחבורה ציבורית בשבת. הראשונות שייפגעו יהיו הנשים, שיתבקשו, כמו תמיד, לוותר על זכויותיהן הבסיסיות למען אחדות לאומית בין גברים".

עו"ד חנאן אל סאנע, שפועלת שנים לקידום נשים בדואית בנגב, אומרת: "בזמן שאנחנו עסוקות בקידום זכויות יסוד כמו הזכות לדיור, הנגשת חינוך ושירותי בריאות, הממשלה הזאת רוצה להחזיר את הנשים הבדואיות עשרות שנים אחורה, עם שיח המשילות בנגב והשליטה וההסדרה היהודית בנגב. בעבר, בג"ץ הגן על זכויות נשים בדרום, למשל חייב את המדינה לבנות בתי ספר תיכוניים בעקבות עתירה שנועדה לצמצם את שיעור הנשירה הגבוה בקרב הנערות הבדואיות. גם הקמת מרפאות וטיפות חלב בכפרים השגנו בבג"ץ. ועכשיו מנסים לנטרל את בג"ץ".

זו אינה הדרך היחידה שבה הממשלה תפגע בנשים, לדברי אל סאנע. "זה לא סוד שמי שמופקד על קידום נשים בחברה הערבית וגם בחברה היהודית הם ארגוני חברה אזרחית", היא אומרת. "עשרות עמותות משרתות במסירות רבה את הנשים, בכלים ובדרכים שונות. והארגונים האלה חיים בעיקר מתרומות מחו"ל, כמו ארגוני זכויות אדם רבים".

ואכן, הממשלה הזאת הכינה הצעת חוק למיסוי דרקוני על כספי תרומות ממדינות זרות, בזמן שהיא מאשרת תרומות לסיוע משפטי לראש הממשלה. אם הגזירה הזאת תתממש, אפילו חלקית, היא גזר דין מוות לעשרות עמותות נשים ברחבי הארץ. לא תהיה עמותת נשים בדואית אחת שתשרוד את הדבר הזה. והפחד שלי הוא שגברים ערבים ישתפו עם זה פעולה, וייהנו גם הם מסתימת הפיות שלנו.

פרופ' דפנה הקר, מהתוכנית ללימודי נשים ומגדר והפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, אומרת ש"נשים הן הנפגעות הראשונות מהקואליציה האולטרה שמרנית והלאומנית הזאת. הממשלה לוקחת אותנו שנים אחורה, עם פחות נשים בעמדות מפתח, הרחבה של סמכויות בתי הדין הרבניים, ומתקפה חזיתית על הזכות לשוויון. אנחנו חייבות למצוא דרכים חדשות לסולידריות ומאבק".

לטענתה, יותר ויותר א.נשים מבינים ומבינות היום את הקשר בין מעמד הנשים לצדק חברתי ולסיום הכיבוש בדרכי שלום. "זה החזון שצריך להנחות אותנו, ועליו ראוי להיאבק מאבק עיקש. מוטלת עלינו חובה לעבור מעמדת הקורבנות לעמדת המנהיגות, אין לנו ברירה".

מורן זר קצנשטיין מ"בונות אלטרנטיבה", הקבוצה שעומדת מאחורי המיצג "סיפורה של שפחה", שהפכה לסמל מחאת הנשים נגד הרפורמה ולאחד מהדימויים המהדהדים ביותר בתקשורת העולמית וברשתות, אומרת ש"היום יותר מתמיד אנחנו מבינות שאין לנו, הנשים, סעד, ולא תהיה לנו הגנה כאן. האתגר שלנו היה איך להסביר גם לגברים וגם לנשים שאנחנו ניפגע ראשונות מהממשלה הזאת. המיצג לא אומר שאנחנו שפחות, אלא שאנחנו רוצות להרים דגל אדום ולהזהיר מהיום שבו נקום ונבין שנלקחו לנו הזכויות. אז זה יהיה מאוחר מדי, ולכן צריך עכשיו להתעורר ולעשות משהו".