newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עלייתו, נפילתו ועלייתו של לולה, ומה אפשר ללמוד מהן

אחרי שישב בכלא, שוחרר, והתגבר – בינתיים - על קנוניה משפטית (אמיתית) נגדו, נשיא ברזיל לשעבר חוזר למשחק ומנצח בסקרים את הנשיא הנוכחי בולסונארו. האם אחד המנהיגים הבולטים בשמאל העולמי יעשה קאמבק?

מאת:

בשתי החלטות דרמטיות בחודש שעבר, הרעיד בית המשפט העליון של ברזיל את אמות הסיפים של הפוליטיקה הברזילאית. ההחלטה הראשונה ביטלה את הרשעתו של הנשיא לשעבר לולה דה סילבה במסגרת פרשת "מבצע שטיפת המכוניות" הדרמטית, שהביאה ב-2018 לכליאתו. בהחלטה השניה, קבעו רוב של שלושה שופטים כי סרג'יו מורו, השופט הפדרלי שהרשיע את לולה, עבר על החוק כששיתף פעולה עם צוות התביעה, ובכך מנע מלולה משפט הוגן.

השופט שדן אותו לכלא שיתף פעולה עם התביעה. לולה דה סילבה (צילום: agencia brasil CC BY 3.0 br)

השופט שדן אותו לכלא שיתף פעולה עם התביעה. לולה דה סילבה (צילום: agencia brasil CC BY 3.0 br)

כדי להבין את המשמעויות של צמד ההחלטות הדרמטיות, צריך להבין קודם מיהו הענק הפוליטי שעומד במרכזן, ואת השתלשלות הפרשה שהובילה לכליאתו. לואיז אינסיו לולה דה סילבה, הידוע בקיצור כ"לולה", הוא אולי הפוליטיקאי השמאלי המצליח והחשוב ביותר בימינו. נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה כינה אותו פעם "הפוליטיקאי הפופולרי ביותר בעולם".

לולה גדל בעוני, ונאלץ לעזוב את לימודיו כדי לעזור בפרנסת משפחתו. הוא למד קרוא וכתוב רק בגיל 10. בגיל 19, לולה איבד את הזרת ביד שמאל בתאונת עבודה במפעל המכוניות שבו עבד, ונאלץ להתרוצץ בין כמה בתי חולים עד שקיבל לבסוף סיוע רפואי. החוויה הזאת היא שדחפה אותו לפעילות פוליטית במסגרת איגוד פועלי הפלדה. לולה התחיל את הפעילות הפוליטית שלו כמארגן עבור האיגוד, בתקופה שבה ברזיל היתה תחת שלטון החונטה הצבאית. הוא נכלא על ידי החונטה בגלל שארגן שביתות, וב-1980 היה ממקימי "מפלגת הפועלים" (PT) הברזילאית, שקראה לסיום שלטון החונטה ולבחירות דמוקרטיות וישירות לנשיאות.

לאחר שלוש התמודדויות כושלות, נבחר לולה לנשיאות ברזיל מטעם מפלגת הפועלים בבחירות של שנת 2002, ושוב בבחירות של 2006, כלומר כיהן כנשיא בשנים 2003-2010. במהלך שתי הכהונות שלו, לולה מיתן את הרטוריקה הסוציאליסטית הרדיקלית שלו, והתמקד ברפורמות שכוונו למאבק בעוני וברעב בברזיל. תוכניות הממשל שלו, ובראשן תכנית "אפס רעב", תכנית "הקצבאות למשפחות" ותכנית ההשקעה בתשתיות שכונתה "התכנית להאצת הצמיחה", חילצו עשרות מיליוני ברזילאים מעוני קשה, והביאו במקביל לפריחה כלכלית חסרת תקדים במדינה. כתוצאה מכך, הפך לולה לפוליטיקאי האהוד ביותר בברזיל. הוא עזב את ארמון הנשיאות אחרי שתי קדנציות (החוקה הברזילאית שכוננה עם סיום המשטר הצבאי מתירה עד שתי קדנציות רצופות) עם 87% תמיכה, נתון שאין פוליטיקאי בעולם שלא יקנא בו.

