מתכון: פול מצרי בעגבניות ואובדנה של ארץ הנילוס

"מי ששותה ממי הנילוס פעם אחת לנצח ירצה לשוב אליו". כך דקלם לי חבר פתגם מצרי ישן, כאזהרה לפני נסיעתי הראשונה לקהיר. פתגם חביב, חשבתי, אבל לא ייחסתי לו כל חשיבות. לא היה לי מושג עד כמה הוא נכון.

גרתי בקהיר חודש וחצי, ואיך שחזרתי מיד התעוררה בי הכמיהה לחזור, וכך שוב סידרתי ויזה, שוב שכרתי דירה קצת מחוץ למרכז השוקק של העיר, ושוב ירדתי מצרימה לעוד חודש וחצי, וההתמכרות רק גדלה. הקצב של העיר, המגוון שבה, ההיסטוריה שמשתרגת באופן אורגני לתוך ההווה, איזה שקט פנימי של האנשים, בתי הקפה עם הנרגילות, חיי הלילה התוססים, השווקים ומרכזי הקניות, השפה. כמובן שכל אלה יושבים גם על הרבה מאוד רע: על עוני קיצוני ופערים חברתיים זועקים לעין, משטר דכאני של צבא והון, הטרדות מיניות והתפוצה הבלתי נסבלת של מילת נשים ועוד. הכל בא במנה אחת גדולה ומעורבבת ברחובות קהיר.

הייתי ממשיך וחוזר שוב ושוב אל שפת הנילוס אילולא המהפכה, שהתחילה כהבטחה עצומה, אך שבניגוד למצב בתוניסיה לאט לאט התהפכה כנגד עצמה. כוחותיו של המשטר הישן היו גדולים מששוער, חבויים ומתוחכמים הן מהצעירים השמאליים והן מהאחים המוסלמים, ותפסו מחדש את השלטון. עכשיו מובארכ משתחרר מהכלא, אבל מנהיגי ההפגנות נשלחים במאות למאסרי עולם. בין גלי פיגועים והתחזקות משטר "שעת החירום" ייאוש כבד יורד על המדינה, שממש בימים אלה לפני ארבע שנים שרה כולה שירים של חירות, אחווה ותקווה לעתיד חדש.

> מתכון: פסטה ברוטב כרובית משכינה שלום בינלאומי

חיים ברחוב. בית הקפה פישאווי בשכונת חאן אל-חלילי, קהיר (חגי מטר)

פול מצרי

אני עוקב מקרוב אחרי האירועים במצרים בשנים האחרונות, והלב בוכה על הדם שנשפך לשווא, על חזרתו של המשטר הרודני – שכנראה תרתיע ותחסל כל סיכוי לשינוי משמעותי בעשורים הקרובים, ועל האנשים הטובים ברחובות קהיר, שמאבדים תקווה. לאחרונה דווח שאחוזי ההתאבדות בתלייה, של עניים ופעילים חברתיים, לרוב במקומות בולטים לעין, נמצאים בעלייה. זעקי, ארץ אהובה.

אז אני יושב כאן, קורא דיווחים, מתכתב עם חברים, ומבין שכנראה יעבור עוד הרבה מאוד זמן עד שאוכל לשוב לשם. בינתיים אני מוצא נחמה פורתא בבישול פול מצרי בדרך שלמדתי שם, ברחובות של קהיר.

יש לומר שאוכל הוא לא הצד החזק של המצרים. המטבח שלהם קצת משעמם ותפל, בעיקר בהשוואה למטבחי האזורים שמצפון (פלסטיני, סורי, לבנוני) או מערב (תוניסאי, מרוקאי) להם. אבל פול – פול הם יודעים לעשות. חבל על הזמן איזה פינוק הפול שלהם, בעיקר כשהוא מבושל עם עגבניות, ומוגש מהביל עם כמון מתוך הסירים הכדיים בצורתם שתמצאו בכל פינת רחוב. אז ככה עושים את זה.

> מתכון: קציצות בריאות ליום חול למען התאגדות

שוברים צום רמדאן על שפת הנילוס (חגי מטר)

סיר כדי של פול מצרי (Christopher Rose CC BY-NC 2.0)

הצטיידות

כל מה שצריך זה פול חום יבש (גדול או קטן, שניהם סבבה), כמה עגבניות, ראש שום, טחינה (רק היונה משכם, בשבילי), כמון, מלח, לימון ושמן זית. זהו.

הכנה והגשה

את עיקר העבודה על מנת פול מצרי בעגבניות לא אנחנו עושים אלא המים והאש. את הפול צריך להשרות כשהוא מכוסה בהמון מים למשך לילה, ובבוקר לשים אותו אש בינונית. לוקח כשלוש שעות (לרוב קצת פחות) עד שהוא מתרכך באמת. (אופציונלי: להשרות ולבשל איתו גם קצת גרגירי חומוס. אבל שלא ישתלטו).

כשיש לנו פול רך שופכים החוצה את המים, ולסיר מכניסים שיני שום חתוכות גס ומספיק עגבניות כדי שייצרו רוטב עשיר, אבל לא יותר מדי – שלא ישתלטו. מוסיפים כמון ומלח, ונותנים להכל להתבשל עוד כחצי שעה.

כשלעגבניות כבר יצא המיץ והכל נוזלי-חומחומי-אדמדמי, זה הזמן לטחון את התבשיל עם בלנדר (גם בלנדר סטיק סבבה), ותוך כדי טחינה להוסיף את הטחינה.

כשהתערובת אחידה נעביר אותה לצלחת, נזרזף לימון ושמן זית מלמעלה, ניתן עוד קמצוץ כמון לקישוט, ונגיש מהר כשזה רותח עם בצל טרי ליד ופיתות בשרניות (דבר שלמרבה הצער במצרים עצמה פשוט אין. כמעט ורק פיתות דקות ושבירות יש שם. לא ברור למה).

זהו. יש לנו מנת פול מצרי בעגבניות מהסרטים. את הניגוב הראשון נקדיש לזכרם של חללי המאבק למען דמוקרטיה ושוויון בארץ הנילוס. מי ייתן ובני העם היקר הזה עוד יזכו בחירותם.

> מתכון חצילי: קפונטה על קוסקוס למען רב תרבותיות