גבר ירה בנערה מוטלת על הרצפה ואנחנו לא מדברים על זה
שוב זה קורה: ירי באישה שלא מהווה כבר איום על איש. מי אמר שבישראל אין גזר דין מוות?
כותבת אורחת: רונה ברנס
ביום שני יצאו שתי ילדות פלסטיניות מן המקום המוכר להן, מביתן, ויצאו לפגוע ביהודים ישראלים כשהן חמושות בזוג מספריים.
באופן שאינו יכול להפתיע, כוונותיהן של הילדות, בנות ה-14 וה-16, לא זכו להצלחה. אחרי הכל הן היו חמושות בזוג מספריים.
הן פצעו פציעה קלה גבר מבוגר (כבן 70 לפי הדיווחים, פלסטיני אף הוא), ומיד נתקפו בחזרה, עד אשר אחת מהן מצאה את מותה בירי מאקדח, והשנייה נפצעה באופן קשה, אף היא מירי.
לא מספיק נאמר על הארוע הזה, לא מספיק נכתב עליו, אף על פי שהארוע כלל פרט חמור ביותר.
פרט זה הוא העובדה שאחת הילדות הייתה מוטלת על המדרכה, לאחר שמישהו חבט בה כבר עם כיסא, בזמן שהגבר עם האקדח ירה בה. התרחשויות אלה נראות בבירור מקפיא דם במצלמות האבטחה.
> מי צריך בתי משפט כשמוציאים להורג בירי כל חשוד ערבי?
הדבר החמור הוא שארועים מהסוג הזה הפכו להיות עניין שבשגרה. המטרה מקדשת את האמצעים. "הם תוקפים אותנו, שיידעו שיש לזה תוצאות".
ומה עם החברה הישראלית? אילו תוצאות עולות לחברה הישראלית ממה שקורה בתוכה בשבועוות האחרונים? מהו מחיר הדם, שאין איש נזעק על כך שהוא זורם לחינם? הסבל? המוות המיותר? וכמובן הוויתור על הזכות למשפט הוגן. מי אמר שבישראל אין גזר דין מוות?
כשאני רואה גבר שבלי לשאול שאלות יורה על ילדה-נערה המוטלת על מדרכה ברחוב ראשי בירושלים, יורה בגופה החי המוטל על המדרכה מטווח אפס, אני שואלת את עצמי האם לא הייתי עדה לרצח או לנסיון רצח. האם לא הייתי עדה להוצאה להורג בלי משפט, אפילו לא משפט-שדה.
כך היה גם במקרה של פאדי עלון. כך היה, אמנם בנסיבות שונות, גם במקרה הטראגי של הבטום זרהום.
זעקה מרה צריכה להישמע על התמונות שפורסמו ממצלמות האבטחה שתיעדו את הארועים ליד מחנה יהודה השבוע. בינתיים, הזועקים מעטים, העוולות נמשכות, והאלימות החותרת תחת עקרונות הדמוקרטיה והחברה החופשית מנצחת.
רונה ברנס היא מבקרת וסופרת. מתפרנסת בעיקר מתרגום ועריכה. חיה בירושלים, וכותבת באופן קבוע באתר אשפתון. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.
קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.
ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