התחקיר העיתונאי שחשף את הקנוניה

לולה התכוון לשוב ולהתמודד לנשיאות בשנת 2018. במקום זאת, הוא מצא את עצמו בכלא. ההרשעה והכליאה של לולה היו חלק ממבצע של המשטרה הפדרלית נגד שחיתות שכונה "שטיפת מכוניות", והתמקד בעבירות שוחד והלבנת כספים שבוצעו בקשר עם חברת הנפט הממשלתית הברזילאית, "פטרובראס". לולה עצמו הואשם שקיבל דירת טריפלקס יוקרתית על החוף מחברה קבלנית בתמורה לקידום מכרזים של החברה עם פטרובראס. הודעות מטעם התובע הציגו את לולה כ"מנהיג העליון" של מערך השוחד והלבנת הכספים בפרשה. לולה הורשע על ידי השופט מורו ביולי 2017, ונגזרו עליו תשע וחצי שנות מאסר. ערכאת הערעור מיהרה לאשר את ההרשעה והחמירה את העונש ל-12 שנים. לולה החל לרצות את תקופת המאסר באפריל 2018.

עוד במהלך המשפט, עלו טענות בדבר התנהלותו המחשידה של השופט מורו. השופט קבע את תאריכי הדיונים בקצב מהיר שהבטיח הן שהוא יוכל לגזור בעצמו את הדין והן הרשעה וכליאה לפני הבחירות ב-2018. אלא שבמשך תקופה ארוכה, החשדות נותרו בגדר האשמה פוליטית גרידא, כך שתומכיו של לולה ראו במשפט כולו רדיפה פוליטית, ומתנגדיו ראו בו נסיון אמיץ להגן על שלטון החוק מפני שחיתות.

במקרה אחד מורו אפילו השתמש בהודעה בלשון רבים יחיד, כלומר "אנחנו", בהתייחסו אל עצמו, השופט, ולתביעה, כגוף אחד

התמונה השתנתה בדרמטיות ב-9 ביוני 2019. העיתונאי גלן גרינוולד (שהתפרסם כאחד העיתונאים שחשפו את המסמכים שהדליף אדוארד סנוודן) החל לפרסם ב"אינטרספט ברזיל" שורה של כתבות שהתבססו על הדלפות של מסמכים והודעות טקסט באפליקציית "טלגרם", בין ראשי צוות החקירה במבצע שטיפת המכוניות לבין עצמם, ובין התובע הראשי, דלטן דלניול (Dellagnol) לבין השופט מורו.

נלחם בעוני וקידם את הכלכלה של ברזיל. לולה בביקור במפעל אלומיניום (צילום: ricardo stuckert CC BY 3.0 br)

נלחם בעוני וקידם את הכלכלה של ברזיל. לולה בביקור במפעל אלומיניום (צילום: ricardo stuckert CC BY 3.0 br)

הכתבות חשפו שלוש עובדות דרמטיות ששינו את השיח הציבורי והמשפטי סביב הפרשה. ראשית, ההתכתבויות הפנימיות של צוות החקירה הצביעו על מניעים פוליטיים מובהקים של צוות החוקרים, שנשמעו פעם אחר פעם יותר כמו מטה פוליטי של מתנגדי לולה מאשר כמו צוות החקירה הנייטרלי שהוצג לציבור.

כך, לדוגמא, בעוד לולה כלוא ובסמוך לפני הבחירות, אישר שופט של בית המשפט העליון לעיתונאית בכירה לראיין אותו בכלא. ההודעות בקבוצת הטלגרם העידו על פאניקה רבתי בקרב החוקרים, מחשש שראיון עם לולה לפני הבחירות עלול להביא לנצחון של פרננדו חדאד (המועמד שהחליף את לולה בראשות מפלגת הפועלים) על פני ז'איר בולסונארו. החוקרים בילו את היום בחיפוש אחר אסטרטגיות למניעת הראיון או להסחת הדעת הציבורית ממנו.

שנית, ואולי החשוב ביותר, ההתכתבויות שהודלפו כללו תקשורת ישירה בין השופט מורו לבין התובע הראשי דלניול, שכללה עצות והדרכה מצד מורו אודות ניהול התיק, קריאות עידוד על הצלחות ונזיפות על כשלונות של צוות התביעה, ואפילו מקרה שבו מורו העביר לתביעה טיפ אודות עדה פוטנציאלית שלא היתה ידועה להם. במקרה אחד מורו אפילו השתמש בהודעה בלשון רבים יחיד, כלומר "אנחנו", בהתייחסו אל עצמו, השופט, ולתביעה, כגוף אחד. חשוב לציין שבשיטה המשפטית הנוהגת בברזיל, כמו בישראל, השופט אמור להיות מנהל נייטרלי של ההליך.

שלישית, הכתבות חשפו הודעות שקדמו בימים ספורים להגשת כתב האישום נגד לולה, בהן הביע דלניול ספקות כבדים אודות עוצמת הראיות נגד הנשיא לשעבר בשתי נקודות קריטיות: ההוכחה כי הדירה שנטען ששימשה כמתת אכן היתה בבעלות לולה, והקשר לחברת פטרובראס. בנוסף, הכתבות הצביעו על מעורבות אמריקאית בלתי חוקית בחקירה הפוליטית, עובדה שלא אמורה להפתיע אף אדם שיש לו היכרות מינימלית עם המדיניות האמריקאית באמריקה הלטינית.

החקירה ולבסוף ההרשעה והכליאה של לולה סייעו להביא לבחירתו של איש הימין הקיצוני הגזען, המיזוגן וההומופוב ז'איר בולסונארו לנשיאות בשתי דרכים חשובות. ראשית, ההרשעה הפלילית חסמה את מועמדותו של לולה הפופולרי, ואפשרה לבולסונארו להתמודד מול חדאד, שנהנה מפחות אהדה ציבורית. שנית, בולסונארו נבחר בזכות רטוריקה של שנאה לממסד הפוליטי, אותו הוא תקף כמושחת, בעודו מציג את עצמו כ"עמךָ". חקירת השחיתות הענפה והמכוונת-פוליטית סייעה רבות למסר הזה.

בולסונארו זכר את החסד שעשה איתו מורו, ומיד עם כניסתו לתפקיד בחר במורו להיות שר המשפטים שלו, והרחיב משמעותית את סמכויות השר. אלא שלאחר שחקירת שחיתות נפתחה בעניין אחר נגד בנו של בולסונארו, ולאור החשיפות אודות ההטיה הפוליטית הברורה מאחורי מבצע שטיפת המכוניות, בולסונארו שינה כיוון והחליט להוריד את הפוקוס מהמאבק בשחיתות ששירת אותו היטב בקמפיין הבחירות, והביא לסגירת צוות החקירה. מורו, בתגובה, התפטר מתפקידו.

לולה חוזר להתקיף

אבל ייתכן מאוד שהמהלך הגיע מאוחר מדי עבור בולסונארו. החשיפות של גרינוולד והאינטרספט איששו במידה רבה את ההאשמה שחקירתו והרשעתו של לולה היו רדיפה פוליטית גרידא, עובדה מסוכנת במיוחד עבור בולסונארו כשלוקחים בחשבון שלולה, שמצויר כעת כקרבן של רדיפה מצד הימין, לא רק חופשי, אלא כבר לא מנוע מלהתמודד בבחירות הקרובות ב-2022.

לולה אמנם עוד לא הכריז שיתמודד, אבל ימים ספורים לפני ההחלטות הדרמטיות של בית המשפט העליון, הוא נשא נאום שתקף את בולסונארו, בין השאר, בנקודה הכואבת ביותר: ההתמודדות ההרסנית של הנשיא המכהן עם משבר הקורונה, שהפכה את ברזיל לשנייה רק לארה"ב מבחינת מימדי ההרס של המגיפה, והביאה לפגיעה אנושה בכלכלה הברזילאית, אותה הכלכלה שפרחה תחת לולה.

צונח בפופולריות. נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו (צילום: Isac Nóbrega/PR, cc-by-2.0)

צונח בפופולריות. נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו (צילום: Isac Nóbrega/PR, cc-by-2.0)

ההחלטות של בית המשפט העליון גם הותירו פתח לאפשרות של משפט חוזר נגד לולה, אבל לאור סגירת צוות החקירה והפוליטיזציה של הפרשה כולה, הסיכויים לכך לא נראים גבוהים. מנגד, סקרי דעת הקהל בברזיל מראים שאם הבחירות היו מתקיימות היום, בולסונארו, שסובל מדעת קהל שלילית במיוחד, היה מפסיד ללולה.

רדיפה משפטית. קווים לדמותה

לסיפור על עלייתו, נפילתו ואולי חזרתו של לולה יש שני לקחים חשובים שכדאי לשים לב אליהם. הראשון הוא שרדיפה פוליטית באמצעים משפטיים היא לא רק טענה היסטרית שנזרקת לאוויר על ידי יועצי התקשורת של בנימין נתניהו. ישנם מקרים, והמקרה של ראש הממשלה הישראלי איננו אחד מהם, שבהם מערכת המשפט באמת משמשת את המשטר לרדיפה פוליטית של מתנגדיו.

דוגמא טובה אחת לכך היא העיתונאי החוקר גלן גרינוולד ובן זוגו, חבר הקונרס הברזילאי דויד מירנדה. השניים סבלו קודם מרדיפה על ידי ממשלות ארה"ב ובריטניה כתגובה לחשיפת מסמכי סנוודן, וכעת, לאחר החשיפות אודות מבצע שטיפת המכוניות, השניים חיים תחת אבטחה כבדה בגלל איומים בלתי פוסקים על חייהם מצד תומכי בולסונארו. ממשל בולסונארו ניסה את מזלו שוב בשימוש לרעה במערכת המשפט כשניסה, בתגובה לחשיפות, להעמיד את גרינוולד לדין בגין ביצוע פשעי האקינג, ניסיון שנכשל בסופו של דבר בגלל החלטה של בית המשפט העליון.

גם בארץ, כמובן, ניתן לחשוב על מקרים אמיתיים של רדיפה פוליטית משפטית, כמו זו שמתנהלת נגד יונתן פולק, או זו שהתנהלה בזמנו נגד עזרא נאווי ז"ל. שלא לדבר על רדיפה של פעילים פלסטינים בתוך ישראל ובשטחים הכבושים. שימוש לרעה בכוח של המערכת הפלילית ככלי נשק להשתקת מתנגדים פוליטיים הוא מהמאפיינים המובהקים של משטרים סמכותניים (אוטוריטריים).

שנית, חשוב לשים לב שהעלייה של הימין הקיצוני בדמות בולסונארו אחרי מפלת השמאל הסוציאליסטי בדמות לולה ומפלגת הפועלים איננה עניין של מקרה. כך היה רק לפני כמה שנים גם ביוון, אחרי הכשלונות של "סיריזה", כך היה עם בחירתו של טראמפ אחרי ההפסד של ברני סנדרס להילרי קלינטון, וכך היה באינספור מקרים אחרים, רבים מהם לאורכה ולרוחבה של אמריקה הלטינית.

במקרים שבהם הימין הקיצוני עולה בדרכים לא דמוקרטיות, הסיבה לתנודה הקיצונית ברורה: הימין הקיצוני הוכיח פעם אחר פעם לאורך ההיסטוריה את האכזריות חסרת המעצורים שלו ברדיפה ובחיסול הפיזי של השמאל, ולכן כשבעלי הכוח צריכים לבחור כלב תקיפה לשימוש נגד השמאל הסוציאליסטי, הם יבחרו בימין הקיצוני.

אבל עובדה זו לא מסבירה את המעבר של מצביעים מהשמאל הסוציאליסטי לימין הקיצוני. איך ייתכן שאותם מצביעים הצביעו בהפרש של שנים בודדות קודם למפלגת הפועלים ואז לבולסונארו? או תמכו קודם בברני ואז הצביעו לטראמפ? הסיבה היא שהשמאל הסוציאליסטי והימין הקיצוני מתחרים במקרים רבים על קהל מצביעים, שהמרכז הפוליטי לא מדבר אליהם. המרכז הפוליטי מדבר, מטבעו, לאנשים שמרוצים בעיקרו של דבר מהשיטה, והיו רוצים שינויים מינוריים לכאן או לשם במדיניות.

לעומתם, השמאל הסוציאליסטי והימין הקיצוני מדברים שניהם לאנשים שהשיטה זנחה והפקירה. לשני הצדדים יש הסברים אודות הסיבות למצבם של הנדפקים והמדוכאים. השמאל הסוציאליסטי מדבר על שיטה מעמדית ששודדת אותם, הימין הקיצוני יאשים את היהודים, או הזרים, או הפמיניסטיות, או המוסלמים, שמהווים סכנה קיומית לאומה ולטוהר נשותינו. ההסברים של הימין הקיצוני מופרעים, אבל כשהשמאל נכשל או מוכשל, הם נשארים ההסברים היחידים למצבם של אלו שיודעים שדפקו אותם. סיפור מפלתו של לולה ועליית הקטסטרופה של בולסונארו צריכים להזכיר לנו שחובתו המוסרית והפוליטית הראשונה במעלה של השמאל היא להיאבק על לבם של הפועלים, העניים והנדפקים, ושלהפסד במאבק הזה יש השלכות הרות אסון.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf