newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שטח ההפקר: מדוע הרשויות לא מגינות על נשים בדואיות בנגב?

אותן רשויות שיודעות לאתר כל מבנה בכפר בלתי מוכר כשהן רוצות להרוס, מגלות אזלת יד מבישה כשמדובר בהגנה על חייהן של הנשים בנגב. נראה שכל עוד רצח נשים אינו מהווה איום ביטחוני, "כבוד המשפחה" ימשיך להוות תירוץ לגיטימי להפקרתן על ידי החוק

מאת:

כותבת אורחת: סראב אבורביעה

מאז הקמתה יצרה המדינה כפרים ערבים-בדואים בנגב המהווים גטאות של עוני, הזנחה והפקרות. שטח הפקר, שבתוכו מתחוללות זוועות כנגד החוליה החלשה ביותר בחברה – נשים וילדים. אלה אזורים מופקרים, שבהם קטינים נוהגים במכוניות ללא רישיון, נשים נרצחות באישון הלילה בעוד רוצחיהן נותרים עלומים, גברים נישאים עם יותר מאישה אחת להפתעתן של בנות הזוג הראשונות, והרווחה או כל גוף אחר אינם מתערבים בתופעות של אלימות במשפחה.

כך נוצר מרחב שבו חיות נשים, נערות וילדים בפחד יומיומי מפרימת הנורמות המעוותות שנרקמו סביבן לאורך שנים רבות. נשים אלו חיות בחשש מאובדן בתיהן נאלצות לחשוש מאי הגנה על חייהן פעמיים ולשלם מחיר כפול: מחיר ידה האלימה של הפטריארכליות המשפחתית, המתחזקת במחוזות אלו מהיעדר פיקוח, ומחיר זרוע השלטון, שאינה מרחמת, ומטילה עליהן אימים בצל היעדר התנאים המינימליים לחיים בכבוד.

בעשר השנים האחרונות נרצחו 75 נשים ערביות בישראל מצפונה ועד לדרומה. לאחרונה נמצאה גופתה של אישה, אם לשני ילדים מהנגב. למרות שנפתחה חקירה, שלטונות החוק עד כה לא פרסמו את תוצאותיה. דמה של המתה כבר התקרר וטרם נמצא האחראי למותה.

> איך אפשר לצום 50 ימים למען הסכם שלום ולהישאר לא פוליטיות?

הפגנה נגד רצח נשים, צומת שוקת (סמאח סלאימה)

הפגנה נגד רצח נשים, צומת שוקת (סמאח סלאימה)

קורבנותיו של השחקן ביל קוסבי כיכבו במשך שבועות ללא הפסקה בתקשורת וברשתות החברתיות. האם חייהן של קורבנות אלו בהן עסוקה התקשורת הישראלית והעולמית חשובות יותר מהקרבנות הערביות בישראל? לא רק שנשים ערביות הנרצחות מופקרות על ידי שלטונות החוק אלא גם על ידי התקשורת הישראלית ובכך מצטרפת התקשורת לקשר השתיקה הברוטאלי שאינו מכיר בחייהן או במותן של נשים ערביות.

גם בחייהן, הנשים הערביות בנגב חיות בצל התנאים הקשים ביותר במדינה. מימדי העוני קשים מנשוא: יותר מ-80 אחוזים מהמשפחות החיות בנגב סובלות מעוני, ממגורים בצפיפות גבוהה, מאבטלה במימדים עצומים. על פי דוחות של החברה האזרחית בנגב, יותר מ-75 אחוז מהנשים בכפרים הבלתי מוכרים מעל גיל 35 הן אנאלפביתיות. בתוך מציאות קשה זו , קשים שבעתיים חייהן של נשים שגרות בכפרים הלא מוכרים בנגב.

כ-90 אלף בני ובנות אדם חיים בכפרים הבלתי מוכרים, בהיעדר התנאים הבסיסים ביותר כגון מים זורמים, חשמל, כבישים סלולים, מקומות תעסוקה או שירותי בריאות נאותים. תנאים אלה מכבידים על החברה הבדואית בכללותה, אבל על הנשים והילדים יותר מכל.

> האבא חילץ חייל מעיסאוויה, הבן נעצר והוכה על ידי שוטרים

נשות הכפר הבדואי הלא מוכר אל עראקיב בוכות במהלך הריסת כפרם ע״י הרשויות הישראליות.12 ביוני, 2014. הכפר אל עראקיב נהרס מאז יולי 2010 מעל 70 פעמים. חלק מהתושבים נשארים במקום, למרות ההריסות התכופות. (אקטיבסטילס)

נשות הכפר הבדואי הלא מוכר אל עראקיב בוכות במהלך הריסת כפרם ע״י הרשויות הישראליות.12 ביוני, 2014. הכפר אל עראקיב נהרס מאז יולי 2010 מעל 70 פעמים. חלק מהתושבים נשארים במקום, למרות ההריסות התכופות. (אקטיבסטילס)

הריסות הבתים, הצפיפות הנוראית וההתעלמות של שירותי הרווחה, החינוך והבריאות מקשייהן וממצוקתן של הנשים הבדואיות בכפרים אלה הופכת אותן לשקופות פעמיים – הן בעיני החוק והן בעיני החברה הפטריארכלית. ההפקרה המדינית והחוקית פותחת פתח לפטריארכליות, שיכולה לבצע ככל העולה על רוחה. הנשים הערביות, במיוחד בנגב, נתונות לרמות גבוהות של אלימות. דו"ח שפרסמה עמותת איתך-מעכי מראה כי למעלה מ-80 אחוזים מהנשים הערביות בנגב נתונות למעשי אלימות מקרב בני המשפחה.

מדוע מערכות החוק אינן מתערבות? שמא מדובר שוב באינטרסים פוליטיים ובצביעותו של השלטון? כי זרועות החוק דווקא כן נוכחות במקומות האלה, וכאשר נבנה בית בכפר "לא מוכר" הן יודעות כיצד לאתר את הבית על תושביו. במקרים בהם יש צורך להרוס בתים, שלטענת המדינה נבנו בניגוד לחוק, לזרועות השלטון אין שום בעיה "להתערב" באופן ברוטאלי ולזעזע את חייהם של תושבי הבית ובעיקר של תושבותיו.

אבל כשמדובר ברצח נשים אוזלת ידה של המשטרה פשוט מבישה את השלטון ה"דמוקרטי" אותו היא אמורה לשרת, וחושפת אסטרטגיות קולוניאליות ידועות בהיסטוריה של התייחסות לנשים ולמיעוטים. נראה שכל עוד רצח נשים אינו מהווה איום ביטחוני או פוליטי על המדינה, נשים תמשכנה להירצח בקהילותיהן ו"כבוד המשפחה" ימשיך להוות עוגן לגיטימי להפקרתן על ידי החוק.

אולם לא עוד. נשים מנהיגות ואקטיביסטיות בנות החברה הערבית ארגנו לפני שבועיים שתי עצרות מחאה כנגד התופעה ודרשו את אי שקיפותן של נשים בפני החוק. הן אינן יכולות עוד לשתוק, אינן יכולות להכיל את העוולות, את אי הצדק שנעשה בתוך חברתן בחסותה של זרוע החוק ודורשות את הגנתה.

ד"ר סראב אבורביעה היא מרצה בכירה באוניברסיטת בן גוריון, אקטיביסטית וחוקרת פמיניזם, השכלה ותעסוקה בקרב נשים פלסטיניות בישראל.

> כשזה מגיע למחבלים יהודים, המשטרה והשב"כ מרימים ידיים מראש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

התגברנו על הרבה משברים, אבל דבר לא דמה ל-7 באוקטובר ולמה שקרה לאחריו. גרפיטי על חומת ההפרדה באבו דיס (צילום: מלאני פידלר / פלאש90)

"אף צד לא ייעלם". שיחה בין שותפים לדרך משני עברי המלחמה

עאוני אל-משני ומירון רפופורט הקימו לפני יותר מעשור ארגון המציע מתווה ייחודי לפתרון הסכסוך. בתום שנה למלחמה הם מדברים על השלכותיה על שתי החברות, על העבר והעתיד, ועל עצם ההיתכנות של שותפות ישראלית-פלסטינית במציאות שטופת שנאה ונקם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf