נתניהו והימין מבקשים להיפטר מהסרח העודף

הצעתו של נתניהו להחליף שטחים ואוכלוסיה היא חלק מהעיסוק הכפייתי של אליטות הימין בדמוגרפיה, וניסיון לנטרל את הכוח הפוליטי של הפלסטינים אזרחי ישראל

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: מרזוק אלחלבי

הרעיון להחלפת אוכלוסין ו/או שטחים במסגרת הסדר קבע עם הפלסטינים, אינו חדש. רבים העלו אותו קודם, אם במסגרת חתירה אמתית להסדר, ואם במסגרת מכבסת מלים לטרנספר. החדש בהצעתו של בנימין נתניהו למסור ישובים בוואדי ערה תמורת סיפוח התנחלויות, הוא בעצם העלאתה עכשיו, במסגרת דיונים עם נציגיו של הנשיא טראמפ אגרת לממשל האמריקאי. אלא, שהחשוב הוא העלאתה כמין תגובה ביביאנית ורבאלית טיפוסית לשאלות כבדות משקל.

ניתן לבטל במחי יד את ההצעה וליחס אותה לרצונו של נתניהו לרצות את הציבור בישראל לאור ההלוויה ההמונית לצעירים מאום אלפחם שביצעו את רצח שני השוטרים במסגד אל-אקצא לפני שבועיים, מעשה שמבחינתם היה אולי כרטיס כניסה לגן עדן, אלא שהוא השאיר מאחוריו גיהינום ותופת והמון בלבול ומבוכה. ייתכן שביבי בדרך יותר מתוחכמת מהשר שלו, צחי הנגבי, לא רצה לאיים על הפלסטינים – גם אלה בישראל – בנכבה שלישית, ולכן בחר בתחכום מה ברעיון החלפת השטחים, במסגרתו תוותר ישראל על ריבונותה בחלק מאזור המשולש לרבות העיר אום אלפחם וסביבתה.

> השר צחי הנגבי מאיים על הפלסטינים ב"נכבה שלישית"

את דבריו של נתניהו יש לראות כחלק מהחיפוש אחר מוצא מהמצב הנפיץ, וכחלק משיח על הסדר ושלל הרעיונות "יצירתיים" לכונן מתווה שיוביל ליציאה ממצב התיקו האסטרטגי הקיים: יהודים לא יכולים להעלים את הפלסטינים ואת שאלתם מסדר היום, כשבמקביל גם הפלסטינים לא יכולים להחזיר לעצמם את גן העדן האבוד תוך סילוק הפולשים הציוניים מפלסטין. אני נוטה לראות בו כעוד רעיון ישראלי להמציא פטנטים במטרה להתגבר על מצב התיקו הנ"ל, אבל מהזווית של המציאות הדמוגרפית בין הים לנהר.

לאור מהלכיה של הפוליטיקה הישראלית מאז רצח רבין, ניתן לקבוע כי האליטות הימניות ההגמוניות בישראל לא רוצות עוד בהשתתפות הפלסטינים אזרחי ישראל במשחק הפוליטי. אי הרצון הזה, שקיבל ביטוי מכופל עם רצח רבין, קיבל משנה תוקף מרגע שבו אליטות אלה אחזו במושכות השלטון.

כל מעשה שלטוני, פוליטי ומשפטי שמשתמעת ממנו הכרה מלאה באזרחותם של הפלסטינים, בתפקידם שיכול להיות מכריע בפוליטיקה (הסתמכות ממשלת רבין על קולות הנציגים הפלסטינים בכנסת) ובענייני זהות אזרחית, שלום ומלחמה, נתפס על ידי הימין כמחייב התערבות ושינוי בכיוון הנגדי של הדרה וביטול מעמד זה לחלוטין.

כך למשל חלק ממסעות הצלב הימניים והפופוליסטיים ביותר נגד בית המשפט העליון באו בעקבות פסיקות המטיבות עם האזרח הערבי (פס"ד קעדאן, פס"ד עדאלה נגד עיריית ת"א יפו, פסקי דין בענייני החובה להבטיח שוויון וייצוג הולם). גם הרעיונות של קיום משאל עם בנוגע לנסיגה ישראלית משטחים כבושים בלי ערבים, או שיוכרעו רק ברוב מיוחס, מיועדים אז וגם היום לנטרל את הכוח הפוליטי של הפלסטינים בישראל. כך גם השינויים (שישה שינויים לפחות) שנעשו בחוק יסוד הכנסת לגבי מי רשאי להגיש מועמדות להיבחר לבית המחוקקים, מכוונים בעיקר למועמדים או רשימת מועמדים ערבים.

הוצאתה של התנועה האסלאמית – הפלג הצפוני מחוץ לחוק, היא עוד צעד בכיוון. מסעות ההכפשה, ההסתה וההשנאה נגד הציבור הערבי פלסטיני בישראל, משרתים את אותה מטרה. גם הצעות החוק על ביטול השפה הערבית כשפה רשמית לטובת האדרת מעמדה של העברית כשפה רשמית יחידה במדינה, מריחות דומה. על אלו מצטרפים שלל חוקים ותיקוני חוקים מהשנים האחרונות שחותרים לכיוון של העמקת השסע בין האזרחים הפלסטינים לבין המדינה, כמוסדות, מרחב פוליטי ורוב יהודי.

וכאן ראוי לציין את אותה מדיניות קרקעות והשתלטות על המרחב שניזונה מהתפיסה הציונית של גאולת הארץ על ידי השתלטות על מקסימום קרקעות עם מינימום פלסטינים. למעשה, הנסיגה הכבירה שארעה מהישראליות והדמוקרטיה אל יהדות ימנית, תוקפנית ומסתגרת ארעה ביחס לפלסטינים בישראל, תוך כדי הפיכתם לאויב פנימי שביחס אליו נבנית הזהות היהודית בגלגולה העכשווי.

> צפו: שוטר מכה עם נשק נער פצוע ששוכב על הקרקע

ראש ממשלת אדוני הארץ, בנימין נתניהו (יונתן זינדל/פלאש90)

ראש ממשלת אדוני הארץ, בנימין נתניהו (יונתן זינדל/פלאש90)

קונספט זה מייצר עוד ועוד פרקטיקות של עיסוק כפייתי בשאלה הדמוגרפית, שמסגיר את המגמות האמתיות מאחורי התנהלות אליטות הימין. בסופו של יום, מה שמעסיק אותן זו לא החתירה להסדר היסטורי, רחמנא לצלן, עם העם הפלסטיני שאיבד את מולדתו במסגרת הסכסוך עם המפעל הציוני, ולא אפילו הסדרה שתפיג את המתיחות ותמנע, חלילה, עוד קורבנות. הן עוסקות בשאלה איך להיפטר מסרח העודף של אותם ילידים ה"מתפרעים", "מפרי הסדר" ו"המחבלים". מכאן, השיח יכול לנוע בין כבישים נפרדים ליהודים מתנחלים ועד טרנספר בוטה, דרך ריתוק מרחבי ועוצר או החלפת שטחים ואוכלוסין.

כל הפרקטיקות האלו התקיימו במרחב בין הים לנהר מאז שנות הארבעים המאוחרות וממשיכות להתקיים מאז ה"עבודה עברית". זהו תוצר בלתי נמנע של הימנעות מפתרון חלוקת הארץ בין שני העמים. וכל עוד אין פתרונות מדיניים באופק, אז האדון במרחב ינסה לשפר את מקומו ואת שליטתו. וכנראה שאין די באמצעים ביטחוניים כגון מחסומים, עוצר, ריתוק מרחבי ושאר מעשי הדיכוי כפי שראינו בשבועיים האחרונים בירושלים המזרחית.

אני סבור שמעשי הדיכוי אינם מחויבי המציאות בשטח, אלא יותר תוצר של מחשבתו של אדון הארץ. כמו שהפלסטינים נתפסים בעיני המתכנן הלאומי הישראלי – נכון יותר להגיד היהודי – כאבן נגף ומטרד תכנוני, גם בפוליטיקה, בדמוגרפיה, במשפט ובמרחב, הפלסטיני נתפס כעודף וחסם שצריך להיפטר ממנו.

המשמעות המעשית, היא לא העברה של שטח לאחריות מדינה פלסטינית, אלא הסרת האחריות הישראלית על החיים ועל זכויות האנשים החיים שם. בלשון אחרת, הפקרת האנשים שם כפי שהעם הפלסטיני בהעזה הופקר לחסדי המתעמרים בו. צריך להודות שההצעה של נתניהו היא ערמומית, וכעת לאחר שהונחה קבל עם ועדה על השולחן ניתן יהיה לנצלה בכל סיטואציה שתתפתח. בין אם הרעיון יצא לפועל ובין אם לא, תהיה לנתניהו ולצאן מרעיו היכולת הבלתי מסויגת לנצלה עד תום, ולאיים בה בכל עת, בהתחשב בגייסות העיתונאים והשדרים ואנשי תקשורת הנוהרים אחריו בכל פעם שהדבר נוגע לפלסטינים.

כך או כך, איני מתרשם מהצעתו של נתניהו ורואה בה כעוד צעד מחושב במסגרת המפעל הימני להחלשת וביטול מעמדם הפוליטי של הפלסטינים בישראל. נתניהו מבקש להפקיר את הפלסטינים לגורלם להשליכם לריק שלטוני בטרטוריה לא מוגדרת, ספק כיבוש ספק ישות פלסטינית משוללת כל יכולת למשול. כך, נהג משטר האפרטהייד כשהקים אזורים מגודרים לילידים או ישויות מבודדות המתבוססות בדמן. המבנה הקולוניאליסטי ייצר תמיד רעיונות נפשעים כאלה של הסרת האחריות על גורלם וחייהם של הילידים.

מרזוק אלחלבי הוא משפטן, עיתונאי וסופר, בעל טור קבוע בעיתון "אל-חיאת" הלונדוני.

> המגנומטרים הלכו, הכיבוש נשאר

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

שישה מבני משפחת אבו חלימה נשרפו למוות מפגיעת פצצת זרחן ב-2009, בהם תינוקת בת שנה (צילום: מוחמד אל-באבא)

הדנ"א של הכיבוש

האלימות וטיוחה, שני הסלילים השזורים זה בזה. הנה הם לפניכם: 30 מקרים, מקרה אחד מכל שנה מאז הקמת בצלם ב-1989. 30 מקרים מתוך אלפים, קצה הקרחון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf