מנגנון ההלוואות בשוק הרכב מתדלק את יוקר המחיה

דווקא העניים לוקחים הלוואות מסוכנות יותר לקניית רכב. מכוניות מנמל אילת, ב-3 בינואר 2024 (צילום: יהודה בן יפתח / פלאש90)

עם כל הכבוד למלחמה, לפרשיות ולשאר הדרמות שמתפרסמות כמעט מדי יום, אי אפשר להתעלם מיוקר המחיה שמשתלט על החיים בישראל. החזרי המשכנתאות עולים, המוצרים בסופר ממשיכים להתייקר, והמשכורת לא עומדת בקצב. אבל מאחורי עליות המחירים האלה פועל מנגנון נסתר שמשפיע על הכלכלה כולה – מנגנון הלוואות שמחמיר את יוקר המחיה. התבוננות במתרחש בשוק הרכב מגלה איך המנגנון הזה עובד.

אם הייתם שואלים את הישראלי הממוצע, הוא היה אומר לכם שהלוואת רכב לוקחים מהבנק, ושבדרך כלל מדובר בהלוואות לכלי רכב חדשים. דו"ח היציבות האחרון של בנק ישראל חושף שהמציאות הזאת השתנתה. ב-2024, החברות החוץ בנקאיות הפכו לראשונה למלוות העיקריות בשוק, והלוואות רכב מהוות יותר מ-80% מהאשראי שהן נותנות. האם זה אומר שסוף סוף הגיעה התחרות המיוחלת בין הבנקים לגופים החוץ בנקאיים? אולי, אבל סביר יותר להניח שזה קשור גם ליכולות המימון המוגבלות של רוכשי המכוניות.

בכתבה שפורסמה ב"כלכליסט" נכתב כי "גורמים בענף (החוץ בנקאי) מציינים ששיעור הלקוחות שנוטלים הלוואות לרכישת רכב יד שנייה עומד על מעל ל-50% מסך הלקוחות, כאשר ה-LTV (היחס בין גובה ההלוואה לשווי הרכב) עומד על יותר מ-70%". במילים אחרות, אנשים נוטלים הלוואות כמעט בגובה מלא של שווי הרכב, שמאבד מערכו מיד כשהוא עוזב את מגרש המכירה. במקרים של כלי רכב משומשים, המצב מורכב עוד יותר: לא רק שהרכב מאבד מערכו במהירות, אלא שגם השווי שלו קשה להערכה, ולעיתים אינו מספיק כדי להבטיח את החזר ההלוואה במקרה של חדלות פירעון.

מעמיסים את החוב על המעמד הנמוך

דו"ח היציבות האחרון של בנק ישראל מצייר תמונה חדה וברורה: אנשי המעמד הסוציו-אקונומי הגבוה פונים בעיקר לבנקים לקבלת הלוואות, בעוד אנשי המעמד הנמוך לא מקבלים הלוואות מהבנקים, ונאלצים להסתמך על גופים חוץ בנקאיים. הפער הזה נובע לא רק ממגבלות אשראי, אלא גם מהבדלי התנאים: הריבית על הלוואות חוץ בנקאיות היא כ-9.8%, לעומת 6.4% בלבד בבנקים – פער משמעותי, שמכביד על משקי הבית מהמעמד הנמוך.

המשמעות היא שהלקוחות המוחלשים נושאים בעלויות גבוהות יותר, וגם סיכויי ההחזר שלהם נמוכים יותר. כך, החוב הפיננסי הופך להיות מעמסה כבדה יותר דווקא על אלו שהכי מתקשים לעמוד בו. במקביל, השוק החוץ בנקאי ממשיך לצמוח ולמלא את החלל שהבנקים משאירים, והפערים החברתיים, מצידם, ממשיכים לגדול.

מאיפה לוקחים הלוואות? (מקור: מאגר נתוני אשראי ועיבודי בנק ישראל)

ההשלכות של החלוקה הזו ניכרות, מן הסתם, גם בנתוני ההלוואות שבפיגור. בעוד במערכת הבנקאית שיעור ההלוואות בפיגור נותר יציב לאורך השנים, בגופים החוץ בנקאיים נרשמה עלייה דרמטית: שיעור הפיגורים בהלוואות שהוענקו על ידם הוכפל בשנתיים האחרונות.

נתון זה מצביע על בעייתיות עמוקה: בגופים החוץ בנקאיים, שמתמקדים בעיקר בלקוחות בעלי דירוג אשראי נמוך, הלוואות ניתנות לרוב בריביות גבוהות וללא ביטחונות מספקים. התוצאה היא מערכת שבה לווים מתקשים לעמוד בהחזרים, מה שמעמיק את בעיית החובות ופוגע באיזון הכלכלי של משקי הבית. כאשר שיעורי הפיגורים עולים בקצב כזה, הסיכון לא נעצר אצל הלקוחות – הוא זולג אל המוסדות הפיננסיים, ולבסוף גם למערכת הפיננסית כולה, שעלולה למצוא את עצמה מתמודדת עם בעיות עמוקות יותר.

משלמים על ה"חגיגה"

מי שמתמודד עם בעיות כאלה היא חברת "מימון ישיר", בין השחקנים המרכזיים בשוק הלוואות הרכב, עם נתח של כ-40% מההלוואות.

במהלך משבר הקורונה, החל בנק ישראל בשורה של הקלות רגולטוריות שמטרתן להקל על הבנקים לתת הלוואות לציבור. בין השאר, נתן הבנק המרכזי הלוואות זולות לגופים חוץ בנקאיים. התוצאה היתה זרם אשראי מוגבר, שהקל על הציבור לקחת הלוואות. הגופים החוץ בנקאיים הצליחו להציע תנאים נוחים יחסית, מה שהגביר את התחרות בשוק האשראי לרכב.

אבל לצד ההזדמנות, עלה גם הסיכון: הלקוחות שנמשכו להלוואות לא תמיד יכלו לעמוד בהחזרים, והבטוחות – כלי רכב שערכם נשחק במהירות – לא סיפקו פתרון אמיתי במקרה של פיגורים. זו אינה השערה. בנק ישראל בדק באילו שנים נלקחו ההלוואות שבפיגור, ומצא שהלוואות שניתנו בשנים 2020–2021 מובילות בשיעור יתרת האשראי שבפיגור לעומת השנים העוקבות.

"מימון ישיר" מצאה עצמה משלמת מחיר על ה"חגיגה" הזאת. במרץ האחרון החברה דיווחה על ירידה שנתית של 90% ברווח. עליית הריבית במשק פגעה ביכולת ההחזר של לווים רבים, בעיקר מהמעמד הנמוך והבינוני, והובילה להגדלה משמעותית של ההפרשות לחובות מסופקים, כששיעור הפסדי האשראי ב-2023 היה 3.6% מהלוואות הרכב, לעומת 1.8% ב-2022.

כדי להתמודד עם הסיכון הגובר, "מימון ישיר" נוקטת אסטרטגיה של מכירת תיקי הלוואות. כך, למשל, במאי האחרון מכרה החברה תיק הלוואות בהיקף של 680 מיליון שקל לחברה האחות שלה, "ביטוח ישיר". המהלך הזה מאפשר לה להפחית את החשיפה לסיכונים פיננסיים ולשחרר הון לפעילות נוספת.

מכירת החובות אינה פתרון ארוך טווח. היא אולי מספקת רווחים זמניים ומקטינה את העומס על מאזני החברה, אך גם חושפת בעיה מערכתית רחבה יותר – שוק שמתנהל בתלות גוברת בפתרונות קצרי טווח, במקום להתמודד עם הבעיות המבניות שבו.

מה הקשר לנסראללה?

קשה שלא לתהות אם מנגנון הלוואות הרכב הוא זה שמחזיק את מחירי הרכב גבוהים. בסופו של דבר, ללא האשראי הזמין והיקר, לאנשים רבים פשוט לא היה את הכסף לקנות רכב – חדש או משומש. בתקופה הנוכחית, כדאי גם לשאול – האם אינפלציה שמבוססת על תעשיית הלוואות כאלה היא בת קיימא? מה שבטוח הוא שמחירי הרכב תורמים למדד ומשפעים על ההחלטה של הנגיד להשאיר את הריבית ברמתה הגבוהה, וזה מוביל, איך לא, לצורך בהלוואות נוספות.

במקום השאלות האלה, אנחנו מקבלים תשובות אבסורדיות. כפי שפורסם ב-TheMarker, מנכ"ל "מימון ישיר" סיפק אמירה שנשמעת כאילו יצאה מתוך תוכנית סאטירה: "מאז כניסת צה"ל ללבנון וחיסול נסראללה, פעילות מכירת המכוניות – וכנגזר מכך נטילת הלוואות לשם כך – הצטמצמה". נסראללה, אשראי ומלחמות אזוריות – מי אמר ששוק הרכב לא נמצא בלב התהליכים הגלובליים?

גיחוך בצד, דברים אלו מגלים משהו עמוק יותר על האופן שבו אנחנו בוחרים להתמודד עם המציאות. לאנשים פשוט נגמר הכסף – זו האמת העירומה. אבל במקום להסתכל לה בעיניים, אנחנו מתמסרים לתירוצים. כל פרט עסיסי, הזוי או מקרי ככל שיהיה, מתקבל כאילו הוא ההסבר האולטימטיבי לעליות המחירים. כי למה לנסות לשנות, כשאפשר פשוט להתלונן? נסראללה הוא אולי תירוץ משעשע, אבל הוא לא יכול להסתיר את הדבר הכי ברור בשוק הזה: גלגלי האשראי שממשיכים להסתובב, גם כשכולם כבר יודעים שהם שבורים.