newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מורי ישראל הם המתמידים בעולם, וזה לא בהכרח חדשות טובות

לפי דו"ח חדש של OECD, רק 3.8% מהמורים עוזבים, כאשר הממוצע העולמי גבוה פי שניים. זאת, אף שהם מלמדים יותר מול כיתות צפופות יותר ומקבלים שכר נמוך יותר. חלק מהמורים פה אוהבים את עבודתם למרות התנאים המשפילים. אחרים פשוט תקועים

מאת:
מורה בבית ספר בירושלים (צילום: קובי גדעון / פלאש90) למצולמת אין קשר לכתבה

מדוע הם מתמידים? מורה בבית ספר בירושלים (צילום: קובי גדעון / פלאש90) למצולמת אין קשר לכתבה

על פי הדו"ח השנתי של ה-OECD, מורי ישראל הם המתמידים במורי העולם: רק 3.8% מהם עוזבים את ההוראה בסיום שנה. הממוצע העולמי גבוה פי שניים, ובנורווגיה, השיאנית, העזיבה גדולה פי שלושה.

האם זה מעיד שמורי ישראל מרוצים מתנאי עבודתם בבתי הספר? לא בהכרח. מורי ישראל עובדים יותר ימים ויותר שעות ממורי מרבית מדינות העולם, אל מול כיתות הרבה יותר צפופות, ותמורת שכר נמוך בהרבה.

אז מדוע הם מתמידים? אפשר להניח שרובם אוהבים את מה שהם עושים על אף התנאים הגרועים, ושחלקם תקועים בכיתות ללא חלופה תעסוקתית.

לפני כשבוע פירסם ה-OECD את הדו"ח השנתי "חינוך במבט רחב 2021". מבין שלל הנתונים בדו"ח עב הכרס (470 עמודים) מצאתי הפתעה קטנה: מורי ישראל הם המתמידים מבין מורי המדינות שנבדקו (ראו תרשים). בסיום השנה שנבדקה, רק 3.8% ממורי היסודי וחטיבות הביניים עזבו את מקצוע ההוראה. לעומת עזיבה של 7% מהמורים בממוצע המדינות.

בישראל, כמו גם בכל המדינות האחרות, המורים בגיל הביניים (35 עד 54) עוזבים בשיעור הנמוך ביותר (4.4% בממוצע המדינות). המורים הצעירים, עד גיל 24 עוזבים את המקצוע בשיעור גבוה פי חמישה! כמעט רבע מהם (23.4% בממוצע המדינות) עוזבים בכל שנה, כנראה לנוכח הפער בין הציפיות מהמקצוע לבין המציאות בבתי הספר.

בכל הגילים מורי ישראל מתמידים יותר. למשל, רק 13% מהמורים הצעירים עד גיל 24 עוזבים בישראל את המקצוע (חצי מהממוצע העולמי), לעומת 44% עזיבה בקרב המורים המתחילים בנורווגיה.

במבט ראשוני אפשר לחשוב שמדובר בחדשות טובות: המורות והמורים בישראל מרוצים מתנאי העבודה והשכר, ולכן הם מתמידים בעבודתם. אולם כאשר שמים לב שמעלינו נמצאות מדינות שבהן תנאי העבודה טובים בהרבה, עולה חשד שמשהו כאן הוא קצת יותר מורכב.

כדי לפצח את התעלומה, הלכתי לבדוק את תנאי העבודה של מורי ישראל בהשוואה למדינות האחרות, כפי שמשתקפים בדו"ח החדש.

התלמידים בישראל לומדים הרבה יותר

נראה ששורש הרע בכל הקשור לתנאי העבודה של המורים בישראל נעוץ בזה שתלמידי ישראל לומדים הרבה יותר מאשר התלמידים בממוצע המדינות בעולם. לימודי החובה בישראל, ביסודי ובחטיבה, מסתכמים ב 8,596 שעות לימוד, לעומת 7,638 שעות בממוצע המדינות. אלף שעות יותר, שהם שווה ערך לכך שתלמיד בישראל לומד 10.2 שנים על כל 9 שנים (א' עד ט') של עמיתו בממוצע המדינות.

בשנת לימודים ממוצעת יש בישראל 214 ימי לימוד, נתון המעמיד אותנו במקום הראשון בעולם. בממוצע המדינות לומדים רק 186 ימים בשנה, 28 יום פחות. כלומר, תלמיד בישראל לומד 1.15 שנים בכל שנה של עמיתו בממוצע המדינות.

כדי לספק כמות מופרזת כזאת של שעות וימי לימוד, צריך יותר מורים. אלא שזה לא המצב. ביסודי יש בישראל משרת מורה לכל 15.1 תלמידים, קצת יותר מאשר בממוצע המדינות (14.5). אבל בחטיבת הביניים יש לנו מורה לכל 12.9 תלמידים, שזה פחות מאשר בממוצע המדינות (13.1 תלמידים למשרת מורה).

יותר שעות הוראה מול כיתות יותר צפופות

כדי לספק יותר שעות לימוד לתלמידים, כאשר אין יותר מורים, נדרשת ישראל לשני פתרונות: להעמיס על כל מורה יותר שעות ויותר תלמידים. ככל שמורה יספק יותר שיעורים במשרתו, וככל שהוא יעשה זאת מול יותר תלמידים (כלומר כיתות צפופות), כך ניתן יהיה לסגור את הפער בין שיעור המורים (הנמוך) לבין היקף לימודי החובה (הגבוה).

ואכן מספר התלמידים בממוצע בכיתה בישראל הוא 27 ביסודי ו- 29 בחטיבת הביניים. בממוצע המדינות יש 21 תלמידים בכיתה ביסודי, ו- 23 תלמידים בכיתה בחטיבת הביניים.

אותה תמונה חוזרת גם בשעות העבודה של המורים. ביסודי מורי ישראל מלמדים בממוצע (למשרה מלאה) 839 שעות, בעוד שבממוצע המדינות המורים נדרשים ל 791 שעות הוראה בלבד. הפרש של 48 שעות הוראה בשנת לימודים.

שכר יותר נמוך

אז אם מורי ישראל עובדים יותר שעות ומול הרבה יותר תלמידים, אולי אנחנו מפצים אותם בשכר הוגן ומפתה? לא! גם זה לא. שכר מורה מתחיל בחטיבת הביניים הוא 22,948 דולר בשנה (בהשוואת כוח קנייה – ppt), לעומת 36,116 דולר בממוצע המדינות. מורה מתחיל בממוצע המדינות מרווח שכר שווה ערך למשרה וחצי בהשוואה למורה ישראלי.

גם אחרי עשר שנות ותק, השכר הממוצע של מורה בחטיבת ביניים בישראל הוא 30,916 דולר לעומת 46,716 דולר בממוצע המדינות. שוב, משכורת של 150% בעולם, בהשוואה לשכר הישראלי.

בנורווגיה הייאוש יותר נוח

כדי לחזק את הממצאים, נוכל להשוות את תנאי העבודה של מורי ישראל לאלו של מורי נורווגיה, שכאמור עוזבים את העבודה בשיעור הגבוה ביותר (תרשים לעיל). בעוד מורה ביסודי בישראל נדרש להורות 839 שעות בשנה, עמיתו בנורווגיה נדרש ל-741 שעות בלבד.

בעוד שבישראל היחס בין מורה לתלמידים הוא 1 ל 15, הרי בנרווגיה היחס הוא 1 ל 10! כלומר, מורי נורווגיה מלמדים מאה שעות פחות בכל שנה, אל מול כיתות קטנות בשליש!

לא רק זה, התגמול שלו זוכים מורי נורווגיה גדול בהרבה. השכר ההתחלתי למורה בחטיבת הביניים בנורווגיה הוא 43,048 דולר בשנה, לעומת 22,948 דולר בישראל. אחרי עשר שנות ותק מורה בנורווגיה מקבל 51 אלף דולר, לעומת 30 אלף בישראל.

אוהבים את העבודה, או תקועים בה

עכשיו אפשר לחזור לשאלה: אם מורי ישראל (בממוצעים כמובן) עובדים יותר שעות, מול כיתות הרבה יותר צפופות ובשכר הרבה יותר נמוך – איך זה שהם המורים המתמידים ביותר בעולם?

אני מציע שתי תשובות אפשרויות, שיכולות להתקיים אצל שתי קבוצות מורים. קבוצה אחת כוללת את המורות והמורים שאוהבים את מה שהם עושים. אפילו בתנאים המשפילים שמדינת ישראל מציעה למוריה, הם לא נוטשים. את הסיפוק הם מוצאים כנראה בתלמידיהם, ולא בתנאי עבודתם.

אפשר למצוא חיזוק להנחה זאת במחקר עמדות המורים של OECD (טאליס 2018). 92% מהמורים בישראל הסכימו עם ההיגד "בסך הכול אני מרוצה מהעבודה שלי"; 79% דיווחו שאם היו יכולים להחליט שוב, היו בוחרים לעבוד כמורים; ו-75% מהם מסכימים "שיתרונות המקצוע עולים בבירור על חסרונותיו".

הסבר אפשרי נוסף לשאלה מדוע חלק מהמורים מתמידים בעבודתם הוא שהם תקועים. הם כבר מחזיקים במשרה שמקנה להם ביטחון קיומי או מתאימה לצורכיהם, ולא נכונים לעזוב ולהמר עליה.

אפשר גם להניח שמסלול הפיתוח המקצועי של מורים אינו מקנה להם אופק תעסוקתי חלופי. כלומר, שהניסיון וההשכלה המצטברים אינם מאפשרים לדלג למקצועות אחרים, מתגמלים יותר.

ואכן, לפי מחקר טאליס שהוזכר לעיל, שליש מהמורים בישראל דיווחו שהם מתלבטים "אם היה עדיף לבחור מקצוע אחר", ו- 11% דיווחו שהם מתחרטים על החלטתם להיות מורים. אם שליש מתלבטים, עשירית מתחרטים ורק 3.8% בפועל, סימן שיש במערכת לא מעט מורים "תקועים".

אמון כסיפוק מקצועי

הדוגמה של נורווגיה מרמזת שצמצום העזיבה אינו תלוי רק בתקציב לטובת הגדלת השכר, צמצום שעות ההוראה וצמצום מספר התלמידים בכיתות. ככל שתוספת התקציב חשובה ומוצדקת, נראה ששביעות הרצון קשורה גם למילת הקסם: אמון.

כפי שסיכם פרופ' יזהר אופלטקה את מחקרו בנושא: "אילו היו חשים המורים אמון רב ביכולותיהם המקצועיות מצד קובעי המדיניות […] העומס היה, קרוב לוודאי, מצטייר כאתגר מקצועי ולא כאיום".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, ב-13 במרץ 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ישראל מפרקת במו ידיה את "מדיניות הבידול" שעליה עמלה עשורים

אין באמת מחלוקת מעשית בין גנץ וגלנט לנתניהו ובן גביר, וקיבלנו עדות לכך בתגובתם לתובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אבל במודע או שלא, הם מודים בכישלונה של מדיניות הניתוק בין עזה לגדה המערבית, ולכן נתפסים בעיני ראש הממשלה ובני בריתו כאיום קיומי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf