newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשבנט קורא "למסור את הנפש", למה הוא מתכוון?

ההתבטאויות של בנט ששלח את הציבור שלו "למסור נפש" לא היו מביישות אף מאפיונר, ובטח שלא את נוער הגבעות. בפעם הבאה כשבציונות הדתית ינסו להתנער מ"עשבים שוטים", אולי כדאי יהיה להם להתחיל בשר החינוך

מאת:

השר נפתלי בנט, מי שאחראי על חינוכם של כמעט שני מליון תלמידים במוסדות החינוך וההשכלה בישראל, קרא אתמול (חמישי) לציונות הדתית "למסור את הנפש". בכנס שהתקיים בירושלים אמר בנט, על רקע הכוונה לפנות את המאחז הבלתי חוקי עמונה: "אנחנו צריכים לסמן את החלום והחלום הוא שיהודה ושומרון יהיו חלק מארץ ישראל הריבונית. אנחנו צריכים לפעול היום, ואנחנו צריכים למסור את הנפש. אנחנו לא יכולים להמשיך לסמן את ארץ ישראל כיעד טקטי, ומדינה פלסטינית היא היעד האסטרטגי".

בנט, שר בתפקיד ביצועי מרכזי בממשלה, קורא לציבור שלו, בעצם, לא רק לעבור על חוקי המדינה ולהיאבק בממשלה שהוא מכהן בה כשר החינוך, אלא גם בפועל למאבק מיליטנטי שבו גם תתכן הקרבת חיים. ולפני שבכלל ניכנס קצת לדבריו אני רוצה להציע כאן תרגיל מחשבתי פשוט: מה לדעתכם היה קורה אם שר החינוך של הרשות הפלסטינית היה נואם על מסירת הנפש למען שחרור פלסטין? איזה סערה ציבורית הייתה פורצת? אולי הוא אפילו כבר היה נעצר. בטוח היו מאשימים אותו בהסתה.

אבל אם יש מקרה שבו האירוניה מתה, הרי הוא מונח כאן לפנינו. שכן בנט יושב באותה ממשלה שלדבריו מקדמת את מדינת פלסטין "כיעד אסטרטגי". כי בזמן שנערי הגבעות מעמונה, מי שגאים בגנבה שלהם, קוראים לו ולמפלגת הבית היהודי לעזוב את הממשלה אם יהיה פינוי, מעדיף בנט להמשיך לשבת באותה ממשלה ולקרוא למצביעיו "למסור את הנפש". בזמן שהוא מהווה בורג מרכזי בדיוק באותה קואליציה שלדבריו מקדמת מדיניות שיש להתנגד לה בכל הכלים האפשריים, בנט לא מתבלבל וקורא לאחרים למות למען קידוש השטח הכבוש והמשך ההתעמרות והגניבה מפלסטינים.

האופן בו מתבטא בנט מתאימה יותר למאפיונר, ראש משפחת פשע ששולח את "החיילים שלו" לפעול, מאשר לשר שאמור להיות אמון על החינוך במדינה.

> קיצור תולדות הזמן על פי משרד החוץ

נפתלי בנט (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הו האירוניה. שר החינוך ונער הגבעות נפתלי בנט (אורן זיו / אקטיבסטילס)

יותר מזה, בנט מאותת בדבריו לא רק לציבור שהוא מייצג, כת שמאמינה שאלוהים הוא סוכן נדל"ן, אלא גם לראש הממשלה נתניהו, שמנהל בחודשים אלו מגעים להכנסת המחנה הציוני לממשלה כנראה בתמורה להוצאת הבית היהודי. בין השורות מסתתר המסר הדק לביבי, שאם הבית היהודי תהיה מחוץ לממשלה, הציונות הדתית עוד עלולה לחזור למסורת של תגי מחיר, טרור, והפגנות אלימות (לא שהם אי פעם באמת הפסיקו).

בנט אינו שונה מרבנים כמו גינזבורג, דב ליאור ותאוקרטים אחרים של הימין האמוני הקיצוני שמצדיקים מעשי טרור ומרד במדינה. שלא כמו בנט, הרבנים האלו לפחות עקביים. במשך שנים רבות רבנים מהציונות הדתית והחרד"לית מסתתרים מאחורי פסוקים, אימרות מהתורה ופרשנויות כדי להסתיר מאחוריה גזענות וקריאה לרצח של פלסטינים. בזמן שלציבור החילוני המסרים אולי נשמעים מעורפלים, באוזני הנוער המסתובב על הגבעות – פיזית או מטאפורית, ובכל הגילאים – הם נשמעים כקריאה ברורה לפעולה.

בשפת קוד, שבציונות הדתית מבינים טוב מאוד את המשמעות שלה, בנט קרא השבוע לפעולות, גם כאלו שיגבו קורבנות, על מזבח ארץ ישראל השלמה. בכך הוא מתנהל בדיוק כמו כל נער גבעות ממוצע. ובדיוק כמו אותם רבנים, בנט כבר מתחיל לספק הסברים ותירוצים שלא משנים דבר. בעמוד הטוויטר שלו הוא טען היום לפני כניסת השבת כי המשמעות של "למסור נפש" היא "להתאמץ מאוד למען מטרה".

הדיבור הכפול הזה – העברת קוד לפעולה לציבור הדתי לאומי, והתייחסות לחילונים כחמורו של משיח שעדיף שלא ידעו מה מתכננים עבורם – הוא בדיוק האופן בו מקדם בנט מטרות פוליטיות. זוהי גם עמדה סופר צבועה כשהיא מגיעה רק שבועות ספורים אחרי מתקפתו של בנט שטען כי עמותות שמאל מנצלות את בג"ץ "לכפיית מדיניות המיעוט על הרוב".

אם פעולות הטלת הטרור המכונות "תג מחיר" יחזרו, או אם נראה עוד פעולות אלימות של יהודים – נגד פלסטינים, שמאלנים או מוסדות המדינה – לא יהיה צורך לחפש אחר "עשבים שוטים". ברור יהיה מי ישב על במה, הפעם לא בכיכר ציון, וקרא להם "למסור את הנפש".

> השד בארון: מה כל כך מפחיד אותנו ביגאל עמיר?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf