newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחירות דמוקרטיות בתוניסיה: סמל התקווה של האביב הערבי

כשלוש שנים לאחר "מהפכת היסמין", תשלים תוניסיה בעוד שבוע את המעבר לרפובליקה דמוקרטית בבחירות לפרלמנט ולאחריהן לנשיאות. בראיון מיוחד מספרים פעילים פוליטיים מתוניסיה על המאבק בין הגוש הדתי לגוש החילוני, על המאבק הפמיניסטי, ובעיקר על התקוות

מאת:

כתבו: נדב פרנקוביץ', ענבל בן-יהודה ויעל מרום

ביום ראשון הקרוב, ב-26 באוקטובר, ישתתפו אזרחי תוניסיה בבחירות דמוקרטיות וחופשיות בפעם השנייה מאז המהפכה שהביאה לסילוקו של הדיקטטור זין אל-עאבדין בן עלי – אירוע שהיווה את נקודת הפתיחה של גל המהפכות המתרחש באזור.

עם בחירת הפרלמנט החדש, הרכבת הממשלה החדשה ובחירת נשיא הרפובליקה (הליך נפרד שיתקיים בדיוק חודש לאחר מכן, ב-23 בנובמבר), אמורה תוניסיה להשלים סופית את המעבר מדיקטטורה לרפובליקה דמוקרטית חוקתית בעלת רשויות שלטון נפרדות ונבחרות.

בבחירות הקודמות, שהתקיימו פחות משנה לאחר המהפכה, בחרו אזרחי תוניסיה את הפרלמנט המייסד והוקמה הממשלה הזמנית. הפרלמנט המייסד והממשלה הזמנית כיהנו עד שהפרלמנט סיים לגבש ולאשרר את החוקה. כעת, לאחר שכוננה החוקה, הולכים לבחירות חדשות.

החוקה החדשה של תוניסיה נחשבת להישג דמוקרטי משמעותי, במיוחד מאחר שמדובר בפשרה בין שני מחנות אידיאולוגיים קוטביים. במוקדים אחרים של אביב העמים הערבי מחנות אלו לא הצליחו לשמר כללי משחק אזרחיים מוסכמים ולצלוח את תהליך הקמתה של דמוקרטיה. גם בתוניסיה הגיעו הדברים לסף פיצוץ לאחר שתי ההתנקשויות פוליטיות במנהיגי השמאל הרדיקלי, שוכרי בלעיד ומוחמד בראהמי. אבל מאמץ משותף של כלל הכוחות הפוליטיים הביא להרגעת הרוחות, ולפשרה שאפשרה את גיבוש החוקה.

צפו ברגעים המרגשים שלאחר אישור החוקה החדשה בפרלמנט בינואר האחרון:

המשבר הכלכלי במרכז הבחירות, וגם "המדינה האסלאמית"

שוחחנו השבוע עם פטמה (שם בדוי), אקטיביסטית ופעילה בארגוני החברה האזרחית בתוניסיה, על עתיד הדמוקרטיה והיציבות הפוליטית של תוניסיה, שאליה נשואות עיני האזור כולו. היא סיפרה שהיא מאוד אופטימית, למרות שיש לה לא מעט חברים שחושבים אחרת. "הם פסימיים בעיקר בגלל המצב הכלכלי, שלא נראה אופטימי במיוחד. אבל לי יש פרספקטיבה קצת אחרת כי חייתי עכשיו תקופה בלוב. לדעתי אם מסתכלים מסביב ברור שתוניסיה היא כרגע המדינה הדמוקרטית ביותר באזור".

 באג'י קאאד א-סבסי, מנהיג מפלגת קולה הקורא של תוניסיה (צילום: Guillaume Paumier ויקימדיה CC BY 3.0)

באג'י קאאד א-סבסי, מנהיג מפלגת קולה הקורא של תוניסיה (צילום: Guillaume Paumier ויקימדיה CC BY 3.0)

הסקרים לקראת הבחירות מצביעים על מאבק צמוד בין שתי מפלגות-על מתחרות, המייצגות את מוקדי הכוח של המחנות היריבים, ואשר נראה שיזכו לייצוג ניכר מאוד בפרלמנט: מצד אחד "מפלגת התקומה", המזוהה עם המחנה הדתי. הנהגתה של מפלגה זו מקורבת לאגף הרפורמי של תנועת האחים המוסלמים, והיא ניצחה בבחירות הקודמות. מולה ניצבת מפלגת "קולה הקורא של תוניסיה", שהולחמה ממספר מפלגות מרכז ומרכז-שמאל חילוניות חשובות, בתוספת רסיסי מפלגות חילוניות משמאל ומימין, כדי להתחרות במפלגת התקומה. "קולה הקורא" צברה נפח מרשים ומייצגת את מרבית המרכז הליברלי והשמאל הסוציאל-דמוקראטי, וכן חלקים מהימין החילוני המזוהה עם המשטר הישן.

פטמה מסבירה שאת המקום המרכזי בשיח הציבורי לקראת הבחירות תופסים הפעם נושאים מגוונים יותר בהשוואה לבחירות הקודמות, שהתרכזו בעיקר בסוגיית מעמדה של הדת בחוקה: "הנושאים המרכזיים הפעם הם נושא הביטחון והפחד מטרור לאור המתרחש באזור – נושא שלדעתי הוא מוגזם ומנופח – וסוגיות הקשורות למשבר הכלכלי ובעיקר לאבטלה, לצניחה בהיקף המסחר, ולעלייה בשיעור העוני והנזקקים לסעד. נושא הדת תופס מקום פחות קריטי ביחס לבחירות הקודמות, למרות שהאיום של ארגונים דוגמת 'המדינה האסלאמית' גובר במידה מסוימת בתוניסיה, לאור הימצאותם של כמה אלפי תוניסאים בין שורות לוחמי הארגונים הללו ברחבי האזור. קיים חשש שהם יחזרו לתוניסיה ויבצעו פעולות טרור. לפי העיתונות כאן שניים מהם כבר חזרו, אחרי שהתאכזבו מהעובדה שהוטל עליהם לבצע מטלות משק בית במקום תפקידי לחימה. בסופו של דבר השיח הפוליטי בתוניסיה עדיין סובב ביסודו סביב הקונפליקט בין חילוניות לאסלאמיזם".

בנושא הדת מוסיף זיאד מחריסי, חבר מפלגת "קולה הקורא של תוניסיה", בראיון לשיחה מקומית: "לקולה הקורא של תוניסיה ולמפלגת התקומה יש חזונות אידאולוגיים מנוגדים. מצד אחד חזון פרוגרסיבי ורפורמיסטי, ולעומתו חזון שמרני הנשען על פלטפורמה דתית וחותר להשפיע על תוניסיה לאמץ תרבות הדומה לזו של מדינות מוסלמיות שמרניות יותר. ממשלת התקומה הגיבה ברפיון לאיום שנוצר בידי קבוצות רדיקליות ואפשרה לאנשי דת שמרניים ביותר להפיץ את דעותיהם הרדיקליות".

> הוכח בשדה הקרב: קמפיין חדש מבקש לחשוף את תעשיית הנשק בישראל

המהפכה בתוניסיה 2011 (צילום: ויקימדיה VOA /L. Bryant)

המהפכה בתוניסיה 2011 (צילום: ויקימדיה VOA /L. Bryant)

לגבי התחושות ביחס למהפכה לאחר השלמת שלב המעבר המורכב לדמוקרטיה, אומר מחריסי: "אנשים לא מסופקים. ההתקוממות הייתה על מקומות עבודה, כבוד אנושי וצדק, ושום דבר מזה לא התממש מקץ 3 שנים. תקופת המעבר הביאה לעלייה בשיעור האבטלה ולחוסר יציבות. החוקה החדשה היא אכן אבן דרך משמעותית אבל האנשים ברחוב עדיין לא מרגישים מספיק את השינוי. הם כן חשים שיש להם חופש ביטוי ודמוקרטיה, וזה לא היה להם קודם, והם בהחלט מודעים לזה ומעוניינים לשמר את ההישגים החשובים הללו".

ופטמה מוסיפה: "התחושות מגוונות ולעתים מעורבות. יש כאלה שלאור המצב הכלכלי שוגים באשליות וטוענים שהיו מעדיפים לחזור לימי היציבות של משטר בן עלי, והקולות הללו אולי יבואו לידי ביטוי מדיד בבחירות, בדמות הצבעה למפלגות המזוהות עם המשטר הקודם. אחרים שמחים וגאים על מה שמתרחש, על אף הקשיים, וקולותיהם ילכו למפלגות המזוהות עם המהפכה".

דווקא המפלגה הדתית מובילה בייצוג הנשי

אחד הסעיפים החשובים של חוק הבחירות הוא "סעיף הסירוג", שמחייב כל מפלגה להרכיב את רשימותיה בכל האזורים כך שגברים ונשים ישובצו בהן לסירוגין.

מיה ג'ריבי, מנהיגת המפלגה הרפובליקאית, וגיבורת המאבק נגד משטר בן עלי (צילום: Rais67 ויקימדיה CC BY-SA 3.0)

מיה ג'ריבי, מנהיגת המפלגה הרפובליקאית, וגיבורת המאבק נגד משטר בן עלי (צילום: Rais67 ויקימדיה CC BY-SA 3.0)

סעיף זה אפשר את בחירתן של נשים רבות יחסית לפרלמנט בבחירות הקודמות, אבל מאחר שהמפלגות נטו להציב גברים בראשות רשימותיהם, והיות ורק המפלגות הגדולות זכו ביותר ממושב אחד בכל אזור, נוצר מצב שמרבית הרשימות של המפלגות הקטנות השיגו לכל היותר מושב בודד בכל אזור, כך שבאותו אזור נבחר מטעמן בדרך כלל הגבר שעמד בראש הרשימה. התוצאה היא שבפרלמנט היוצא רק 22.5 אחוזים מהמושבים אוישו בידי נשים, כאשר מרביתן היו דווקא מטעם המפלגה הגדולה ביותר – מפלגת התקומה, המייצגת את המחנה הדתי.

הניסיון של התנועות הפמיניסטיות לתת מענה לבעיית ראשות הרשימות ולחייב הפעם את המפלגות לא רק לסירוג רשימותיהן אלא גם להצבת אשה בראשות הרשימות בחצי מהאזורים, ולהבטיח ייצוג נשי של 50%, צבר תאוצה מרשימה אך לא צלח. למרות זאת, ישנן הערכות כי שיעור הנשים בפרלמנט הבא צפוי לגדול, עקב התרכזות המפה הפוליטית סביב שתי מפלגות גדולות.

פטמה מסבירה שנושא הייצוג של נשים הוא נושא מרכזי לא רק בבחירות. "אנשים, במיוחד ממפלגות חילוניות, מדברים המון על ייצוג נשי. מצד שני, לדעתי לפעמים נשים מנוצלות בשיח הזה בצורה צינית על ידי המפלגות, מתוך אג'נדות שונות". היא מסבירה שבעקבות השיח על ייצוג נשי חלק מהמפלגות אכן העמידו נשים בראש הרשימות בכמה אזורים, ומדגישה ש"כמו בבחירות הקודמות מי שמובילה בתחום ומציבה את הרף לשאר המפלגות זו דווקא מפלגת התקומה, גם אם מניעיה הם לא ממש פמיניסטיים טהורים".

מחריסי מוסיף: "אני חושב שאיכות הייצוג הנשי תשתפר לבטח, אבל אני לא חושב ששיעור הנשים יגדל בהרבה. כבר כעת שיעור הנשים שנבחרו לפרלמנט היוצא הוא אחד הגבוהים בעולם. אבל הרבה מהנשים שצפויות להיבחר הפעם הן פיגורות בעלות פרופיל פוליטי משמעותי בהרבה מאשר חלק מהנשים שנבחרו בבחירות של 2011".

> דיווח ממחאת המטריות: "למנוע מהונג קונג להפוך לעוד עיר סינית"

הפשרה הצילה את תוניסיה

 מנצף מרזוקי, יו"ר מפלגת הקונגרס למען הרפובליקה (צילום: Chatham House, פליקר CC BY 2.0)

מנצף מרזוקי, יו"ר מפלגת הקונגרס למען הרפובליקה (צילום: Chatham House, פליקר CC BY 2.0)

כחודש לאחר הבחירות לפרלמנט, ב-23 בנובמבר, ייערכו הבחירות הישירות לנשיאות הרפובליקה. המועמד המוביל כרגע הוא באג'י קאאד א-סבסי, מנהיג מפלגת קולה הקורא של תוניסיה. מהדי ג'ומעה, ראש ממשלת המעבר המכהן אשר זוכה לאחוזי שביעות רצון ופופולאריות רבה בסקרים, הודיע ברגע האחרון על פרישתו מהמרוץ. בימים האחרונים מסתמן כי מנצף מרזוקי, יו"ר מפלגת הקונגרס למען הרפובליקה, החילונית ליברלית, והמועמד מטעמה לנשיאות, עשוי להיות המועמד החדש שבו תתמוך מפלגת התקומה, בשאיפה לקדם את בחירתו על פניו של א-סבסי.

מלבד שתי המפלגות הגדולות, נראה על פי הסקרים שהמפלגה שתקווה להפוך למפלגה שלישית, בינונית בגודלה, היא מפלגת השמאל החזית העממית. מפלגה זו מהווה גם היא איחוד של מספר מפלגות, ומורכבת בעיקר מכוחות סוציאליסטיים.מפלגה חשובה נוספת, שעל פי הסקרים עשויה להיות הרביעית בגודלה, היא המפלגה הרפובליקאית, מפלגת שמאל סוציאל-ליברלית בהנהגת מיה ג'ריבי, גיבורת המאבק נגד משטר בן עלי והאשה הבולטת ביותר בפוליטיקה התוניסאית, ואחמד נג'יב א-שאבי, שגם הוא אחד מסמלי המאבק נגד המשטר הקודם. המפלגה לא חברה לאף גוש לקראת הבחירות, צעד העלול לפגום בפוטנציאל האלקטוראלי שלה.

מנהיג מפלגת התקומה, ראשד אל-ע'נושי (צילום: Magharebia, פליקר CC BY 2.0)

מנהיג מפלגת התקומה, ראשד אל-ע'נושי (צילום: Magharebia, פליקר CC BY 2.0)

עם התקרב מועד הבחירות הקמפיינים מתחממים, והמפלגות החילוניות מתחרות ביניהן בחריפות שבה הן מתקיפות את מפלגת התקומה על רקע הפלטפורמה הדתית שלה. בתגובה אמר השבוע מנהיג מפלגת התקומה, ראשד אל-ע'נושי: "מפלגת התקומה היא מפלגה אזרחית ואי אפשר להפוך אותה למשהו שהיא לא. היא מודרניסטית יותר מהמבקרים שלה. מה שצריך לקרות היום הוא שנתמודד על בסיס המצעים המפלגתיים בנושאים הבוערים, ולא ביחס לסוגיית אופי המשטר והחברה, שהוכרעה כבר בחוקה. אנחנו מוכנים לממשלת אחדות עם יריבינו החילונים, ומוכנים לכלול אפילו בכירים מהמשטר הישן המודח, כדי לטפח את ניצני הדמוקרטיה הרכים שנטענו. הפשרה היא שהצילה את תוניסיה, והמדינה עדיין זקוקה לפשרה בין דתיים לחילוניים, ולממשלת אחדות לאומית שתוכל להתמודד עם האתגרים הצפויים לנו לאור המצב האזורי המעורער".

בתווך נותרת תוניסיה, שבה פרץ אביב העמים הערבי, כתקווה שאליה נושאים את עיניהם דמוקרטים ברחבי האזור. את היציבות העדינה במדינה מסכנים האירועים הקשים באזור, השסע האידיאולוגי הקשה המפלג אותה, והמשבר הכלכלי החמור. תוצאות הבחירות לפרלמנט ולנשיאות הרפובליקה עשויות לסמן את הנתיב שבו תצעד הדמוקרטיה הצעירה בשנים הקרובות.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מחנה פליטים פלסטיני בדמשק, ב-1948 (צלם בלתי ידוע, ברשות הציבור)

מחנה פליטים פלסטיני בדמשק, ב-1948 (צלם בלתי ידוע, ברשות הציבור)

הנכבה בספרות הפלסטינית החדשה: למי שייך הזיכרון?

ספר חדש תוקף את התפיסה שצריך להתבסס על הזיכרונות כדי "להגדיר את הבעיה הפלסטינית" ואת הצביעות הלאומית והבין-לאומית כלפיה, דרך דמותו של זקן שמסרב באגרסיביות לדבר על זיכרונותיו מהנכבה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf