newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משפטי הראווה של ארדואן: הפיזיקאית שמאויימת במאסר כיוון שחתמה על עצומה

עאיישה ארזן חתמה בשנת 2016 ביחד עם מאות מעמיתיה על עצומה שביקשה לעורר מודעות ציבורית למתקפה הקטלנית על דרום-מזרח המדינה. כעת היא עומדת למשפט באשמת "הפצת תעמולה לארגון טרור", עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא שבע וחצי שנות מאסר

מאת:

כותבת אורחת: רלה מזלי

חברתי מזה עשור-וחצי, עאיישה אֶרזן, עומדת למשפט בבית הדין הפלילי באיסטנבול. האישום: "הפצת תעמולה לארגון טרור", עבירה שהעונש המקסימלי עליה הוא שבע וחצי שנות מאסר. כשהיא מתקרבת לגיל שבעים היא עלולה להישלח לכלא, בגלל שחתמה על עצומה.

עאיישה היא אחת מבין כ-150 אקדמאים שעומדים לדין היום בתורכיה על אישום זהה, כפי שדווח בשיחה מקומית בחודש שעבר. משפטי האקדמאים, שזוכים לסיקור עקבי ומפורט באתר החדשות העצמאי ביאנט, נפתחו בדצמבר האחרון. נכון ל-1 במרץ, הוטלו כבר גזרי דין על שלושה נאשמים, עונשי מאסר של שנה ושלושה חודשים שביצועם הושעה לעת עתה מסיבות לא ברורות – אולי מפני שמספרי האסירים המאמירים מאז ניסיון ההפיכה הכושל בקיץ 2016, לא מותירים מקום בבתי הכלא.

> אקדמאים ישראלים בביקור סולידריות עם עמיתיהם התורכים העומדים למשפט

עאיישה אֶרזן (צילום: רלה מזלי)

עאיישה אֶרזן (צילום: רלה מזלי)

סעיף האישום "הפצת תעמולה לארגון טרור" מתייחס לחתימתם של כל הנאשמים, ובכללם גם של עאיישה ארזן, על עצומה שפורסמה בינואר 2016 תחת הכותרת: "לא נהיה שותפים לפשע זה". כפי שפירטה עאיישה בתצהיר שהגישה לבית המשפט, העצומה, שנחתמה בידי 1,128 אקדמאים מ-89 אוניברסיטאות בתורכיה ולמעלה מ-355 אקדמאים וחוקרים מארצות אחרות (כולל החתומה מטה), נכתבה "בניסיון לעורר מודעות ציבורית… וכתחינה לשלילת קו מדיני של שימוש בכוח ואימוץ 'חיפוש של פתרונות שלום בר-קיימא'". העצומה נוסחה בעקבות התקפות שאירעו, על פי התצהיר של עאיישה לבית המשפט, "בעקבות הטלת עוצר שנוי במחלוקת, במשך חודשים ארוכים, בחלקה הדרום-מזרחי של תורכיה, [אירועים] שהסתיימו במותם של למעלה מאלף בני אדם, בהרס… ובהפיכת למעלה ממיליון בני אדם באזור לחסרי בית".

חברים שונים מקבוצת "אקדמאים לשלום" התורכית, שהתכנסה סביב קריאה זו להפסקת ההתקפות בדרום-מזרח תורכיה, נעצרו ונחקרו כבר בינואר 2016, זמן קצר אחרי פרסומה. אבל ניסיון ההפיכה מאוחר יותר בקיץ של אותה שנה העלה את רף הרדיפה אחר חותמות וחותמי העצומה. מאז, מאות מבין החותמים פוטרו ממשרותיהם. על חלקם נאסר לעזוב את המדינה. נגד אחרים הוגשו כאמור כתבי אישום.

הפעלת כוח בלתי מידתית

עאיישה ארזן, פיזיקאית ומרצה בגמלאות, כבר "ביקרה" בעבר באתר "שיחה מקומית" בראיון שקיימתי אתה ופורסם באוקטובר 2014, כחלק מסדרה בת ארבעה ראיונות עם נשים אקטיביסטיות מאיסטנבול. ארבע נשים וארבע חברות אישיות שלי. באותו ראיון היא סיפרה בין היתר על ירידה למחתרת אחרי ההפיכה הצבאית ב-1980, על תקופה בלתי נסבלת עבורה שבה "את הופכת למין מישהי אחרת", ועל החלטה שלה לחצות את הגבול ולהימלט. בשנים האחרונות עאיישה התמודדה בבחירות מוניציפליות במקום מגוריה מטעם "המפלגה הדמוקרטית של העמים", עליה סיפרה שהיא "תמונת ראי במערב תורכיה של המפלגה הכורדית במזרח, הב.ד.פ., שמחויבת ליוזמות דמוקרטיות ונעדרת קישור אתני או כורדי מובהק".

על העצומה "לא נהיה שותפים לפשע זה" עאיישה חתמה אחרי ביקור שערכה, בספטמבר 2016, עם קבוצה של נשים סופרות, עיתונאיות ופוליטיקאיות, בדרום-מזרח תורכיה. בתצהיר שהגישה לבית המשפט היא מסרה עדויות ישירות מהביקור בג'יזרה: "ראיתי במו עיני את הפעלת הכוח הבלתי מידתית שהפכה את השכונות לעיי חורבות, ניתקה את החשמל והמים, חוררה במכוון בכדורים את מיכלי המים על הגגות והותירה מזגנים מפוחמים, תלויים על בלימה. ההפגזות הכבדות העיפו את פתחי הביוב והבורות הוצפו במי ביוב. לא ניתן לתאר את היקף האבידות וההרס שסבלה האוכלוסייה האזרחית אלא כמבצע ענישה קולקטיבי כנגד התושבים, אמצעי שאין לו מקום במערכת חוק מודרנית". העדות האישית שלה נתמכת גם בשורה ארוכה של דוחות מחקר ותיעוד ובהם, בין היתר, דוח של נציבות זכויות האדם של האו"ם, דוח של נציבות זכויות האדם של מועצת אירופה, דוחות של ארגונים בינלאומיים בלתי ממשלתיים וכן של ארגונים תורכיים.

> הקיץ של תורכיה הפך לחורף אפל מאוד

הפגנות בתורכיה (צילום: אקטיבסטילס)

"אני מאמינה שזו חובה אזרחית למחות כנגד ההשפלה וחילול הקודש של מה שיקר לבני אדם". הפגנות בתורכיה (צילום: אקטיבסטילס)

כמעט שנה לפני הביקור הזה, בדצמבר 2015, עאיישה השתתפה בביקור בעיר דיארבקיר, במשלחת של 107 תומכות ותומכי שלום שהגיעו לעיר כמחווה של סולידריות. במהלך אותו ביקור, הקבוצה שמעה עדות משני גברים שבני משפחה שלהם נורו למוות ברחוב. מאז מותם עבר כבר שבוע, הם סיפרו אז, וגופותיהם של שני הגברים הירויים לא נמסרו למשפחות לקבורה. נציגות קטנה מתוך המשלחת ניצלה פגישה שנקבעה לה מראש עם מושל דיארבקיר כדי לבקש את החזרת הגופות, אך ללא הצלחה. הגופות נמסרו ליקיריהם לקבורה רק בתום 29 יום.

עאיישה התייחסה לאירוע הזה בתצהיר שלה לבית המשפט: "אני מאמינה שזו חובה אזרחית למחות כנגד ההשפלה וחילול הקודש של מה שיקר לבני אדם, כמו קבורתם הראויה של מתיהם, לא פחות משזו חובתנו לדרוש הגנה על חיי אדם. אין לקבל את היעדר העונש על הפרות זכויות אדם שהופך אותם לדבר שבשגרה. לדעתי זו היתה אחת המטרות העיקריות של העצומה".

"הייתי בת מזל" 

אחרי פרסום העצומה, נפתחה חקירה נגד המורה התורכייה עאיישה צ'ליק שיצאה בקריאה בראיון טלוויזיוני: "אתם מודעים למה שמתרחש בדרום מזרחה של תורכיה? ילדים שטרם נולדו, אמותיהם, אנשים נהרגים כאן… אל תעברו על זה בשתיקה. תראו, תקשיבו, תושיטו לנו יד עכשיו". כשצ'ליק זומנה לחקירה, 26 אנשי רוח הצהירו: "אני עאיישה צ'ליק" והסגירו את עצמם לרשויות לחקירה. ביניהם גם עאיישה ארזן, חברתי, ובן זוגה, ההיסטוריון אורהן סילייר.

למרות שלא הוזכר במפורש, גם הצעד הזה מנומק בתצהיר לבית המשפט: "במהלך האירועים, ככלל לא ניתנה לאנשים בתורכיה אפשרות לקבל מידע מספק על המתרחש. תחת לחצים גוברים, חלק גדול מהתקשורת טייחה ואפילו ניסתה להצדיק את מה שנעשה בתושבים, את ההרס ואת אובדן החיים… ההופעה המצערת של גישות ושיטות מוטות ומפלות של כוחות הביטחון, העומדות בסתירה מוחלטת למשימתן האמיתית, לא עמדה בשום שלב לחקירה משפטית". האקדמאים שניסחו את העצומה ואלה שחתמו עליה לקחו על עצמם תפקיד אזרחי בריכוז, חשיפה והפצה של מידע על פשעים לכאורה, במקום תקשורת ומערכת משפטית שאיבדו או מסרו את עצמאותן.

ב-2014, בניתוח צלול של תהליכים מדיניים בתורכיה, עאיישה אמרה: "ב-1977 האלימות הונדסה בידי הבולשת ופרובוקטורים. עכשיו, כאן, זה עימות ישיר עם המשטרה. עם ראש הממשלה."

ברוח זו, ובהמשך להתנגדות העיקשת לקחת חלק בפשעי המדינה, גם אם "רק" בשתיקה, לאחרונה הגישה קבוצה של 12 מבין האקדמאים החתומים על העצומה מינואר 2016 תלונה פלילית נגד הנשיא ארדואן על העובדה שכינה אותם "בוגדים חסרי מצפון" וקראו להפסקת פעילותה הצבאית של תורכיה באפרין, בחזית החדשה שפתחה נגד הכורדים מעבר לגבול הסורי. התלונה היא על "הלבנת פנים" ועל "גרירת הציבור לשנאה ועוינות" תוך הפיכתם "למטרות במסע לינץ'".

"הייתי מאוד בת מזל", היא אמרה לי בראיון ב-2014 על התקופה שעברה עליה אחרי הבריחה מתורכיה בשנת 1980. "להרבה אנשים ריסקו את החיים. ריסקו את הגוף. אני יצאתי בלי פגע. מעולם לא נעצרתי. מעולם לא ישבתי בכלא". היום היא עומדת למשפט. בכל הצילומים שלה מבית הדין הפלילי, עאיישה מחייכת חיוך רחב.

רלה מזלי היא סופרת, חוקרת עצמאית ופעילה פוליטית.

> מריה מונטסורי: המורה הפמיניסטית שסרבה להצהיר נאמנות לשלטון

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf