newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מכונת הזמן המקולקלת של "מחנה השלום" בכיכר רבין

רוב הדוברים בעצרת לזכר רבין נשמעו כמו שנשמעו באותה הכיכר לפני עשרים שנה. כאילו דבר לא השתנה וכאילו אין צורך בחשבון נפש. ובכל אופן, היו שם גם כמה סיבות לתקווה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בפתיחת העצרת אמש הוקרן על מסכי ענק קטע מנאומו של יצחק רבין מליל הרצח, ולצדו תמונות של קהל המפגינים באותו לילה. בסוף הקטע הוקרן על המסך צילום אווירי חי של העצרת, ואלמלא זו הייתה דרמטית קטנה יותר מזו שב-1995 ניתן היה לחשוב שמדובר באותו אירוע ממש.

הפתיחה הזו סימנה את הרוח הכללית של העצרת כולה (או רובה, עזבתי קצת לפני הסוף). הנואמים, הקהל, הסיסמאות, המסרים – הכל נראה כאילו קפא בזמן באותו רביעי בנובמבר. כאילו שלא התברר מאז, למי שהיה עוד ספק, כמה נזק עשה הסכם אוסלו. כאילו לא ראשי המחנה שהפגין בכיכר אז ואתמול העלו לבמה את תפיסת ה"איו פרטנר", השתתפו בקואליציות של הרג ומלחמה ותמכו בהתנתקות ההרסנית. כאילו לא הייתה פה בדיוק מלחמה עם למעלה מ-2,300 הרוגים וכאילו ירושלים לא בוערת. כל אלה לא הוזכרו בכלל.

עצרת ישראל יוזמת לזכר רבין (חגי מטר)

עצרת ישראל יוזמת לזכר רבין (חגי מטר)

אחד אחרי השני עלו הנואמים (שמעון פרס, חיים ילין, גלער שר, יובל רבין) ודיברו בסיסמאות הישנות ההן: שלום עושים עם אויבים, להיות יהודי זה לחפש שלום, למען אופיה היהודי של המדינה חובה עלינו להפרד מהפלסטינים, כמו שאנחנו מסתערים לקרב כחיילים כך צריכים להסתער על השלום, הדרך היחידה היא משא ומתן – וכו'. שום ביקורת עצמית לא ניכרה שם על כשלון הדרך שעליה באו לדבר. שום סימן שעשרים שנים שינו את דעתם ולו במעט, או העלו בהם את הצורך להתחיל לדבר על פרטי תוכנית השלום שהם מציעים מעבר לסיסמאות שאותן גם נתניהו וליברמן כבר יודעים לדקלם.

> ההפגנה הגדולה ביותר נגד הכיבוש מזה שנים

שמעון פרס בעצרת לזכר רבין (חגי מטר)

אותן סיסמאות כבר עשרים שנה. שמעון פרס בעצרת לזכר רבין (חגי מטר)

היחיד שהציג חזון קונקרטי היה גלעד שר, איש אמונם של רבין וברק, וכיום ממובילי ארגון "עתיד כחול לבן". שר היה היחיד שדיבר על הצורך בהגדרת הגבול של ישראל באופן ברור. ואיזה גבול? גדר ההפרדה. שר הוא כבר שנים מתומכי הסיפוח של השטחים וההתנחלויות ש"במקרה" מצאו את עצמם מערבית לגדר, שהוקמה כזכור רק משיקולי ביטחון וללא שום שיקול מדיני – כפי שהבטיחה המדינה לבג"ץ בזמנו – אבל הפכה בדרך פלא לקו גבול שרבים במרכז-שמאל חושבים שראוי לחיות איתו.

כלומר, חזון השלום של שר (ושל מי שחשב שראוי להעלות אותו לבמה?) נותן כנקודת מוצא את הסיפוח של כעשרה אחוז מהגדה המערבית, ואת הביתור של הגדה לשניים (לפחות) באמצעות הגדר המתוכננת שבולעת את מישור אדומים. מזל שהוא לא התחיל לדבר על ירושלים, הבקעה או על הפליטים.

[עדכון, 3.11: בעקבות הפרסום פנה אלי גלעד שר כדי להבהיר שמבחינתו קו הגדר הוא קו זמני לנסיגה חד צדדית במקרה שבו ישראל לא מגיעה להסכם עם הפלסטינים. במסגרת הסכם שלום, הבהיר שר, הוא תומך בסיפוח של 4-6 אחוזים מהגדה, וזאת במסגרת חילופי שטחים ביחס דומה. כלומר, החזון המתואר כאן מבוסס על מקרה כשלון המו"מ, ולא על מצב של הסכמה]

> איך הפכה גדר ההפרדה לגבול החדש מבחינת המרכז?

עצרת לזכר רבין של ישראל יוזמת (חגי מטר)

הקהל נשאר שקט רוב הזמן. העצרת בכיכר רבין (חגי מטר)

עשרים שנה אחרי אוסלו, והיגיון ההפרדה נותר הדומיננטי באג'נדה של ממשיכי דרכו של רבין. כאילו שהמדינה פשוט יכולה להיות "מדינה יהודית ודמוקרטית" עם אוכלוסייה פלסטינית ענקית בתוכה, משני צדי הקו הירוק, שלא מתכוונת לוותר על המאבק לשוויון.

כאילו שמערכות הכלכלה, התשתיות, המשאבים, החברה והשלטון של שתי החברות לא היו כל כך משולבות זו בזו אחרי כמעט חמישים שנות כיבוש בגדה ובעזה – שאפשר פשוט יום אחד להתנתק. כאילו ששמאל אמיתי יכול להיות רק יהודי, ללא שותפות עם הנכבש המדוכא שנאבק לעצמאות. מפגין אחד שהגיע מיפו עם דגל פלסטין זכה למבטים זועפים מסביבותיו ומצד כמה מהמארגנים.

> מה הטעם ב"מחנה שלום" אם הוא תמיד תומך במלחמה?

עצרת לזכר רבין, למען שלום (חגי מטר)

עצרת לזכר רבין, ולמען שלום (חגי מטר)

שני רגעים של אור ושל חידוש מסוים כן היו בעצרת הזאת. אחד היה הופעתן של חברות "נשים למען שלום". 19 נשים עלו לבמה, יהודיות ופלסטיניות, מרקעים שונים ומחלקים שונים של הארץ. יחד, לא בקול אחד, הן דיברו על הצורך לעצור את המלחמה ולהפקיע את הכוח מידי הגברים שתפסו מונופול על ניהול המדינה. כמו שאלינור כתבה פה לאחרונה, מדובר בקבוצה חדשה, לא מספיק מגובשת ולא מספיק פוליטית, אבל משהו בנוכחות שלהן על הבמה אתמול בערב הקרין בכל אופן תחושה של שינוי ושל תקווה.

> נשים למען שלום: רק אל תדברו על כיבוש ופמיניזם

נשים למען שלום (חגי מטר)

קרן אור על הבמה. נשים למען שלום (חגי מטר)

השני היה נאומו של מיכאל ביטון, ראש המועצה המקומית ירוחם. ביטון תרם את הזוויות החברתית, שאיכשהו כמעט תמיד נשכחת באירועים של מחנה השלום הציוני. הוא דיבר על פערים חברתיים כסכנה ביטחונית, סיפר על אמו, עובדת הניקיון, שנהנתה פעם משירותי רפואה מעולים, שכיום אף עובד ניקיון לא יכול לחלום עליהם, והדגיש את הצורך לקשור את המאבק לחברה צודקת יותר במאבק לשלום – שכן אף אחד מהשניים לא יכול להתקיים ללא השני.

בניגוד לעצרת של תושבי הדרום, הפעם לא יצא לי כל כך להסתובב בקהל ולהתרשם מה הלך הרוחות בקרב המפגינים שלא דיברו על הבמה. במשך רוב העצרת הם היו די שקטים, מה שאולי ניתן להבין להתחשב בכך שמדובר בעצרת זיכרון, אבל תמוה קצת יותר אם זוכרים שזו הייתה העצרת הפוליטית יותר מבין השתיים (השנייה, למען "דמוקרטיה", תתקיים במוצאי שבת הקרובה).

רגעי ההתלהבות המעטים נרשמו בקריאות "ביבי הביתה" שפרצו באופן ספטנטני במהלך נאומו של שר (ובניגוד לכוונותיו שלו), בתגובה להופעתן של נשים למען שלום, שהתקבלו בחום רב, וכמובן שבתגובה לנאומו של פרס, אליל הבית. הלהט הנעדר הדגיש את היעדר הכיוון, את התחושה שהעצרת יצאה למסע בזמן, ולא ממש הצליחה לשוב ממנו.

> מסרבים לשתוק: עצרת התמיכה בדרום כאפשרות למחאה למען שלום

נשים למען שלום (חגי מטר)

לא דוברת אחת – מגוון של קולות. נשים למען שלום (חגי מטר)

אני מאמין שרבים מבאי העצרת הגיעו אתמול עם כוונות טובות. רובם ודאי יאמרו שהם מתנגדים לכיבוש, אולי אפילו למצור על עזה. וגם יש ערך לעצם ההתעקשות לדבר על שלום ועל חזון (ולו רחוק ומופשט) של סיום הכיבוש (מילה שלא הוזכרה בכל הנאומים שאני שמעתי בעצרת).

אבל בלי לצאת מגבולות כיכר רבין, בלי שותפות יהודית-ערבית, בלי להלחם גם על צדק חברתי, בלי להתנגד באופן פעיל למלחמות המיותרות אליהן גוררות אותנו כל ממשלה בתורה, ובלי להציב חלופה מפורטת וברורה שתתבסס על הצורך בשוויון, בחירות ובדמוקרטיה מלאים לכל יושבי הארץ ובפתרון צודק לבעיית הפליטים – נראה שנגזר על המחנה הזה להשאר תקוע ב-1995.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

עצרת לזכר רבין, למען שלום (חגי מטר)

הגיע הזמן להציב אג'נדה ברורה. כיכר רבין (חגי מטר)

> לא פחדן, כובש: האג'נדה האמיתית של נתניהו

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מבקש מקלט מאפריקה שוטף כלים במסעדה, ב-2014 (צילום: ???

מבקש מקלט מאפריקה שוטף כלים במסעדה, ב-2014 (צילום: ???

שוטף כלים לח"כ השכל: "12 אלף שקל בחודש? זה בלתי אפשרי"

מבקש מקלט מאריתריאה שעובד כשוטף כלים במסעדה אומר כי מי שינסה להגיע לסכום שבו נקבה הח"כית מהליכוד "יתמוטט אחרי שבוע". הוא לא ממליץ לאיש לעבוד במטבח: "יש סיכונים ונזקים לגוף, אין זמן לאכול ויכולים להחליף אותך בשנייה". לדבריו, "לח"כ השכל מטרה אחת – להסית נגד מבקשי המקלט"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf