newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מכתב מטרוריסטית בדימוס להנהגת המדינה

בכיתה ח' גויסתי לאצ"ל. עברנו אימונים אמיתיים בנשק וגם בתרגילי קרקע. הייתי ילדה, אבל הזעם הלך וגבר והחלטתי להיות חלק מהמאבק נגד הכובש הבריטי. מאז ועד היום אני מבינה את הצורך של עם נכבש להתנגד לכובש עד לעצמאותו

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: רות רזניק

בחופש הגדול של כתה ח' גויסתי לארגון הצבאי הלאומי. במקרה השמעתי את כוונתי להתגייס לארגון זה או ללח"י. נציגי האצ"ל פגשו אותי לראשונה. עוד לא הייתי בת 14, אולם הרצון העז להצטרף למחתרת קינן בקרבי מאז תלייתם של שני אנשי הלח"י בקהיר. היו אלה אליהו חכים ואליהו בית צורי שנתלו בידי הבריטים על רצח הלורד מוין, ששלח את אניית סטרומה מפלסטינה-א"י והיא נשלחה למצולות על ידי טורפדו רוסי. הם הועלו לגרדום ב-22 למרץ 1945.

אז, באותה עת, בשלה בלבי ההחלטה להצטרף למחתרת הלוחמת נגד הבריטים. הייתי ילדה, אבל הזעם נגד הבריטים הלך וגבר ככל שרבו עונשי המוות שהטילו על חברי המחתרות וסגירת שערי הארץ לעולים פליטי השואה, והחלטתי התגבשה להיות חלק מהמאבק נגד הכובש הבריטי.

למרות שהייתי ילדה-נערה, הסכנות לא הרתיעו אותי. עברתי לילות של תיאוריה של המחתרת, ערבים שלמים שבהם למדנו והכרנו כלי נשק קלים, לימים סטן ורובה, ברן ומקלע. כולנו ידענו לזהות קליברים של אקדחים שונים בחושך, הכרנו רימונים מסוגים שונים. לימדו אותנו על סוגי חומרי חבלה שונים. השיעורים התקיימו בגן ילדים בשכונת פלורנטין ובשנת 1947 כבר צלפו ברחובות הרצל וסביבתו ממסגד חסן בק. עברנו אימונים אמיתיים בנשק ובתרגילי קרקע במחנות בחופשות שלנו. השתתפתי בהלוויותיהם של חללי האצ"ל שנפלו בכיבוש מנשיה שביפו. ובמאי 1948 קמה המדינה והאצ"ל התפרק (פרט לירושלים שהיתה עדיין במצור). בגיל 15 וחצי כבר הייתי חברת מחתרת בדימוס.

לוחמי האצל בשעת שיעור נשק בשכונת התקווה. (צילום: ויקימדיה קומונס, מכון ז'בוטינסקי בישראל CC BY 2.5)

לוחמי האצל בשעת שיעור נשק בשכונת התקווה. (צילום: ויקימדיה קומונס, מכון ז'בוטינסקי בישראל CC BY 2.5)

מאז ועד היום אני מבינה את הצורך של עם נכבש להתנגד לכובש ולהקים מחתרות עד לעצמאותו. כך היה עם תושבי אמריקה, אירלנד, אירלנד הצפונית, קניה, ודרום אפריקה ומדינות רבות נוספות.

דווקא בימים אלה אני מעלה נושא זה כדי לנסות ולהסביר כי כיבוש עזה יביא לקטל רב של חיילינו. שלושים,שלוש מאות, שלושת אלפים, שלושים אלף? ומה עם רבבות הפצועים ופגועי הלם הקרב שלנו? את השנאה לכובשים לא ניתן יהיה למחות. אני עוד זוכרת איך שירה התמים של שושנה דמארי, כלניות, הקפיץ את צנחני הוד מלכותה וגרם להם לאבד שליטה.

אז נניח שנצליח לכבוש את עזה בשנית ולפנותה לאחר שנים. האם לא יצרנו במו ידינו את הדור הבא של הטרוריסטים העתידיים שכיום הם ילדים בני 5 או 7? הצעתי היא להנהגת המדינה לזכור את אנואר סאדאת. שנה לפני שהגיע לכנסת ישראל, בראיון מאוד מפורסם בטלביזיה שנשאל בדבר אפשרויות השלום עם ישראל ענה: אלף שנים יעברו עד שנעשה שלום עם ישראל… נחלי דם יש בינינו… אבל אדם חכם ונועז מקבל החלטות אמיצות ולא נגרר על ידי חמומי מוח.

להזכירכם כי שניים ממנהיגי תנועות המחתרת נגד הבריטים היו ראשי ממשלה בישראל: מנחם בגין ויצחק שמיר. ונלסון מנדלה, שהיה אסיר המשטרה הדרום אפריקאית הלבנה, היה האיש שבחכמתו ותבונתו, מנע מרחץ דמים נורא בארצו.

רות רזניק היא יו״ר לא לאלימות וכלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. הפוסט פורסם במקור באתר עמותת "לא לאלימות". הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"אם המגפה תתפשט, פה לא יתנהלו איתנו כמו עם בני ברק - מיד יסגרו את המחסום. זה יהיה אסון". מתנדב במחנה הפליטים שועפאט (צילום: כאמל ג'עברי)

"אם המגפה תתפשט, פה לא יתנהלו איתנו כמו עם בני ברק - מיד יסגרו את המחסום. זה יהיה אסון". מתנדב במחנה הפליטים שועפאט (צילום: כאמל ג'עברי)

מגפה קטלנית בשער והפלסטינים מעבר לגדר בי-ם מופקרים לגורלם

גם בימים כתיקונם הרשויות הישראליות לא מספקות שירותים בשכונות שמעבר לחומת ההפרדה, אבל כיום ההזנחה הזו עלולה להסתיים באסון. באין בדיקות, ציוד רפואי ואפשרויות בידוד, התושבים מתארגנים לעזור לעצמם במקום בו גם הרשות הפלסטינית מנועה מלפעול   

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf