לידיעת הקורא נפתלי: ככה מנצחים מגיפה
דמיינו לעצמכם מדינה שממשלתה מכריזה כי אינה מוותרת על איש – לא זקנים ושמנים, לא מתמודדי נפש ונשים מוכות, לא מיעוטים ולא אף אחד שפרנסתו נפגעה - וגם פועלת בנחרצות ובשקיפות כדי לקיים את ההבטחה הזאת בהצלחה. נשמע כמו פנטזיה, אבל יש מדינה כזאת. וזאת צריכה להיות ברירת המחדל
דמיינו לעצמכם את התסריט הבא: ארגון הבריאות העולמי מכריז כי וירוס חדש הפך למגיפה עולמית. זמן לא רב לאחר מכן, ראש המדינה שבה אתם חיים מתייצב בפניכם, הציבור, ואומר שאחרי התייעצויות ולנוכח העובדות, המסקנה היא שכדי להציל חיים צריך להטיל על המדינה סגר כללי. בעוד יומיים, כי צריך קצת זמן להיערך.
ראש המדינה ההיפותטית הזאת מציג בפני הציבור תוכנית מפורטת ושקופה לחלוטין של התמודדות עם המגיפה, שכוללת, פרט לסגר, גם מערך שלם של בדיקות וחקירות אפידמיולוגיות, וגם שורה ארוכה של צעדים כלכליים וחיזוק של גורמים חיוניים כמו שירותי בריאות הנפש או העבודה הסוציאלית.
הכל מתפרסם לפרטי פרטים באתרי הממשלה, ומונגש גם למי שאינו מצוי בטכנולוגיה. את המעקב היומיומי אחרי המגעים לצורך החקירה האפידמיולגית, למשל, יכולים האזרחים לבצע באמצעות אפליקציה (ו-QR שאפשר לסרוק בתחבורה ציבורית ובבתי עסק), או באמצעות מחברות (כן, קראתם נכון. מחברות נייר, בסט של עשר) שמספקת המדינה.
הקשר הזה עם הציבור נמשך מדי יום ביומו. כל מסיבת עיתונאים כזאת פתוחה לשאלות במשך זמן רב. ראש המדינה או כל גורם מקצועי אחר שמשתתף בה עונה על כל השאלות, לא מתחמק ולא משנה נושא ולא מקשקש שום דבר על עצמו וכמה הוא נפלא וחמוד וחף מפשע.
בנוסף, ראש המדינה גם עושה מדי פעם לייב מביתו, כשהוא לובש פיג'מה, כדי "לבדוק מה שלום האזרחים". הדוגמה האישית כל כך חשובה שם, עד שלאחר ששר הבריאות נתפס מפר את הסגר ונוסע עם משפחתו לים (במרחק של 20 דקות מביתו), הוא מתפטר, מכנה את עצמו "אידיוט" ואומר שהמשך כהונתו מפריע למאבקה של הממשלה במגיפה.
אזרח, או סתם סטודנט שנתקע במדינה, שמשהו לא ברור לו יכול למצוא מענה מפורט מיד, בין אם מדובר בהנחיה – נגיד, אם מותר או אסור לשחות בים (אסור, ביחד עם כל פעולה שעלולה להסתיים בצורך בגיוס צוותי חיפוש והצלה); במצוקה – נגיד, לאן אפשר לברוח מהבעל המתעלל (גופי הסיוע נערכו עם חדרי מלון); או בבדיקת זכאות לסיוע כלכלי מסוג כזה או אחר – בשכר דירה, בכיסוי משכורת, בסיוע לעסקים, בהקלות על פשיטות רגל, בסיוע לאמנויות וכו' וכו' וכו'.
הסגר הכללי נמשך כמה שבועות, שבמהלכם מספר הנדבקים יורד עד שמגיע לאפס. התמיכה בקרב הציבור למהלכי הממשלה היא כ-90%. הסגר מוסר, ונקבעת שיטה של דרגות כוננות שונות לתרחישים שונים של מהלך מגיפה במקרה של התפרצות חוזרת.
קצת יותר מחודשיים עוברים בלי אף חולה, שבהם אזרחי המדינה חיים חיים נורמליים כמעט לחלוטין (דרגה 1, שדורשת רק עירנות), ואז אכן מתרחשת התפרצות חוזרת, שמובילה להעלאת דרגת הכוננות הכללית ל-2 (מגבלות מסוימות) בכלל המדינה, ובאזור אחד ל-3 (מגבלות קצת יותר חמורות, לא סגר כללי). ההתפרצות דועכת. עדיין לא אפס נדבקים, אבל קרוב מאוד לזה.
בתוך כך היו אמורות להתקיים במדינה הזאת בחירות. אותו מנהיג – שתפס הובלה משמעותית ביותר בסקרים בזכות הטיפול שלו במגיפה – דוחה את הבחירות בחודש כדי למנוע סיכון חיים.
ומה לגבי הכלכלה, תשאלו. שאלה טובה מאוד. במדינה ההיפותטית הזאת החליטו עוד לפני הקורונה להפוך את התקציב למשהו שנקרא "תקציב איכות חיים", כדי להתמודד עם בעיות קשות שיש בה, כמו עוני לא מבוטל בקרב ילדים והזנחה של מיעוטים אתניים. בעקבות המגיפה כמובן שנדרשו שינויים. כולם מפורטים עד לפרט הקטן ביותר באתר הממשלה.
הכותרת שמקבל תקציב 2020 היא: "בונים מחדש ביחד". הוא כולל תוספות תקציביות למערכת הבריאות, לשירותים החברתיים, לחינוך, לתשתיות בדגש של צמצום טביעת הרגל הפחמנית, לאמנויות, ולקהילות מיעוטים מוחלשות במדינה.
"התהליך שהתחלנו בתקציב איכות החיים של 2019 אינו פתוח למשא ומתן. הוא משקף את הגישה שלנו בכל החלטה שאנחנו מקבלים וכל פעולה שאנחנו עושים, בין אם בשגרה או בתקופות של משבר", כותב המנהיג בהקדמה לתקציב.
ובינתיים, נתונים כלכליים שמתחילים לזרום (אמון עסקים, ציפיות לעתיד, צריכה פרטית וכו') מראים שככל הנראה, ההשפעה הכלכלית השלילית של רמות הכוננות 2 ו-3 היא נמוכה מההערכות הראשוניות. הממשלה צופה כי כבר ב-2022 הכלכלה תחזור לצמוח והאבטלה תרד משמעותית.
נשמע פנטסטי, נכון? מתישהו במהלך חיינו, מילוי חובותינו ותשלום מיסינו למדינה דמוקרטית לכאורה הפסקנו לחשוב שמגיעה לנו כזאת רמה של שקיפות ורציונליות מצד השלטון, או בעצם כל רמה שהיא. או בכלל משהו. אפילו לא בכל הנוגע להצלת חיים.
משום מה, זה נראה לנו סביר מאוד לקבל כעובדת חיים, "ככה זה בעולם", את הברירה שכרגע מציב בפנינו כמעט כל העולם הניאוליברלי ברמה כזאת או אחרת – בין להסתכן במוות או בפגיעה מתמשכת ואולי אף כרונית בגלל הווירוס, לבין לקרוס כלכלית.
רק שהתיאור שתיארתי כאן למעלה אינו של מדינת קסמים דמיונית, אלא של ניו זילנד. וזה לא מנהיג, זאת מנהיגה. שמאלנית. ג'סינדה ארדרן, בת 41.
אחרי למעלה מחצי שנה של מגיפה, במדינה בת 5 מיליון התושבים מתו עד כה 24 אנשים, חלו בסך הכל 1,792 בני אדם, וקצב ההדבקה כרגע הוא חד ספרתי. בישראל מתו עד כה 1,054 איש, ואתמול נרשם שיא חדש במספר הנדבקים היומי – כמעט 4,000. כל אדם שמת מקורונה בניו זילנד נותר בן אדם, וזכה להספד בעיתונות. בישראל, לעומת זאת, מקובל לכנות את הנפטרים "קשישים ומחלות רקע".
אין שום סיבה שבעולם שהמערכת ההגיונית והרציונלית של התמודדות עם המגיפה שארדרן בנתה במדינה שלה, בסיוע כל מומחה שהצליחה לגייס לצורך העניין, לא תהיה הדרישה הכי בסיסית שלנו. לא היו שם ניסים ונפלאות. לא היה שם למעשה שום דבר מיוחד. רק אמירה בסיסית: אנחנו לא מוותרים על אף אחד – לא על זקנים ושמנים, לא על מתמודדי נפש ונשים מוכות, וגם לא על אזרחים שאינם בקבוצות סיכון שפרנסתם נפגעה, בין אם כשכירים או כבעלי עסק.
מהאמירה הזאת נגזר שאנחנו, כשלטון שמחזיק באחריות לגורלכם, נחשוב, נתארגן, ניישם ונעשה ככל שביכולתנו כדי לעמוד בזה – בצורה רציונלית ושקופה שמתעדכנת תדיר. זה הכל. לא שוס כזה גדול או משהו כל כך מסובך. בוודאי שלא לסטארט-אפ ניישן מלאה בגניוס יהודי.
אין שום סיבה שבעולם שדרך ההתמודדות הזאת עם המגיפה לא תהיה ברירת המחדל. אין שום סיבה שבעולם שמופע האימים של נתניהו, ההודעות המוקלטות מראש של ג'ונסון, הזלזול המופגן והמגמתי של טראמפ או סתם היהירות האינפנטילית של "מנצחי מגיפות" למיניהם, לא יהיו החריג ההזוי שיש לדחות אותו מכל וכל, כי מגיע לנו יותר מזה. באמת. שום סיבה שבעולם.
לינקים:
– תוכנית רמות הכוננות של ניו זילנד
– הצעדים הכלכליים, וכלים לבדיקת זכאות לסיוע
– מעבר לתקציב איכות חיים
– תקציב איכות החיים של המדינה ל-2020
– התחזיות הכלכליות (כולל פירוט של תוכניות הסיוע וההתמודדות עם הקורונה, עלותן וניצולן)
– תגבור התמיכה במאבק באלימות במשפחה
– פירוט ותגבור שירותי בריאות הנפש והעבודה הסוציאלית
– תוכנית הסיוע לאמנויות
– הסבר על מעקב אחרי מגעים (על ידי האזרחים, לצורך החקירות האפידמיולוגיות)
– מסיבות העיתונאים היומיות ועדכונים נוספים מממשלת ניו זילנד
– התפטרות שר הבריאות
– סקר פופולריות של ארדרן ותמיכה בצעדי הממשלה
– כיצד מרוממת ארדרן את מצב רוחם של האזרחים
– סגנון המנהיגות של ארדרן
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן