המורות והמורים כמגן האחרון לפני ריסוק מערכת החינוך
שלושה כוחות פועלים בימינו לפגוע במערכת החינוך על ידי הוצאת דיבתה והשפלתה: הדת, הכלכלה והשררה. מי שעיניו בראשו ומכבד את הטוב שלו זכינו בזכות מהפכת בתי הספר, צריך להילחם בכוחות הרשע האלה
הציב עצמו בראש הכוחות המחריבים. שר החינוך, יואב קיש, בכנס של "מקור ראשון", ב-25 בדצמבר 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
שלושה כוחות פועלים בימינו לריסוק מערכת החינוך על ידי הוצאת דיבתה והשפלתה: הדת, הכלכלה והשררה. תשובתנו צריכה להיות חדה ואיתנה: ב-500 השנים שחלפו מאז מהפכת בתי הספר, הצעידו ההשכלה והתבונה את האנושות לשגשוג ערכי – חירות הפרט ומדינת הרווחה; לשגשוג מדעי וטכנולוגי – עלייה בתוחלת החיים ובאיכות החיים; ולשגשוג כלכלי – ירידה בתמותת תינוקות ובשיעורי העוני.
מי שעיניו בראשו ומכבד את הטוב שלו זכינו בעידן הנוכחי בזכות בתי הספר, צריך להילחם בכוחות הרשע המבקשים לפרק את מערכת החינוך.
בית הספר של המדינה ולא של הדת
לבית הספר המודרני, המעניק השכלה רחבה בכל תחומי הדעת לכל הילדות והילדים (ומכאן שמו – החינוך האוניברסלי), יש תאריך הולדת. זה קרה בחודש ינואר שנת 1524, אז פרסם מרטין לותר, מחולל הפרוטסטנטיות הגרמנית, את האיגרת "לראשי הערים ולחברי המועצות בגרמניה, שייסדו ויתחזקו בתי ספר נוצריים". זה היה רגע מהפכני בתולדות האנושות.
החידוש הראשון הוא בכך שהאיגרת הופנתה לממסד האזרחי (מועצות הערים), ולא לממסד הדתי. בתי הספר שהקימה הרפורמציה הפרוטסטנטית היו כמובן דתיים, אבל לא תחת אחריות הכנסייה. מכאן נובעת ההתנגדות השורשית של הממסד הדתי לחינוך המודרני, שפגע ופוגע במעמדו ובכוחו. אנו רואים שגם בישראל של ימינו, הציבורים החרדי והדתי מקיימים מערכות חינוך עצמאיות ומסרבים לקבל את מרות המדינה על חינוך ילדיהם.
"האין זה אכזרי שנער נאלץ עד כה ללמוד עשרים שנים ויותר, רק כדי לדעת לטינית מספיק גרועה על מנת להיות כומר ומטיף?", שאל לותר באירוניה. "מה לומד האדם במוסדות אלה [של הכנסייה] מלבד כיצד להיות שוטה, בול-עץ ומטומטם? וזה עוד מבלי לומר דבר על החיים המבישים והאכזריים, שבאמצעותם הושחתו בעליבות הצעירים המצוינים" (התרגום כאן ובהמשך שלי; ג"ג).
בית הספר לכל הילדות והילדים
החידוש השני שהנהיג לותר הוא בכך שבתי הספר נפתחו לכל הילדות והילדים. באיגרת מוזכרים בנים ובנות, עשירים ועניים, אצילים ואיכרים, נוצרים ועובדי אלילים. בעיניו של לותר מדובר בציווי אלוהי, כמוזכר במקרא: "הַטּוּ אָזְנְכֶם לְאִמְרֵי פִי… אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתֵינוּ לְהוֹדִיעָם לִבְנֵיהֶם" (תהלים ע"ח, א'-ה'). והוא מוסיף: "אני מאמין שמבין כל החטאים, אין חמור מהחטא שאנו מבצעים נגד ילדינו, בכך שאיננו מעניקים להם חינוך".
כדי שהחינוך יהיה נגיש לכולם, עליו להיות חינם, כלומר ממומן על ידי האצילים. כך כתב לותר: "אדונים נכבדים. אם עלינו להשקיע סכומי כסף כה גדולים מדי שנה על תותחים, כבישים, גשרים, סכרים ואין ספור דברים דומים על מנת להבטיח את השלום והשגשוג העכשווי של העיר, מדוע שלא נקדיש לפחות סכום דומה לטובת העניים המוזנחים, כך שנוכל להעסיק אדם או שניים המוכשרים להוראה?".
בימינו החינוך ממומן על ידי תשלומי המיסים של כל בעלי ההכנסות הממוצעות ומעלה. זהו מקור ההתנגדות לחינוך הממלכתי מצד השכבות המבוססות בחברה, שכן בכספי המיסים שלהם המדינה מקדמת גם את ילדי העניים. בכך הם מחלישים במו כספם את היתרון היחסי שיכלו להעניק לילדיהם בהשכלה ובתעסוקה עתידית.
השאיפה של חלק מהם להפריט את החינוך היא למעשה השאיפה לשמר את יחסי הכוחות המעמדיים. זה לא במקרה שההפרטה בישראל קודמה על ידי מפלגות מעמד הביניים הליברלי, כמו הליכוד ("הישן"), יש עתיד והציונות הדתית.
בית הספר להשכלה ולתבונה
החידוש השלישי בתוכנית החינוך של לותר הוא בהרחבת תוכנית הלימודים, כך שכל ילדה וילד יזכו להשכלה רחבה, ללא קשר לתחום העיסוק שבו יעבדו בבגרותם. לותר, בעקבות חלוצי ההומניזם של דורו, הסביר זאת כך: "אתם אומרים: הרי כל אחד יכול להורות את בניו ובנותיו, או לפחות לאמן אותם באמצעות משמעת". אלא שהוראה ואימון כזה "אפילו כאשר המשמעת החמורה מיושמת היטב, התוצאה אינה יותר מנימוסים הנכפים מבחוץ".
רגע מהפכני בתולדות האנושות. מרטין לותר (צילום: pixabay)
לעומת זאת, "אם הבנים והבנות ילמדו ויוכשרו בבתי ספר, שבהם מורות ומורים מלומדים ומוכשרים להוראת שפה, אומנויות והיסטוריה, הם ילמדו על מה שהתרחש ועל מה שנאמר ברחבי העולם. כך הם יוכלו בתוך זמן קצר להציב בפני עצמם, כמו במראה, את האופי, החיים, העצות והמטרות, ההצלחות והכישלונות של כל העולם כולו מראשיתו". כלומר הם ילמדו מהניסיון המצטבר של האנושות.
וכאן העיקר: "כתוצאה מהידע הזה, הם יוכלו לגבש דעות משלהם ולהתאים עצמם למהלך החיים ביראת אלוהים, להסיק מתוך ההיסטוריה את הידע וההבנה לגבי מה שיש לחפש ומה שיש להימנע ממנו בחיים האלה, ולהיות מסוגלים גם לסייע ולכוון אחרים, על פי אותן אמות מידה".
בנקודה זאת מתנגשים בתי הספר המודרניים עם השררה. אם נאפשר לכל ילדה וילד לגבש דעות משלהם, להסיק מסקנות משל עצמם, ולכוון בתבונה את מהלך חייהם וחיי זולתם, כיצד יוכל השלטון להבטיח את שלטונו? דיכוי הביקורתיות במערכת החינוך הוא דוגמה עכשווית לאותו מאמץ של השלטון לשמר את כוחו לנוכח החינוך המשחרר.
שתי קבוצות נוספות מתנגדות לחינוך מדגם הכול (כל תחומי הדעת) לכול (כל הילדות והילדים): גורמים באוצר, שטוענים שיש בישראל השכלה עודפת ומבקשים להשקיע בחינוך רק לפי צורכי שוק העבודה; וגורמים גזעניים, המסרבים לקבל את רעיון שוויון ערך האדם ומבקשים להפריד בחינוך בין קבוצות שונות של דת, מוצא ומגדר.
ההישגים הכבירים של החינוך האוניברסלי
במהלך השנים נפתחו יותר ויותר בתי ספר, עד כי לא ניתן היה עוד להחזיר את הגלגל אחורה. במדינות מובילות כמון גרמניה, אנגליה וצרפת, רק כ-5% מהאוכלוסייה ידעו קרוא וכתוב בשלהי ימי הביניים. בעקבות מהפכת בתי הספר, הן הגיעו לאוריינות של מחצית האוכלוסייה ערב המהפכה התעשייתית, ול-99% יודעי קרוא וכתוב לאחר מלחמת העולם השנייה.
בזכות הפצת ההשכלה, החל ממהפכת בתי הספר עמדו לרשות האנושות יותר ויותר בוגרות ובוגרים משכילים ותבוניים. הם שקידמו את המהפכה המדעית (החל משנת 1600 לערך), הנאורות (1750 לערך), המהפכה האזרחית וזכויות האדם (1800 לערך), ולבסוף המהפכה התעשייתית (1840).
התוצאות היו כה מרשימות, שמדינות כל העולם הנהיגו חינוך דומה לזה שהנהיג לותר: חינוך הכול לכול. תמותת תינוקות וילדים עד גיל 15 ירדה מ-50% לערך ל-4% בלבד. שיעור החיים בעוני קיצוני מהאוכלוסייה ירד מ-75% ל-10%. וככל שמדינות הקדימו להנהיג חינוך יסודי חובה וחינם, כך הם גם הקדימו להתמסד ולהתעשר. על רקע זה נוצר הפער בין מדינות העולם הראשון, השני והשלישי.
ממשלת ישראל מסיגה את החינוך והחברה אחורה
למרות כל הטוב שהחינוך הממלכתי הביא לעולם, ממשלת ישראל להוטה לחזור אחורה. שר החינוך יואב קיש, אולי יותר מכול מקודמיו, הציב עצמו בראש הכוחות המחריבים. הוא משתף פעולה עם דרישות המפלגות הדתיות שאינן מקבלות את מרות המדינה, ועם מדיניות האוצר להפרטת המערכת והחלשת ארגוני המורים.
יותר מהכול, פועל השר קיש לריסוק החינוך בשם השררה. הממשלה הנוכחית מבקשת שלטון אבסולוטי, ולכן נאבקת בפקידות המקצועית בכל אחד ממשרדי הממשלה. פקידות מקצועית חזקה פירושה שהשר מחויב לקבל החלטות ענייניות ולא יכול לעשות ככל העולה על דעתו.
במסגרת זאת, פירק השר קיש את המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. ביחידה זאת מרוכזים אנשי החינוך המשכילים והמנוסים ביותר, המכוונים את תוכניות הלימודים בכל אחד מתחומי הדעת. כמו כן, על פי תחקיר של יוסי מזרחי בחדשות 12, עשרות בעלי תפקידים בכירים עזבו את המשרד, ובמקומם הקים קיש "כוורת משלו" המורכבת מיועצים המקושרים למפלגת השלטון, אך חסרים בהשכלה, בידע ובניסיון חינוכי.
כללו של דבר: קידומה של מערכת חינוך דתית, מופרטת וללא שדרת ניהול מקצועית היא חזרה לימים שלפני מהפכת בתי הספר. 502 שנה של התקדמות צעד בצעד נמחקות לנגד עינינו תחת ממשלת נתניהו ושר החינוך קיש. עלינו לחזק את המורות והמורים, שלא ייכנעו גם הם.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
