גבר ירה בנערה מוטלת על הרצפה ואנחנו לא מדברים על זה
שוב זה קורה: ירי באישה שלא מהווה כבר איום על איש. מי אמר שבישראל אין גזר דין מוות?
כותבת אורחת: רונה ברנס
ביום שני יצאו שתי ילדות פלסטיניות מן המקום המוכר להן, מביתן, ויצאו לפגוע ביהודים ישראלים כשהן חמושות בזוג מספריים.
באופן שאינו יכול להפתיע, כוונותיהן של הילדות, בנות ה-14 וה-16, לא זכו להצלחה. אחרי הכל הן היו חמושות בזוג מספריים.
הן פצעו פציעה קלה גבר מבוגר (כבן 70 לפי הדיווחים, פלסטיני אף הוא), ומיד נתקפו בחזרה, עד אשר אחת מהן מצאה את מותה בירי מאקדח, והשנייה נפצעה באופן קשה, אף היא מירי.
לא מספיק נאמר על הארוע הזה, לא מספיק נכתב עליו, אף על פי שהארוע כלל פרט חמור ביותר.
פרט זה הוא העובדה שאחת הילדות הייתה מוטלת על המדרכה, לאחר שמישהו חבט בה כבר עם כיסא, בזמן שהגבר עם האקדח ירה בה. התרחשויות אלה נראות בבירור מקפיא דם במצלמות האבטחה.
> מי צריך בתי משפט כשמוציאים להורג בירי כל חשוד ערבי?
הדבר החמור הוא שארועים מהסוג הזה הפכו להיות עניין שבשגרה. המטרה מקדשת את האמצעים. "הם תוקפים אותנו, שיידעו שיש לזה תוצאות".
ומה עם החברה הישראלית? אילו תוצאות עולות לחברה הישראלית ממה שקורה בתוכה בשבועוות האחרונים? מהו מחיר הדם, שאין איש נזעק על כך שהוא זורם לחינם? הסבל? המוות המיותר? וכמובן הוויתור על הזכות למשפט הוגן. מי אמר שבישראל אין גזר דין מוות?
כשאני רואה גבר שבלי לשאול שאלות יורה על ילדה-נערה המוטלת על מדרכה ברחוב ראשי בירושלים, יורה בגופה החי המוטל על המדרכה מטווח אפס, אני שואלת את עצמי האם לא הייתי עדה לרצח או לנסיון רצח. האם לא הייתי עדה להוצאה להורג בלי משפט, אפילו לא משפט-שדה.
כך היה גם במקרה של פאדי עלון. כך היה, אמנם בנסיבות שונות, גם במקרה הטראגי של הבטום זרהום.
זעקה מרה צריכה להישמע על התמונות שפורסמו ממצלמות האבטחה שתיעדו את הארועים ליד מחנה יהודה השבוע. בינתיים, הזועקים מעטים, העוולות נמשכות, והאלימות החותרת תחת עקרונות הדמוקרטיה והחברה החופשית מנצחת.
רונה ברנס היא מבקרת וסופרת. מתפרנסת בעיקר מתרגום ועריכה. חיה בירושלים, וכותבת באופן קבוע באתר אשפתון. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
