נתניהו אינו הראשון שמפנטז לרוקן את עזה מתושביה

"בכיר מאוד בפמליית ראש הממשלה" תידרך כתבים שסיקרו את ביקורו באוקראינה כי ישראל פעלה לאחרונה כדי לקדם "הגירה" של פלסטינים מרצועת עזה. נבחרו שדות תעופה בישראל והתנהלו שיחות עם מדינות יעד אפשריות. המקור אמר שישראל ערוכה לממן את המהלך, אך לא נמצאו מדינות שהתחייבו לקלוט את המהגרים.

מבעד לחלון מלבלבת עונת הבחירות, ולכן מותר לצרוך את המידע הזה עם מידה בריאה של ספקנות. עם זאת, מזעזע ומקומם הרעיון שלאחר שנים של מדיניות לחץ והזנחה, ושבחלוף 12 שנות סגר חונק, שמטרתו המוצהרת להביא את תושבי עזה למצוקה, ישראל תמנף את חוסר התקווה שהיא עצמה יצרה כדי לרוקן את רצועת עזה מתושביה. וממילא עולה חשד לניסיון להעברת אוכלוסייה תחת כיבוש, הפרה של אמנת ז'נבה הרביעית לפיה העברה בכוח של אוכלוסייה נחשבת פשע נגד האנושות.

במקום פנטזיות על פשעים נגד האנושות, מוטב לדאוג לתושבים. ירי על מפגינים בעזה (צילום: עבד רחים חטיב/פלאש90)

את המימון שמצאה המדינה כדי לעודד את נטישת עזה עדיף שתשקיע במטרות ראויות יותר. למשל מעבר סחורות נוסף בצפון הרצועה, עליו הוחלט במשרד הביטחון לפני שנים; או שיפור הכביש שעובר דרך יישובי מערב הנגב אל מעבר כרם שלום, החלטת ממשלה שביום שני השבוע נודע כי בוטלה; או טיוב התשתיות ועידוד רכישה של תוצרת עזה, מטרות שהממסד הביטחוני תומך בהן פומבית. יש גם הרבה שישראל יכולה וצריכה לעשות כדי להיטיב עם התושבים מבלי להשקיע אגורה: שינוי במדיניות. למשל, לאפשר לפלסטינים תושבי עזה את חופש התנועה הנחוץ להם כדי לקיים חיים תקינים. אלא שלא טובת התושבים נמצאת לנגד עיני הממשלה, למרות שלא פעם טענה שכן.

פנטזיות על ריקון רצועת עזה לא החלו היום. מיד לאחר כיבושה, ביוני 1967, הן מופיעות בפרוטוקולים של ממשלת ישראל. ראש הממשלה לוי אשכול מביע שם תקווה כי "דווקא בגלל המחנק הזה והמכלאה שם, אולי יזוזו הערבים מהרצועה". במקום אחר הוא אומר, "ייתכן, שאם לא ניתן להם מים במידה מספקת, לא תהיה להם ברירה". הממשלה הנוכחית מנהלת מדיניות דומה, באמצעות מנגנון בירוקרטי מסועף, ומטרתה, מתברר שוב, זהה.

הממשלה הזאת כנראה מעדיפה להעלים את עזה. ההצעה להסתיר אותה מאחורי חומה בגובה שישה מטר חושפת את המאווה הזה. הפנטזיה המסוכנת באמת היא זאת שמבקשת להוציא את רצועת עזה מהמשוואה הדמוגרפית והפוליטית. ישראל לא רק מתכחשת לאחריות שבאה עם שליטתה הניכרת במיליונים של פלסטינים, היא משקיעה יום יום מאמצים עצומים כדי למנוע מפלסטינים תושבי עזה מלהגיע לגדה המערבית, גם אם נולדו בה, וגם אם יש להם שם משפחה ומקומות עבודה מובטחים. ב-2016 היא החלה לאלץ תושבים שביקשו לצאת לחו"ל לחתום על התחייבות שלא לבקש לשוב לביתם לפחות במשך שנה (לאחרונה קוצרה התקופה לחצי שנה).

מהו המשכה של הפנטזיה? בלי הפלסטינים במובלעת עזה יוותרו פלסטינים פזורים במובלעות קטנות יותר בגדה המערבית, שעל סיפוחה מדברים בגלוי מקורבים לבכיר מאוד בפמליית ראש הממשלה. שיטת הסלאמי. ישראל היתה מאוד רוצה שהפלסטינים לא יהיו פה. אבל הם פה. מי שמבקש פתרונות בני קיימא לאזור חייב להבין שאלה לא יבואו על חשבון זכויות האדם של תושביו.

אמיר רותם הוא מנהל המחלקה הציבורית בארגון זכויות האדם גישה – המרכז לשמירה על הזכות לנוע