newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדור החדש של התאגדויות עובדים מובל על ידי נשים

מאז המחאה החברתית חזרו התאגדויות עובדים לאופנה, ורבבות עובדים בחרו להתארגן. בתוך הגל הזה בולטת נוכחותן של נשים, שמראות שהמאבק המעמדי הוא גם מאבק פמיניסטי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: נעמה לזימי

בשנים האחרונות התעוררה מחדש אחת התופעות הכי חשובות לכינונה של חברה ישראלית צודקת ושוויונית יותר: התאגדויות עובדים. לתופעה הובילו מספר נסיבות מצטברות ובראשן הקמת כוח לעובדים, העלייה ביוקר המחיה לצד שחיקת השכר במשק, והמחאה החברתית, שנגעה בציבור רחב מבחינה תודעתית ואשר הציפה אל מעל פני השטח את הבעיות שהצטברו כאן.

התאגדויות עובדים החלו לקום כדבר שבשגרה ואיתן צמחה גם ההבנה שבחשיבות ההתאגדות למען שיפור תנאים ושכר אל מול מעסיקים. תופעה זו היא בין הדברים הבודדים שחלחלו גם בקרב האוכלוסיות המוחלשות והשקופות ביותר.

לאחר תהליך ממושך של מאבקים הסברתיים וחשיפה לנושא שהפך ליותר ויותר שגור בחיים שלנו וכן בתקשורת, המשמעויות הן די ברורות: צמצום פערים חברתיים, חתך דמוגרפי וגיאוגרפי מכיל יותר של הדמויות בשטח המובילות את מאבקי העובדים, ערעור על השיטה הכלכלית שנוגסת בַּמעט אותו מקבל העובד ובטח העובדת ומוסיפה עוד נתח לבעל ההון.

דור חדש של מנהיגות

שווה להתעכב על התופעה של המאבק המעמדי, שצמחה מתחת לפני השטח, ולהבין את משמעויותיה לעומק. לעומת המצב השכיח בעבר, שנוכח עדיין, שבו שרידים או מבנים מבוססים של הפטריארכיה נאחזים באותו כוח שקיבלו ללא כל כוונה לוותר עליו, לאחרונה קמו להן התארגנויות עובדים מזן חדש. התארגנויות אלה מתאפיינות בנוכחות נשית מכרעת, והצמיחו מנהיגות עובדים אותנטיות וחדות, שמובילות בנחישות את הציבור ואת המאבק שלהן; נשים שנדמה שכל מה שהיה צריך זה את הקש הנוסף על הגב כדי שכל האנרגיות והיכולות שלהן יתועלו לנקודה זו.

אם יש משמעות עכשווית לפמיניזם מרקסיסטי, הרי שהצמיחה האחרונה מהווה את ביטויה המובהק. הקשר הברור בין הגורם המעמדי ובין הגורם המגדרי הוא חיוני כדי להבין את היכולת של המאבק הזה לחולל שינוי חוצה מעמדות.

הקשר המובחן כיום בין מאבקי עובדים למנהיגות נשית, והתביעה של מנהיגות זו לשוויון וחלוקת משאבים צודקת תוך קריאה סולידרית להעסקה הוגנת, מתייחסים בין היתר גם לגורם האתני. הציר המשולש הזה של מעמד-אתניות-מגדר הוא הבשורה האמיתית והייחודית של התקופה.

כשרואות ורואים את רסמיה זבידאת ועליזה ידעי, ממאבק מטפלות המשפחתונים, כל החיבורים האלה נעשים הרבה יותר ברורים: על מאבק, מעמד, מוצא, דת והקשר הבלתי נפרד שביניהם.

> גל פיטורי המלחמה: ביה"ד החזיר עובדת שפוטרה בשל חשד להסתה בפייסבוק

תופעה זו מקבלת ביטוי גם בתקשורת: באמצעי המדיה שבהם היינו רואות לרוב גברים כדמות המקצועית והמוסמכת, אנו רואות היום הרבה יותר נשים בעמדות הסברה וחשיפה תקשורתית. אין ספק שככל שהבמה הזאת תתרחב, יהיו לכך בעתיד השפעות בעיצוב אופי שוק העבודה הישראלי, המנוהל ברובו על ידי גברים. ברגע שייראו בנשים בנות סמכא מתבטאות בנושאים שונים, הן יוכלו להיטמע באופן מוסכם ומקובל יותר בעמדות ניהול והחלטות.

כדי להיות משוחררות באמת אנחנו חייבות יציבות כלכלית. התובנה הפשוטה הזו נאמרה הרבה לפני ותאמר עוד רבות אחרי. ההכרה הזאת, שחופש כלכלי מקנה חופש מהדיכוי החברתי, היא ליבת התובנה. כל כך הרבה יותר מובן מצמיחה תודעתית מתוך מאבק.

איך אפשר לתקן את עוולות החברה כשאין לך אפשרות לסיים את החודש? איך אפשר להתעסק במיתוס היופי הבלתי אפשרי כשצריך לשלם חשבונות או לקוות שלא ינקו לך שוב "בטעות" מהתלוש? איך אפשר להוציא ממעגל הזנות נשים, נערות ונערים כשאין עבורן או עבורם אופק כלכלי? ואיך אפשר לחנך ילדים וילדות על פגעי תרבות האונס רווית הפורנוגרפיה, כשטרודים בצורך לשים אוכל על השולחן? מאבקים הולכים יחד. גם את זה אמרו ועוד יאמרו. הכניסה של הפמיניזם אל השדה המעמדי באופן הכי מובהק, זה בדיוק זה. מאבקים משותפים. שינוי מלמטה.

ובעצם, איך זה לא קרה עד עכשיו? מעבר למאבקים של אין ברירה למען מצבו של המעמד הבינוני כולו, נשים מבינות מציאות מורכבת יותר דווקא בגלל הדיכוי החברתי והמבנים המפלים שפוגעים בהן. אישה תבין את המרחב הציבורי תמיד טוב יותר מגבר, כי היא צועדת בו בחשכה ובפחד, כי היא עוברת עם העגלה ושמה לב לבורות או לרוחב המדרכה, כי ממנה מצופה לטפל בכל מה שקשור לבית ולקהילה סביבו, קניות, חוגים. היא גם זאת שנדרשת לחפש חניה יותר פעמים ביום ועוד כהנה וכהנה. איני טוענת שהמצב תקין, רחוק מכך. אני טוענת שמדובר בהבניה שמוסיפה היכרות וידע.

> העיר באדום: עובדות ועובדי הדואר שהמדינה רוצה לחסל יצאו לרחוב

הפגנת עובדות סוציאליות, 2011 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הפגנת עובדות סוציאליות, 2011 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מי תקנה את המתנות במשרד?

נעתיק את הרעיון לשוק העבודה: אישה תחשוש מפיטורין כי התחתנה וחוששים שתכנס להיריון. היא זו שתוציא רזרוות מהפנסיה שלה כי החינוך הפיננסי שלנו דיכא כל אפשרות לחשוב על הלוואה, ממנה יצופה לטפל בכל ההווי והאקסטרה של הצוות (כי גברים לא מבינים במתנות יומולדת), כמובן שללא תוספת שכר. היא זו שלא תקודם כי היא פחות "שקולה" מהגבר שהגיע הרבה אחריה.

האישה תהיה גם זאת שתקבל בהכנעה העסקה קבלנית, מיקור חוץ או שכר מופחת משכרו של גבר באותו תפקי,ד כי גם ככה היא לא המפרנסת העיקרית בבית, וכשהיא כן מפרנסת עיקרית אז היא תדע את כוחו של הג'אגלינג בין כמה עבודות. האישה היא זאת שתצטרך להעלים עין משאלות לא רלוונטיות ולא חוקיות בראיון עבודה, כמו "את מתכננת להתחתן? מה תעשי כשיהיה לך ילד? למה את צריכה עבודה תובענית כזאת?" היא זו שתמחל על הטרדה מינית גבולית ותפוטר כשהגבול יעבור. אנחנו פשוט מכירות את כל התחלואות. עברנו אותן. כולנו. אז לקחנו את המושכות, כדי לדאוג לזכויות שלנו בעצמנו ולהוביל.

בכלל, תמיד כשמעלים את המבט המגדרי, מגלים בפלא רב שהדבר מועיל לכולנו. המחשבה לטובת 50 אחוז מהחברה מייצרת חיים איכותיים יותר עבור 100 אחוז. התאמת שוק העבודה לכניסה של אימהות תועיל גם לאבות שמצופה מהם להחמיץ את גידול הילדים כאילו הם פחות שלהם. השוואת שכר במשק כלפי מעלה תחסל את המצב שבו נשים הן כוח עבודה זול יותר ותלויות כחבל על צווארם של גברים בשוק עבודה, שבו מעסיקים חוסכים על גב העובדים כל שקל. שמירה על כך שגיל הפנסיה של נשים לא יעלה תקפיא לכל הפחות את גיל הפנסיה של הגברים, או לחלופין תשווה אותו כלפי מטה במקרה הטוב יותר. פמיניזם הוא אינטרס מעמדי משותף.

שוויון גם בתוך ארגון העובדים

לפני כשנה וחצי הוקם בארגון "כוח לעובדים" הפורום הפמיניסטי. על פניו, מקום התדיינות לסוגיות מגדריות בשוק העבודה והיכרות עם הנשים המאוגדות בשטח. בפועל, הפורום יצר מצב שעומד בקו ישר עם המגמה המתפתחת של נשים אקטיביות ומובילות במאבקי עובדים ובארגוני עובדים דמוקרטיים. בו בזמן גוברת בקרבנו ההכרה הבסיסית בחיבור בין מאבקים, והיום הארגון מהווה תצריף המדגים איך ארגון עובדים צריך להראות.

הפורום הפמיניסטי הוא בין הגורמים העיקריים שבזכותם הארגון הוא דמוקרטי ושקוף יותר, ארגון בו הכוח נמצא אצל העובדים ולא אצל נציג מטעם הארגון. דבר זה הוא משמעותי, אבל לא פחות משמעותי הוא הפתח לקבלת חשיבה פמיניסטית וההכרה בכך שגם אם יש עוד על מה לעבוד (כמו בכל מקום), הארגון יכול להטמיע את השינויים והשיפורים בתוכו.

כך למשל, עד לפני כשנה עבדו בארגון בשכר שתי נשים מתוך עשרה עובדים בשכר. כיום אנחנו עומדות על 13 מתוך 20. זהו רוב ברור של נשים מצוינות אשר רובן מגיעות מתוך התאגדויות עובדים או מפעילות בארגון. חשוב להבהיר שלא מדובר במראית עין בלבד אלא בהפנמה של ממש, פרי עבודת מטה של הפורום להכלת נשים בארגון, הבא לידי ביטוי בשעות עבודה מותאמות לאימהות, הבנת צרכים וחשיבה קדימה על יעדי הארגון.

הפורום גם שיתף פעולה עם הקליניקה לזכויות נשים בעבודה במרכז לחינוך משפטי קליני באוניברסיטה העברית, ויחד הם יצרו מודל להסכם קיבוצי המקדם שוויון מגדרי במקומות עבודה. כל זאת לצד התאמת כלל ההכשרות בארגון גם לנשים, במטרה לייצר הכשרות בהן הייצוג המגדרי יהיה שוויוני, לצד הכשרות המותאמות ספציפית לנשים, בהתארגנויות שהדבר נדרש על פי אופיין.

אסיים בהזמנה פתוחה וכנה לכל מי שמתעניינת בנושא להגיע לפורום, גם אם היא לא חברה בארגון: בואי לצפות ולהיות חלק מהתנהלות לא היררכית, מכילה ומכבדת שמשנה מציאות מורכבת תוך הבנה כוללת של שיח משתנה ומגדר. בואי להיות חלק מהתנהלות המבוססות על שיתוף ידע, רגישות לתרבויות, זהויות, גיאוגרפיה, התנהלות המונעת מכוחם של התעדכנות ושינויים, עצירות, התנעה מחדש והצלחות מעוררות השראה בתוך עולם העבודה.

נעמה לזימי היא נציגה בהנהגת הסניף הכללי של כוח לעובדים ופעילה בפורום הפמיניסטי של הארגון.

> עמוד הפייסבוק של הפורום הפמיניסטי בארגון כוח לעובדים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"אם המגפה תתפשט, פה לא יתנהלו איתנו כמו עם בני ברק - מיד יסגרו את המחסום. זה יהיה אסון". מתנדב במחנה הפליטים שועפאט (צילום: כאמל ג'עברי)

"אם המגפה תתפשט, פה לא יתנהלו איתנו כמו עם בני ברק - מיד יסגרו את המחסום. זה יהיה אסון". מתנדב במחנה הפליטים שועפאט (צילום: כאמל ג'עברי)

מגפה קטלנית בשער והפלסטינים מעבר לגדר בי-ם מופקרים לגורלם

גם בימים כתיקונם הרשויות הישראליות לא מספקות שירותים בשכונות שמעבר לחומת ההפרדה, אבל כיום ההזנחה הזו עלולה להסתיים באסון. באין בדיקות, ציוד רפואי ואפשרויות בידוד, התושבים מתארגנים לעזור לעצמם במקום בו גם הרשות הפלסטינית מנועה מלפעול   

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf