משרד התחבורה מציג: 3 קילומטרים של כניעה לפשיעה והפקרת אזרחים
מדינה שמתגאה במבצעים מורכבים מעבר לגבולותיה, טוענת לפתע שאינה מסוגלת לאבטח שלושה קילומטרים של עבודות כביש בגליל. עבור תושבי עראבה וסח'נין, עצירת הפרויקט להרחבת הכביש אינה רק כניעה לפשע אלא מסר ברור שכמו תמיד, הערבים יכולים לחכות
הרמת הידיים של משרד התחבורה ונתיבי ישראל היא ניסיון להרגיל אותנו לחיות באנרכיה ממוסדת, תחת שלטון פשע. קטע הכביש בין עראבה לסח'נין שבו הופסקו עבודות ההרחבה. 18 ביוני 2026 (צילום: מקבולה נסאר)
תעודות הוקרה מגיעות להנהלת נתיבי ישראל, למשטרת ישראל ולמשרד התחבורה. בשילוב זרועות מפואר, הציגו הגופים הללו לעולם את הדוקטרינה החדשה למיגור הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית: אם כנופיות פשע מאיימות על עבודות תשתית, פשוט מקפלים את הכלים ובורחים. מדובר בגאונות אסטרטגית, בתנאי מפתח אחד כמובן, שהכביש המדובר משרת אוכלוסייה ערבית חלשה. במקרה הנוכחי, הרחבת כביש 805 בגליל, עורק התחבורה המחבר בין עראבה לסח'נין.
לפני כמה חודשים נרצח שם עבד אל-רחים יאסין, תושב עראבה ואב לשבעה ילדים. יאסין היה קבלן משנה, שכל חטאו היה שהעז לבצע עבודות בכביש על פי מכרז חוקי שזכה בו. מאז שנורה למוות, חקירת המשטרה מתנהלת בעצלות המוכרת, בקצב האיטי השמור לפענוח רצח בחברה הערבית: אפס קצוות חוט, אפס מעצרים ומקסימום שקט תעשייתי שמנרמל את הזוועה הבאה.
אבל אל תגידו שהמערכת לא הגיבה. התגובה הגיעה גם הגיעה: חברת נתיבי ישראל ארזה את הציוד, נטשה את האתר באמצע העבודות והחליטה לבטל את הפרויקט לחלוטין. את התקציב המיועד, בסך 20 מיליון שקלים, הם כבר ידעו להעביר למקום אחר – נוח יותר, שקט יותר, או פשוט יהודי יותר.
"משרד התחבורה וחברת נתיבי ישראל פועלים בהתאם להנחיות גורמי האכיפה, משטרת ישראל, שהבהירו לקבלן כי העבודה באתר מסוכנת, מה שהוביל להחלטתו לעצור באופן מוחלט את העבודות", נאמר בתגובה ששלח המשרד לעיתון TheMarker, "חברת נתיבי ישראל אינה בעלת סמכויות אכיפה וקוראת לגורמי החוק כמו גם [ל]ראש עיריית סכנין לבצע את תפקידם ולעצור את המקרה הבא". המשטרה מסרה כי "בניגוד לנטען, המשטרה פעלה והפעילה שוטרים במקום, אך העבודות הופסקו על ידי הקבלן".
מסלול נחיתה בעיראק – כן; כביש בגליל – לא
כשמקלפים את המילים המכובסות ששיגרה חברת נתיבי ישראל (נת"י) בשבוע האחרון לרשויות המקומיות עראבה וסח'נין ובה הודיעה על הפסקת העבודות, נחשפת אמת מבישה: מדינת ישראל – זו המתגאה ביכולות צבאיות ומודיעיניות פנומנליות, זו שלפי פרסומים זרים מסוגלת להכשיר בחשאי מסלול נחיתה והמראה בלב עיראק – מודה שאינה מסוגלת לאבטח סלילה של שלושה קילומטרים של אספלט בלב הגליל. לסלול כביש בגדה המערבית הכבושה, אפשר. בתוך ישראל – לא.
בעברי הלא רחוק, כמנהלת ההסברה בערבית ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, הקשבתי בקשב רב להרצאתו של מנכ"ל נת"י, שתיאר בגאווה כיצד פיצח את פלונטר הפרוטקשן שעיכב במשך שנים פריסת תשתיות חיוניות ביישובי הדרום. והנה היום, מול שלושה קילומטרים בלב הגליל הפורח, פתאום נעלמו היכולות.
כביש 805 אינו שביל פנימי, אלא עורק החיים הראשי של גוש יישובים המונה למעלה מ-100 אלף תושבים – מסח'נין, עראבה ודיר חנא ועד עילבון ומע'אר. קטע הכביש הקצר הזה, שלושה קילומטר אורכו, המשמש כניסה מערבית מרכזית לעיר שלי, עראבה, הפך לצוואר בקבוק חנוק.
המערכת הזו יודעת להפגין כוח אדיר כשזה משרת את מטרותיה. שוטרים בהפגנת אזרחים ערבים נגד הפשיעה, על כביש 805 ב-22 בינואר 2026 (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש90)
נחיל המכוניות משתרך למרחק, משתק את אזור המסחר המרכזי של סח'נין, פוגע בעשרות עסקים וגולש לתוך שכונות המגורים ברחובות שממילא סובלים מתשתיות רעועות. בעבר כונה המקטע הזה "כביש המוות" בשל כשליו המבניים והתאונות הקטלניות שהתרחשו בו. נראה שהמדינה עושה הכול כדי לוודא שהוא ישמור על המוניטין המפוקפק שלו.
ההחלטה המבישה הזו אינה מחדל בטיחותי או תקציבי גרידא. זוהי ענישה קולקטיבית דורסנית ויריקה בפרצופם של אזרחים. הריבון – אותו "בעל הבית" שמצטלם לטיקטוק ומפזר איומים חלולים על "משילות" – העביר את מפתחות הניהול של הגליל לידי ארגוני הפשע. לאוזלת היד וחוסר האונים הממשלתי הזה יש גבולות גיאוגרפיים ודמוגרפיים ברורים מאוד, וגורמי הפשיעה מכירים בדייקנות את גבולות הגזרה שבה המדינה מתקפלת בפניהם.
המערכת הזו יודעת להפגין כוח אדיר כשזה משרת את מטרותיה. אם מחר בבוקר יחליטו תושבי עראבה וסח'נין שנמאס להם להיות אזרחים סוג ז' וייצאו לחסום את הכביש במחאה על הפקרת חייהם, יימצאו האמצעים ויופיעו מאות שוטרים חמושים, פלוגות מג"ב, מכת"זיות וגז מדמיע. כדי להכות בערבים שמפגינים על זכותם לכביש בטוח ולפזרם, המדינה תמיד תמצא את המשאבים הנחוצים.
משוואת הכניעה
אל מול ההחלטה המקוממת לבטל את הרחבת כביש 805, אסור לעצום עיניים. דוח מבקר המדינה האחרון כבר חשף את ממדי ההפקרוּת: 87% מהקבלנים בנגב נסחטים או נדרשים לשלם דמי חסות.
מדינת ישראל יודעת להצהיר שמיזמי תשתית הם יעד לאומי. בפרויקטים כמו "מחיר למשתכן" או בהקמת קווי הרכבת, היא יודעת להפעיל את מלוא כובד משקלה. חקירות סמויות ואמצעים משטרתיים אגרסיביים הצליחו בעבר לפרק רשתות סחיטה ולשלוח מסר חד-משמעי לעבריינים.
דווקא משום כך, הכניעה הנוכחית בכביש 805 היא מחדל בלתי נתפס. אבטחת עבודות תשתית בתוואי קצר, המקשר בין שני יישובים גדולים – פרויקט שאפשר להשלים תוך פחות מחודש ימים – היא דרישה ריאלית, סבירה ומתבקשת. התעקשות על ביצוע הפרויקט תחת אבטחה היא ההזדמנות של המדינה להעביר מסר מהדהד לעבריינים.
הרמת הידיים של משרד התחבורה ונתיבי ישראל אינה פחות מניסיון להרגיל אותנו לחיות באנרכיה ממוסדת, תחת שלטון פשע ובתנאים של עולם שלישי. זוהי הזמנה פתוחה לכל סוחט דמי חסות להבין שהשיטה עובדת: תרצח, תאיים – והשלטון כבר יברח.
המדינה אולי בחרה לברוח, אבל לנו, תושבי עראבה וסח'נין, אין לאן לברוח. המאבק על שלושת הקילומטרים האלה של כביש 805 אינו מאבק על אספלט, על זמני נסיעה או על איכות חיים. זהו מאבק על עצם החיים שלנו.
מקבולה נסאר היא עיתונאית תושבת עראבה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
