newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תיעוד: חיילים ירו למוות בצעיר פלסטיני מבלי שהיווה סכנה

על פי התיעוד, מאלכ חמדאן נורה למוות על ידי חיילים שירו לעבר פלסטינים בתגובה ליידוי אבנים. זאת למרות המרחק הרב ביניהם ובזמן שאלה ניסו להימלט מהמקום. באותו היום נורו למוות עוד 10 איש בגדה, חלקם בידי מיליציות משותפות של חיילים ומתנחלים

מאת:

סנא חמדאן סיפרה שעמדה מפוחדת מול החלון במטבח שלה, והביטה למרחק, אל הכביש, שם עמדו צעירים מהכפר שבו גרה, סאלם, מזרחית לשכם. ביניהם היו שלושה מילדיה. הם נראו כמו נקודות קטנות מהחלון במטבח, שנמצא כקילומטר משם.

מול הצעירים עמדו חיילים חמושים. סנא ראתה צלף אחד כורע ברך, ונקודה קטנה, גוף אדם, נופלת בשדה. "הסתובבתי מהחלון וצעקתי: 'תזמינו אמבולנס', כי הבנתי שירו במישהו", אמרה, "לא הבנתי שירו בבן שלי".

קורבן נוסף של יום הדמים בגדה (צילום מסך מתוך סרטון בצלם, המתעד את הירי במאלכ חמדאן מכפר סאלם)

קורבן נוסף של יום הדמים בגדה (צילום מסך מתוך סרטון בצלם, המתעד את הירי במאלכ חמדאן מכפר סאלם)

בסרטון שהתפרסם בפייסבוק ועל-ידי "בצלם", ניתן לראות את מה שסנא ראתה מהחלון באותו יום שישי, 14 במאי: שלושה צעירים מיידים אבנים על שמונה חיילים, שמרוחקים מהם כארבעים מטרים, ובורחים מיד אחורה, אל קבוצה גדולה יותר של כעשרים פלסטינים. כמה שניות לאחר-מכן, כאשר הם מתרחקים מהחיילים ונמצאים במרחק של כחמישים מטרים מהם, חייל צולף באחד מהם – שמתמוטט בשדה.

כך נהרג מאלכ חמדאן, בן 21, בנה של סנא. "באותו יום מאלכ חזר מהעבודה", סיפרה. "הוא שמע שיש תהלוכת מחאה בסולידריות עם עזה – התקלח, והצטרף לצעירים".

יום שישי, 14.5, היה יום קטלני בגדה המערבית. באותו היום התקיימו עימותים ומחאות פלסטיניות רבות ברחבי הגדה, בהם צעירים ידו אבנים על חיילים במחאה על המלחמה בעזה והמתיחות בירושלים. בתגובה, חיילים השתמשו באש חיה מסיבית, הרגו שבעה פלסטינים ופצעו מאות אחרים, בנקודות חיכוך שונות כמו כבישים משותפים, מנהלת של המנהל האזרחי, מעברי גבול ומאחזים.

במקרים אחרים, אשר נחשפו בתחקיר מיוחד של "שיחה מקומית", ארבעה פלסטינים נורו למוות בתוך שטחי הכפר שלהם, לאחר שמתנחלים וחיילים פלשו אליו יחדיו, במעין מיליציות משותפות, ורגמו בתי מגורים או הסבו נזק לרכוש. בסך הכל, אחד עשר בני-אדם נורו למוות באותו היום, ובינם מאלכ חמדאן.

האירוע בסאלם, לפי עדויות שנגבו על-ידי "בצלם", התחיל כאשר 15 צעירים צעדו לכביש אשר מחבר בין ההתנחלויות אלון מורה ואביתר, וידו אבנים על מכונית שחלפה.

"שני מתנחלים חמושים יצאו מהרכב", אמרה סנא, "ופתחו באש חיה על הצעירים, שברחו אחורה אל עצי הזית". בסרטון שפורסם על-ידי "בצלם" ניתן לראות ישראלי עומד על הכביש ויורה מהנשק שלו ישירות לעבר הפלסטינים. לאחר-מכן, הישראלי ניגש אל ג'יפ צבאי שמתקרב למקום. בהמשך, לפי התיעוד, שמונה חיילים הגיעו למקום וביצעו את הירי הקטלני במאלכ, כאשר לא נשקפה סכנה לחייהם.

"בהתחלה ראיתי את המתנחלים יורים", אמרה אמו, "כששמעתי את היריות התחלתי לבכות, אמרתי לאבא של מאלכ: 'צא לשם, לך לילדים. שלא יתקדמו'. פחדתי כי הצעירים היו באיזור חשוף, בו אין מקום להתחבא.

"ברגע שהגיעו למקום חיילים נוספים, ויצאו מהג'יפים, אמרתי לבן הגדול שלי, שעמד לידי: 'הם באו כדי להרוג'. הוא אמר לי: 'אמא אל תדאגי'. אבל אני, בלב, פחדתי נורא. ראיתי צעירים שזורקים אבנים, ומישהו נופל, ואמרתי לבן שלי: מישהו נפצע. הוא אמר 'אבל לא היה רעש של נפץ', אבל אני רואה שצעירים מנסים לקחת מישהו, ואז הגיע גם אמבולנס.

"ואז הטלפון של הבן שלי מצלצל. הוא ענה, שמע משהו, ושתק. שאלתי אותו מה קרה. והוא אמר כלום. אמרתי לו מה? והוא אמר 'אל תדאגי'. ואז שוב התקשרו אליו. ואני בוכה כבר, דמעות. אמרתי לו: 'ירו באח שלך, במאלכ, נכון?' והוא אמר: 'כן, אבל זה ברגל אמא, אל תדאגי'. הוא שיקר, הם אמרו לו, בטלפון, שהפציעה קשה – אבל הוא לא אמר לי.

"יצאתי החוצה, התחלתי לצרוח ברחוב: ירו בבן שלי. הלכנו לבית החולים. כשהגענו לשם, התחלתי לחפש אותו, שאלתי את כולם איפה מאלכ, איפה מאלכ, חיפשתי מישהו שירו לו ברגל. ואז ראיתי את אבא שלו, והאחים, כולם סביבו, בוכים. אמרו לי שהוא מת".

אריאל בן-שטרית, תושב ההתנחלות יצהר, שנפצע מירי של פלסטיני יומיים קודם לכן ושירת במילואים באותו איזור, תיאר בראיון ל-"מקור ראשון" את האווירה ביום שבו נהרג מאלכ. לדבריו, "אחרי שהערבים הרימו ראש, צה"ל שינה את אווירת הפרשנות להוראות הפתיחה באש, והיו כמה ימים שגרמו למקומיים להבין שלא כדאי לצאת להפס"דים (הפרות סדר, י"א). היה ברור שמישהו למעלה החליט לעבוד אחרת. הלוואי שכך היו מתנהלים תמיד".

לפי הדו"ח הרפואי, מאלכ נורה בחזה מכדור "טוטו", שקוטרו קטן ומוגדר כירי "אל-הרג" על-ידי הצבא. בפועל מדובר באש חיה קטלנית, שהרגה לפחות שישה פלסטינים בחודשיים האחרונים, האחרון שבהם ביום שישי. השימוש בנשק קטלני זה בתגובה ליידוי אבנים של פלסטינים, ובאירועים בו לא נשקפת סכנת חיילים לחיילים, גבר משמעותית מאז אירועי חודש מאי.

לפני שבועיים, פורסם ב-"וואלה" כי הצבא החליט להגביל את השימוש בכדורי טוטו על-מנת "למנוע הרוגים שיביאו להידרדרות ביטחונית באזור", בשל מספר ההרוגים הפלסטינים הרב. מאז ה-10 במאי, נורו למוות ארבעים פלסטינים מאש חיה בגדה המערבית.

על-אף הודעה זו, ביום שישי האחרון נורה למוות מכדור "טוטו" נער בן שבע-עשרה מהכפר נבי סאלח, מוחמד א-תמימי, במהלך אירוע בו פלסטינים ידו אבנים על חיילים שנכנסו לכפר.

"ארבעה חיילים נכנסו לבד, באופן רגלי, והגיעו עד הכיכר המרכזית, כאשר לא קדם לכך שום עימות" אמר ל-"שיחה מקומית" בילאל תמימי, פעיל זכויות אדם, "צעירים השליכו עליהם אבנים בתגובה".

אתמול (שלישי) בערב, נורה למוות שרברב בן 41 מהכפר ביתא, שאדי עומר סלים, כאשר לפי פלסטינים הגיע לבצע עבודת תחזוקה בצינור מים שקרוב לכניסה לכפר חווארה. לפי הצבא, שביצע באותו זמן מארב בסמוך למקום, א-שרפא "התקדם במהירות לעבר הכוח כשבידו חפץ שזוהה כמוט ברזל", ולא עצר כאשר חיילים ירו באוויר. בסרטון שצילם היום בבוקר תושב פלסטיני מזירת הירי, רואים דם, חפיסת סיגריות, וכלי עבודה ממתכת, שככל הנראה נשמטו מידיו של א-שרפא כאשר נורה בסמוך לצינור מים, וכעשרים מטרים מהכביש.

מדוברות הצבא נמסר: "בגין האירוע מתנהלת חקירת מצ"ח ועם סיומה יועברו ממצאיה לבחינת הפרקליטות הצבאית"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf